לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

החולשה האמיתית היא לא להראות חולשה

חיה כמו שאני רוצה לחיות.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יוני 2017    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
252627282930 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
6/2017

יש קטע כזה


פתאום בסצינה של הרוק הנשי התחיל להיות קטע כזה של לכסות את הקול שלך עם מוזיקה. כמה שיותר.

לא יודעת אם זה משהו שמגיע מהעולם (חוץ מרוק נשי שומעת מטאל, כמו שרואים פה בבלוג עם הקישורים), או שזה משהו מקומי.

פתאום כל אלבום חדש של זמרת שוליים (סורי, אתן עדיין לא בקיסריה), נשמע כמו הרבה מוזיקה וקצת שירה.

ועכשיו עצרתי שיר של זמרת שאני מאוד אוהבת וחיכיתי לדברים חדשים שלה הרבה מאוד זמן, כי פשוט לא יכלתי לשמוע את זה. הרבה מאוד מוזיקה, קצת שירה. זה מה ששומעים לפחות.

ועצוב שאני לא יכולה להגיד להן את זה ישירות, כי את רובן בסצינה הזאת אני מכירה אישית, מכירה שנים, ובדרך כלל מאוד אוהבת את מה שהן עושות.

אין לי מושג אם זה קטע של סאונד, קטע של הזמרות או קטע של מה. רק יודעת שזה מציק. בעיקר מציק שגם שמות קצת יותר מוכרים בסצינה של הרוק הנשי התחילו לעשות את זה.

מה הפחד הפתאומי הזה לשים את הקול במרכז? מאיפה זה בא? מה זה הגל המוזר הזה?

כן, משחקי אלקטרוניקה במוזיקה זה מגניב ואתן קוליות כשאתן עושות את זה. סינטסייזר זה אחד הכלים המגניבים ואתן אחלה גבר שבעולם שמכיר הרבה אפקטים ואפשרות להקליט את עצמך שוב ושוב. אבל היי, תרגיעו. אני רוצה לשמוע אתכן, לא מוזיקה עם קצת שירה.

וכשאני אומרת הרבה מוזיקה, זה הרבה כלים. הרבה אפקטים. סאונד מטורף.  זה מכסה את השירה שבקושי שומעים משהו. מתסכל.

 

מבטיחה בזאת לעצמי שאם באמת אתחיל לעשות משהו עם כל הטקסטים שלי, לא אפול למלכודת הזאת, כי אני רוצה שישמעו את הקול שלי. אפילו שהוא לא כזה להיט בעיניי כמה אנשים שמכירים אותי.

 

וזה פשוט עצוב שהפכנו להיות חברה כזאת שאני לא יכולה להגיד את מה שיש לי להגיד בפייסבוק כי הן יקראו את זה וצריכה להתחבא מאחורי בלוג בישרא.

 

נכתב על ידי , 21/6/2017 23:53   בקטגוריות חיים, פילוסופי, ביקורת, שחרור קיטור  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



נמאס לי לברוח


כל היום כמעט לא בבית. פתאום הלו"ז צפוף. מאוד.

חזרתי היום מ-3 ימים אצל אמא.

מחר יום עמוס.

 

הכל כדי לא להיות לבד בבית. הכל כדי לא להרגיש את הבדידות. לא לשקוע בדיכאון.

 

חוזרת הביתה. ואין עם מי לדבר.

החתול שלי אמנם מקשיב. אבל רק מקשיב.

 

אז היום נפגשתי עם חברה טובה. היה קצר. מאוד. 

והנה חזרתי הביתה. לבדידות. ללבד. לשקט.

 

נמאס לי לברוח.

 

נמאס לי להתאהב בכל מיני נשים שאין סיכוי שירצו אותי רק כי אני מפחדת להתמודד עם הדבר האמיתי.

רוצה להכיר אותה כבר.

אבל איפה היא?

נכתב על ידי , 18/6/2017 23:30   בקטגוריות חיים, אהבה ויחסים, גאווה, שחרור קיטור  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אין ספק


שמאז שהחלטתי לצאת לעצמאות שוב החיים שלי הרבה יותר מעניינים.

אין שגרה, אין יום אחד שדומה למשנהו, אין עוד מאותו דבר.

נכון, העתיד שלי קצת לוט בערפל, אבל אני בטוחה ביכולות שלי להצליח, בטוחה בזה שיש לי את כל הכלים.

משלוש יוצא אחד- משהו מכל מה שאני עושה חייב להצליח.

 

העובדה שאני פוגשת כמעט כל יום הרבה אנשים מעניינים מפצה במשהו על הבדידות שלי.

גם הטיפולים קצת עוזרים, בכל זאת זה טיפול במגע.

 

לומדת כל יום דברים חדשים, מתפתחת, מכירה אנשים.

זה כיף, מעניין, מלמד. הרבה יותר כיף מלשבת במשרד כל היום עם לחץ שבכלל לא קשור אליי כי זה שייך למישהו אחר.

כמעט לא בבית, תמיד יש משהו מחוץ לבית. הרבה נסיעות, בעיקר לת"א.

 

לא דואגת לכסף, הוא יבוא. אני בטוחה. יודעת שאצליח.

 

רק הלוואי שחיי החברה שלי ישתפרו כמו החיים העסקיים שלי.

אף פעם לא הייתי במצב כזה.

זה חדש לי, להסתמך על חברה (טובה מאוד) וחצי.

 

אבל אני אופטימית. אולי יום ההולדת המתקרב בצעדי ענק ישנה את התמונה.

 

בנתיים כיף לי.

נכתב על ידי , 14/6/2017 12:51   בקטגוריות גאווה, חיים, אהבה ויחסים, אופטימי, עבודה, שחרור קיטור  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

כינוי: 

בת: 33




19,643
הבלוג משוייך לקטגוריות: 30 פלוס , פילוסופיית חיים , גאווה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לnoga27 אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על noga27 ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ