לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

החולשה האמיתית היא לא להראות חולשה

חיה כמו שאני רוצה לחיות.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יוני 2018    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
6/2018

היא פשוט חייבת להיות


לא הגיוני שאני רוצה משהו שלא קיים.

חייבת להיות אי שם בארץ מישהי שתהיה בדיוק, אבל בדיוק, מה שאני מחפשת.

חייבת להיות אי שם בארץ מישהי שתהיה מלאה עם מראה אירופאי, שלא תרצה ילדים, או לפחות שתהיה פתוחה לרעיון של אימוץ, שתהיה עמוקה ברמות של שיחות של שעות, ושאהיה הטעם שלה. אה, ושתדבר עברית, כי האנגלית שלי על הפנים.

מצאתי קרוב, כל כך קרוב, אבל לא זה. כי אני לא הטעם שלה, אז זה לא זה.

חוץ מזה שהיא רוצה ילדים.

 

איך ייתכן שבאף אתר הכרויות אין מישהי כזאת? או שכולן מתביישות להצהיר את זה שהן לא רוצות ילדים, או שפשוט אין.

אבל חייבת להיות. סטטיסטית זה לא הגיוני שאין.

אז למה לוקח לי כל כך הרבה זמן למצוא אותה? איפה את מתחבאת, אישה שלי?

 

וכשאמצא אותה, אני רוצה להיות מסוגלת לפרנס אותה. כי זה הצד הגברי שבי.

ולכן זאת המטרה שלי.

 

רק שאמצא אותה כבר, לעזעזל.

נכתב על ידי , 8/6/2018 21:34   בקטגוריות גאווה, חיים, פילוסופי, אהבה ויחסים, שחרור קיטור  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אוף עם זה


מרגישה כמו הבנדאם הכי משעמם בעולם.

לא יודעת איך לצאת מזה. אין לי מוטיבציה לכלום, אין לי אנרגיות.

שלחתי היום קצת קו"ח. יופי לי.

 

אפילו אין לי על מה לדבר עם חברות. איפה השיחות עומק, איפה הכל. כלום.

 

כאילו רוקנו לי את כל מחסני האנרגיה בגוף.

 

באמת שאין לי מושג איך יוצאים מזה. משתדלת לעשות כל יום משהו קטן.

אבל זה לא מספיק.

 

 

פשוט צריכה חיבוק אחד גדול. ואמיתי.

נכתב על ידי , 5/6/2018 20:23  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



למה לעזעזל


כולן בארץ הזאת כל כך לחוצות ילדים?

זאת הסיבה העיקרית שאני רוצה לעבור לאנגליה.

מרגישה שפשוט אין לי סיכוי להכיר בארץ מישהי שתהיה הטעם שלי ולא תרצה ילדים.

 

מסתכלת קדימה על העשור הקרוב ורואה שיממון חברתי וזוגי.

ולא עוזר שאני אומרת לעצמי שיש נשים שלא רוצות ילדים, לא עוזר שאני אומרת לעצמי שאני רק צריכה לאהוב את עצמי.

לא עוזר כלום.

 

מה הטעם להישאר כאן? בשביל מה?

בשביל למצוא את עצמי עוד חמש שנים במצב הזה בדיוק?

 

אבל אז אני חושבת על זה שאירופה מתאסלמת בקצב מהיר ושעוד שנה שנתיים אני לא ארגיש בטוחה שם.

וחושבת על כל מה שצריך לעשות כדי אולי להצליח להעביר את החתול המקסים שלי לשם, שזה סיוט בפני עצמו.

וחושבת על האנגלית שלי ועל סיטואציה שיקרה לי שם משהו ואצטרך להסביר באנגלית הרצוצה שלי מה יש לי.

 

מרגישה תקועה.

לא מוצאת את עצמי.

ונמאס לי.

נכתב על ידי , 5/6/2018 10:14   בקטגוריות גאווה, חיים, אהבה ויחסים, פסימי, שחרור קיטור  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

כינוי: 

בת: 34




21,299
הבלוג משוייך לקטגוריות: 30 פלוס , פילוסופיית חיים , גאווה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לnoga27 אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על noga27 ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ