לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים


מנת יתר של חיים בשדה של זיוף.

כינוי: 

בת: 25





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2018    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
30      




הוסף מסר

9/2018

את תמיד תשארי שמנה


תמיד תשארי זו עם הראש השמן

 

זו שהולכת לאוכל כשהיא עצובה

 

זו שהאוכל זו נחמה בשבילה

את כזו מטומטמת אם חשבת שאיי פעם זה יעבור לך

 

את תמיד תהיי שמנה ותמיד תדחסי לעצמך מגש פיצה עד שתקיאי את כולו

כי את תמיד שמנה 

תמיד

 

לא משנה איך את נראת או

כמה את שוקלת

 

אני שונאת אותך!!!!!!

נכתב על ידי , 22/9/2018 16:21  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הוא לא יחזור מותק


ראיתי 11 פרקים של סידרה מטומטמת בנטפליקס במשך ה12 שעות האחרונות. משמונה בערב עד עכשיו עם 3 שעות שינה, לא עצרתי עד שהסידרה הגיעה לסיומה.


היא מטומטמת למרות שיש בה מסרים חשובים, אבל אין שום שורת מחץ בסוף, ןזה תמיד מרגיש כמו ביזבוז זמן טהור.


 


אני חושבת הרבה על האקס ועל כמה הייתי מקווה שיום אחד הוא יתעורר ויגיד שהוא רוצה אותי בחזרה, בדיוק כפי שאני רוצה אותו


כי אם זה שוב יבוא ממני (גם אם הוא יסכים) זה בטוח יתפרק שוב, פשוט כי זה לא משהו שהוא באמת רוצה


ואני מניחה שהוא לא רוצה, וגם לא ירצה, אחרת הוא היה יכול למצוא אותי לפני הרבה זמן מעבר לפגישה חפוזה לפני איזה חודש. 


ולמרות שאני נפרדתי ממנו, אם אפשר לקרוא לזה ככה, כי הוא היה בלעדיי כבר מזמן. לא התייחס, לא השקיע בי, רק עבודה עבודה, לא רצה לבוא לירושלים, לא רצה אותי ובעצם לא רצה כלום


ובכל זאת, אני רוצה אותו בחזרה


כבר לא אכפת לי כלום


לא אכפת לי שהוא לא הציג אותי להורים


לא אכפת לי שלא הכרתי חבר אחד במשך דיי הרבה זמן


אבל אולי סתם מיהרתי, שמתי את החלומות שלי על החיים שלו ורציתי להיות זו שתגשים - בשביל עצמה - למרות שזה בשביל מישהו אחר בעצם. 


 


ואני רוצה אותו


אני באמת חושבת שיש בנינו חיבור שהוא מעבר לסקס, מעבר למשיכה


הוא עבר איתי כל כך הרבה


כמעט כמו חיים שלמים וזה מרגיש דפוק מצידי, שאני עדיין כאן, רק מחכה שיאהבו אותי


ואני יודעת שזה לא יקרה


הוא לא יקום מחר, או בעוד שנה, או שנתיים, יגיד שהוא טעה, שאולי אנחנו כן מתאימים ושנתחיל מחדש.


זה לא יקרה


 


את פשוט חיה בסרט


אולי תתעוררי במקום לשלוח לו מתנות הבייתה עם מכתבים דביקים


אולי פשוט תצאי ותשתחררי ושחחרי אותו


אולי אתם באמת לא מתאימים וזה הזמן שלך לתפוס את החיים שלך בידיים


במקום לרצות לתפוס אותו או את שלו


 


חאלס


הוא לא הכל


הוא לא צריך להיות הכל


 


הוא לא יחזור


 


תביני כבר.


 


יבוא אחד חדש שמגיע לך, שיעריך אותך כמו שאת רוצה, שיאהב אותך


למה את מחכה לראות שאוהבים אותך?


זה שהיית שמנה ועכשיו את מרזה לא אומר כלום


את עדיין אותה את


שמנה בראש גם אם בחוץ כבר קצת פחות


 


אבל תגדלי ביצים


תעזבי אותו תמחקי אותו מהטלפון שלך


 


הוא


לא


יחזור


גם אם


תקפצי בשבילו מהגג


גם אם


תקני את הדברים שהוא הכי אוהב


גם אם

תורידי בשבילו את השמיים

הוא לא רואה בכלל

שאת אוהבת אותו כל כך

הוא לא רוצה אותך


הוא לא יחזור גם אם


תהיי זו שהוא רוצה שתהיי

תהיי הגירסה הכי טובה שלך עצמך שאת רוצה להיות



הוא לא יחזור


!!!!


 

נכתב על ידי , 22/9/2018 13:27  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



קניתי בגד ים חדש


הוא אומנם שלם, אבל הוא מלא בחן (לפחות בעיניי) (: 
אני לא מאמינה שקניתי היום בגד ים , ובכלל, כל דבר שקשור לבגדים

נכנסתי לתא המדידה עם דודה שלי

בלי בעיות, בלי חששות, בלי מחשבות שזה לא יעלה עליי - ידעתי בוודאות שזה עולה עליי

ושוב לקחתי שתי מידות יותר ממה שאני, כי אני בכלל לא קולטת שאני מידה 38-40 עכשיו ואין יותר כאן 44-46. 

הרגשתי טוב, הרגשתי מעולה אפילו!!

 

אני לא יכולה להסביר את התחושה של

נכנסתי ויצאתי משם בלי חששות ובלי עצבות ובלי רגשות אשם

ובלי מצפון של

ממחר דיאטה

 

אין פואנטה

אני רק רוצה לזכור שאיי פעם בחיים הרגשתי איך זה

לקנות בגדים בכיף

נכתב על ידי , 15/9/2018 21:50  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של גכעמדכעמדכמ ב-16/9/2018 01:59
 



חגים ומסקנות


עדיין אין לי עבודה, ועדיין הדירה לא התפנתה. 

בנתיים, בימים שעוברים אני מתרוצצת בין ראיון עבודה אחד לשני. מסדרת, מתקנת, שולחת כל מיני קבצים לקולות קוראים לאמנים.

בזמן שעבר, ולמרות שהתעקשתי, פתאום הבנתי.

אין מה לעשות. רוצה או לא רוצה

זה כן, שחור ולבן.

זה כן, מה שבוער בי.

וגם אם אני לפעמים לא עפה על זה שאני בתוך עולם האמנות

שהאמנות היא חלק ממני, הגיע הזמן להשלים עם זה. 

למרות הפחד להעלות במשקל ושהכל יהרס לי, יש בי איזה שהוא קול שסומך על עצמי ויודע שהפעם זה יצליח לי

אבל עוד 200 קולות שמצחקקים בצד בשקט, ואומרים שהלו- איפה היית כל השנים האלו, תמיד התחלת ירדת עלית ירדת עלית וכו'...

 

אז בנתים

אני כותבת פוסטים ארוכים בפייסבוק

מזפזפת בין אלפי הקבצים של ארבע שנים בלימודים

מקווה למצוא עבודה שאני אוהב

וזהו.

והחיים דבש בסך הכל. 

 

נכתב על ידי , 14/9/2018 21:37  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



יש תוצאות - אורח חיים בריא סוף סוף


לא הייתי פה שלושה חודשים. זה דיי  מוזר. 

 

יש הרבה נקודות שבירה והרבה נקודות עלייה, עליהן אני מחייכת ומסמנת וי. 

לא כתבתי הרבה זמן, וזה קצת מוזר שאני לא יודעת בכלל מה אני רוצה לכתוב ומה אני עושה פה.

עכשיו כשאין לי יותר פסיכולוגית, לימודים, ועבודה, זה כנראה קשה יותר לשמור ולהשמע, לגזרה החדשה שמתחילה ככה לבצבץ. 

עזבתי את הדירה בירושלים, והיא הפכה להיות לי זרה אחרי 13 שנה, בערך. 

בנתיים אני מתגוררת אצל בני משפחה עד שהדירה המיוחלת במרכז תתפנה. החיפוש דירה במרכז כמעט ושבר אותי, ולפחות נשברתי מזה שלוש פעמים, ואכלתי דברים שמנים ומשמינים ושקעתי לתוך עצמי.

 

התחלתי להתאמן בסניף שבמרכז שקרוב אליי יותר. ביום שני, היה אימון קשה יותר מבירושלים, אבל אמרתי נו טוב. אתמול, הייתי באימון נוסף.

כולן היו בפלאנק על האמות, ופתאום המאמנת ביקשה ש"נעלה" לכמו שהידיים בשכיבות שמיכה, יד אחרי יד, נסתובב לצד אחד, ונחזור לאמות. 

לא הצלחתי לעשות את התרגיל הזה.

בהתחלה זה היה סתם מצחיק, חייכתי לעצמי וצחקתי לעצמי עם עצמי על זה שאני לא מצליחה. בסבב השני של אותו תרגיל (כעבור 20 דקות בערך) זה כבר פחות הצחיק אותי. הדמעות באו מעצמן. אני רואה 20 בנות מולי שמרימות את הגוף שלהן ורק אני לא

פאקינג רק אני לא. תסכול רציני. ניסיתי ופשוט נפלתי. הרגשתי כבדה, שמנה, ומטומטמת על זה שאני בכלל מנסה.

יצאתי החוצה ובכיתי את נשמתי. אבל הבנתי שאני חייבת להתאשת מהר, כי האימון תכף נגמר, ואני מפסידה ממנו.

חזרתי לאימון עם עיניים אדומות ותסכול מטורף, ודמעות, כל כך הרבה דמעות. מזל שהייתה לידי המגבת. 

והאימון נגמר, ואני ברחתי משם הכי מהר שאני יכולה

מנסה לשכוח את זה ומצד שני, כל כך רציתי לפרוק את התסכול הזה באותו הרגע.

 

ואני עוברת ליד כל מיני מרכזים מסחריים שכולם יודעים שיש שם הכל מהכל בערך, ואני במילא אין לי סטנדטים כשאני עצבנית ורק רוצה להכהות את זה. 

אבל עליתי לאוטובוס כמו ילדה גדולה ופשוט נרדמתי כל השעה בדרך הבייתה. 

כשעליתי לדירה הכנתי לי קפה קר ואוכל שמותר, וזהו. זה כאילו נשכח. או נסלח, אני לא יודעת.

 

היום צילמתי תמונה, ושמתי אותה ליד תמונה מלפני 4 חודשים כשהתחלתי. 

התהליך קשה, מייגע, ויש נקודות שבירה. אבל כשאני רואה את זה ככה אני אומרת - זיבי. אני כזאת אלופה בתכלס.

וזה נותן לי מלא מוטיבציה להמשיך.

ואני מקווה שהחג הזה לא יהרוס לי את זה

שהדודות יפסיקו לשאול מתי ומתי ומתי ומתי

ושיבינו שכשזה יגיע זה יגיע.

והלוואי ומישהו ישים לב לגזרתי החדשה, שהושלו ממני רק 4.5 קילו, שנראים הרבה יותר.

אני הולכת להפציץ החג הזה (כמו כל זמן, אבל הפעם, אני מקווה שאני אסתובב שם בגאווה ולא בדאון של ל-מה אני פה)

ואני הולכת להיות שלמה עם עצמי (מגיע לי!!)

ואני הולכת לעשות כל מה שביכולתי כדי לא לעלות בחג הזה - זה לא שווה את הרגשות אשם שיהיו לי אחכ בלי שום קשר למספרים.

אני הולכת להוכיח לעצמי שכל מה שלמדתי עד עכשיו הוא בהחלט אפשרי..

ואני מקווה לעמוד בכל ההבטחות האלו כלפיי עצמי. אני מקווה להוכיח לעצמי יותר מכל, שהמאמץ משתלם..



נכתב על ידי , 5/9/2018 15:33  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של זה לא משנה כרגע ב-15/9/2018 11:02
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: 20 פלוס , המתמודדים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לזה לא משנה כרגע אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על זה לא משנה כרגע ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ