לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

החולשה האמיתית היא לא להראות חולשה

משחררת את הכאב.. ומגלידה. לאט.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מרץ 2017    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
3/2017

מחכה כבר לפסח


אחד החגים שאני יותר אוהבת. בייחוד את ליל הסדר. בייחוד שזה אצל אחת הדודות שלי מצד אמא.

אבל לא רק בגלל זה. בפסח יש לי יום חופש מהעבודה. אז אני נוסעת לצפון, לדירה שבעל הבית לשעבר שלי שומר לי, אחרי שהוא שמע שאני רוצה לחזור. לא אותה דירה שגרתי בה, אז אני קצת סקרנית לראות איך יהיה שם.

 

החלטתי סופית לעבור. בעיקר אחרי שהחברות החדשות אכזבו אותי שוב.

ובעיקר שעכשיו ממש לא בא לי שיגיע מחר, ואם אני לא מחכה ליום ראשון, סימן שאני לא במקום טוב בחיים שלי.

 

השבוע אתחיל לברר על לימודים, כדי להערך מבחינה כלכלית כמה שיותר. אם אצליח להרשם בפסח מה טוב. אני רוצה לסגור את זה כבר. קודם קאוצ'ינג ואז הנחיית קבוצות.

 

נמאס לי מסיר הלחץ של המרכז. מבחינה נפשית אני כבר לא כאן, אני כבר במעבר. מחכה לזה כבר.

 

מלחיץ אותי מאוד כל החודש הזה. הלחץ בעבודה רק הולך ומתגבר וזה רק יחמיר עד החג.. אז אצטרך הרבה כוחות נפשיים לעבור את זה.

 

בנתיים אני נאחזת בשבת המרגיעה והרגועה הזאת ובעובדה שעברנו לשעון קיץ.

 

פסח, תגיע כבר.

 

יאללה, עוד שבועיים וקצת.

נכתב על ידי , 25/3/2017 19:47   בקטגוריות חיים, פילוסופי, עבודה, שחרור קיטור  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מתחילה להרגיש כמו אז


שוב אותו סיפור. מתחילה להרגיש כמו אז, כשעזבתי את הצפון.

הרי היה לי טוב שם. אז למה עזבתי? בתכל'ס הסיבה העיקרית היתה שהרגשתי שאני לא מתקדמת לשום מקם. שאני חיה בשביל לשלם שכר דירה. שהחיים שלי נראים עוד מאותו דבר כל יום. זאת היתה הסיבה גם לדיכאון שלי אז כשהייתי שם. לא היה לזה שום קשר אליה.

ועכשיו אני מתחילה להרגיש אותו דבר בדיוק.

טוב לי, אפילו מאוד טוב לי. יש לי הכל חוץ מזוגיות. וחוץ מהעובדה שאין לי חיים כי אני כל הזמן בעבודה. שאני קמה בבוקר בשביל לשלם שכר דירה.

ואני לא אוהבת את זה. מרגישה משועבדת לבית. לאזור.

עם כמה שכיף לי פה, אולי בכל זאת כדאי לחזור. מה גם שבאמת אין לי פה אף אחד. שתי חברות שכל אחת גרה בעיר אחרת. לא בדיוק סביבה תומכת.

ואילו בצפון יש לי הכל. משפחה, חברה טובה, בעל בית שעזר לי המון בזבמנו, ויעזור לי גם עכשיו, דירה שמחכה לי, עבודה שאם שומעים בה שאני חוזרת למחרת אני מתחילה לעבוד.

אז מה אני עושה פה?

נו בסדר, רציתי לחוות איך זה לגור לבד במרכז, אז חוויתי. ו? מה הלאה?

אני רוצה ללמוד, אני רוצה להתפתח, אני רוצה להתקדם. ופה אני לא יכולה לעשות את זה כי אני משועבדת לשכ"ד.

 

כשאני חושבת על זה, אני לא מבינה למה כולם רוצים לגור במרכז. אה, כי אין עבודה בצפון? בולשיט, אם יותר אנשים יעברו לצפון, יהיו יותר מקומות עבודה. ככה זה. מי שבאמת רוצה לעבוד, מסתדר בכל מקום. 

 

אז בצפון אני לא אהיה חייבת לעבוד. אני לא אהיה תלויה בעבודה שלי כמו פה. אוכל לעבוד חצי משרה 3 פעמים בשבוע, רק כדי להחזיר את החובות שלי יותר מהר ולממן לימודים.

אוכל יותר להשקיע בלימודים. מה אני רוצה ללמוד? קאוצ'ינג. ואז הנחיית קבוצות. במילא אני חצי קאוצרית, אז שתהיה לי תעודה.

 

בקיצור, מה אני עושה פה? חיה לי מיום ליום. מעבירה ת'זמן בעיקר. ומרגישה בדיוק כמו שהרגשתי אז, כשגרתי בצפון והסתכלתי על החיים שלי וחשבתי אם ככה אני רוצה שהם ייראו מעכשיו ואילך. אז לא, זה הולך להשתנות.

נכתב על ידי , 18/3/2017 18:02   בקטגוריות גאווה, חיים, פילוסופי, עבודה, שחרור קיטור  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לעזעזל עם זה


יודעת שלא יהיה לי טוב שם, אם אני אעבור באמת לצפון. יהיה לי חופש, יהיה לי זמן, אני לא אצטרך לעבוד.

ואם אבחר לעבוד זה יהיה רק תוספת נהדרת.

ועדיין. לא יהיה לי טוב כמו שהיה לי כשגרתי שם.

כמה נשים שהכרתי שעשו לי את השהייה שם לכייפית כבר לא שם. אפילו מהמשפחה שלי.

 

ועדיין.. אני ממשיכה להתלבט אם להשאר פה, במרכז, להקרע בעבודה שאין לי בה שום אופק קידומי, לא לראות את הבית ואת החתול שלי, לא להספיק כלום, או לעזוב למקום שאין לי שם הרבה אופציות, אבל יהיה לי חופש.

 

היתה לי שיחה טובה עם הבוסית שלי. בנתיים עוד לא עשיתי שום דבר דרמטי.

 

אבל ממשיכה להתלבט. ואין לי עם מי להתייעץ יותר מידיי, כי כולם אומרים לי "תעשי מה שטוב לך", בניסוח כזה או אחר.

אין לי מושג מה לעשות.

 

 

אז המוח שלי ממשיך להטחן למוות. מתישהו אגיע להחלטה.

נכתב על ידי , 14/3/2017 20:30   בקטגוריות חיים, עבודה, שחרור קיטור  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

כינוי: 

בת: 33




19,281
הבלוג משוייך לקטגוריות: 30 פלוס , פילוסופיית חיים , גאווה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לnoga27 אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על noga27 ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ