לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Behind Hazel Eyes

סיפורים בהמשכים...חלקם צעירים וחלקם למבוגרים... מקווה שתהינו מהכתיבה.. ותגיבו :]


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    דצמבר 2013    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031    




הוסף מסר

12/2013

Part 3


קייל שיפשף את החלונות כאילו הוא ממש מומחה זה,אבל אין סיכוי,הוא כל כך עשיר שאני אופתע אם אין לו עשרה מנקות בבית הענק שלו.
לעומת זאת ליאו עשה חצי עבודה,לא הרים את הספרים ניקה מסביב...
היה כייף לראות אותם מנקים,סוף סוף לראות גבר עושה עבודה כזאת.
ליאו ניקה..שלך אליי מבט וחייך..
-"מה אתה מחייך" שאלתי בחיוך..
-"כלום" אמר...כייף לי לנקות...זה מרגיע..
-"לפחות אם היית עושה את זה כמו שצריך" עקצתי..
חייך וחזיר את מבטו למדף הספרים..
קייל היה כל כך שקוע,אפילו לא הבחין בדיבורים שלנו..הוא חושב על משהו בטוח,אם לא הוא לא היה כל כך שקוע,לפעמים אני רוצה כל כך להיכנס לו למחשבות,לראות מה עובר שם חוץ מבנות כל הזמן..
קייל נעצר..הסתובב אליי ושאל: "היית חוזרת אליי?".
נעצרתי קפאתי לשניה,כי אני יודעת שכן הייתי חוזרת אליו.
ליאו גם נעצר בכדי לשמוע את התשובה שלי..
-"לא" עניתי בעצבים.
-"אוקי,אני שמח שלפחות אני יודע שלא היית חוזרת אלי,כי אני כן.." חייך והמשיך לשפשף את החלונות.
פי פעור,המשכתי לנקות,עכשיו אני לא צריכה להיכנס לו לראש,אני יודעת בדיוק על מה הוא חשב...הייתי חזרת אליו,אבל לא,אני לא אפול בפח שלו שוב.
ליאו המשיך לנקות וגם הוא שקע..שלושתינו היו שקועים במחשבות,לא נשמעו אף צלילים וץ מהציפורים בחוץ לספרייה והמתלית של קייל שזזה מצד לצד על החלון שכבר ממזמן מצוחצח.
-"אני הולך לשתות" ליאו אמר..נעלם לא הראה את פרצופו...
ליאו מתנהג קצת מזור מהבוקר,אני לא בטוחה אם זה בגללי אולי עשיתי משהו, או בגלל קייל או בכלל משהו אחר...אבל הוא ממש מתנהג מוזר. וזה לא אופייני לליאו.
קייל זרק את המתלית מידו והתקרב אליי " עוד מעט שמונה" אמר..."את עושה משהו אחריי זה?".
-"כן" עניתי ולא הסרתי מבטי מהרצפה הנקיה, יש לי ללמוד מלא,אני קצת מפגרת בחומר..
-"את צריכה עזרה?" שאל..
-"לא תודה קייל"...הרמתי מבטי לעייניו.."אני בסדר"..
עייניו נצצו,ירוקות בוהקות...כייף היה להיסתכל עליו,הוא היה מראה מדהים לעניים..
אבל חזרתי ואמרתי לעצמ בראש שלא!, אני לא אכנע למבטים ולדיבורים שלו. אני לא אסלח לו על מה שעשה לי.
שמענו פיצוץ שמגיע מהמסדרון של בית הספר...נלחצנו. רצתי ישר החוצה.
ליאו בחוץ!.
יצאנו מהספרייה וראינו את ליאו מוטל על הרצפה,נראה שהיה ללא הכרה...
נבהלנו רצנו לליאו.."ליאו? ליאו? תתעורר מה קרה? נפלת?"...שאלתי בלחץ.
ליאו לא הגיב.
קייל נעמק מעליינועם מבטו שמופנה לדלת,עניו הירוקות נהפכו גדולות,היה מבוהל.
סובבתי ראשי לכיוון הדלת לראות על מה הוא מסתכל.
ליבי דפק...מהר.
עמדו שם שלושה גברים רעולי פנים,לבושי שחור, התקרבו בצעדים איטיים לעבריינו.
נעמדתי,קייל הזיז אותי למאחורי גבו,אמר לי "לא לזוז".
שלושת הגברים בשחור נעמדו שני מטרים אחדים מאיתנו.
-"שלום לכם" אמר האמצעי שביינהם.."אני פטריק, ואתם?"...
מובוהלת כולי,התחלתי לרעוד,לא הבנתי מה עומד מולי,ראיתי את החיוך שיוצא לאמצעי שביינהם דרך המסכה,מה הוא רצה?למה דווקא לבית הספר? כל כך הרבה שאלות היו לי באותה רגע שלא יכולתי בכלל לחשוב על תשובה אליהן.
-"מה אתם רוצים? למה נכנסתם לפה?" שאל קייל בהיסוס.
-"ששש" אמר הימני שבינהם..."אל תדר יותר מידי,תיקח את החבר שלך ואת החברה שלך ותבואו אחרינו".
קייל נשאר עומד לא זז...לא הבנתי מאיפה נהיה לקייל האומץ הזה פתאום..,"ואוו" חשבתי לעצמי.
ליאו התחיל לזוז...התקדמתי צעד לכיוונו של ליאו, הבחור בשחור השמאלי הוציא את נשקו וכיוון עליי,לקחתי צעד אחורה בחזרה..אוחזת לקייל מאחורי הגב את ידו.
-"קום" צעק הבחור האמצעי לעבר ליאו, "תעמוד ליד החברים שלך,ופעם אחרונה שאנחנו אומרים,תבואו אחרינו".
הצד הימני בראש של ליאו היה מדמם,כנראה הם הביאו לו מכה או משהו,קיוותי שזה לא חמור.
קייל תפס את ידי ואני תפסתי את ידו של ליאו,והתקדמנו אחרי השודדים.
ליאו בקושי יכל לפתוח את עין ימין שלו,כאב לו,כל כך ריחמתי עליו, וקייל...פשוט הלך ושתק,הרגשתי שהוא מפחד,אבל הוא לא הרבה שום פחד.
-"אתם בסדר?לאן אנחנו הולכים?" שאל ליאו בחוסר מודעות למה שהולך מסביבו.
התכוונתי לענות לו אבל אחד השודדים הסתובב וכיוון לעברי את נשקו שהיה במרחד 4 ס"מ מפרצופי,נפקחו עניי נפער פי,כל כךנבהלתי,קיל וליאו קפאו במקום,השודד כל כך מהר זז לעברי שאפילו לא הבחנתי בו מתקרב.
-"להיות בשקט אמרתי,לא להוציא מילה,פשוט להתקדם. והבא שידבר,מבטיח שאני לא יאיים עם קנה מול ראשנו,אלא כדור בראשו."
הזיז ממני את האקדח וחזר מהר שוב לשני האחרים.
קייל התסכל עלי מפוחדת חיבק אותי..החזרתי לו בחיבוק..ליאו שוב בחן אותנו והשפיל מבטו חזרה לרצפה.
לא הרגשתי בסדר עם ליאו,אני אמורה להיות לצידו לא לצד קייל,אבל קייל כל כך מרגיע אותי שזה מטורף.
המשכנו להתקדם אחרי השודדים,הגענו למקלט של בית הספר,נעלו אותנו שם.."חכו לפקודה!" פקדו עליינו ויצאו.



נכתב על ידי Anonymous_hg , 26/12/2013 17:24  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



Part 2


נסענו במורד הכביש לכיוון בית הספר..החלון היה פתוח בצד שלי,השיער שלי עף כמו הוריקן,נשמתי את האוויר הקר שנגח בפניי..
הגענו לבית הספר,חייכתי,ראיתי את כולם מסתכלים עליינו,על הרכב החדש שאנחנו יושבים בו,שמחתי,עלה לי חיוך של גאווה,כן זאת אני ברכב החדש והמנצנץ ביחד עם ליאו.
מרחוק ראיתי את קייל מתקרב,קייל היה החבר שלי בשנה שעברה,הוא חבר טוב של ליאו.
נפרדנו כי..בוא נגיד את זה ככה,הוא היה אוהב "לטייל" הרבה,ואני פשוט לא הייתי מוכנה לזה.
אני לא שונאת אותו או משהו,זאת הייתה החלטה שלי להיפרד ממנו,אבל לא נפרדנו בחיבה,אבל גם לא בשנאה.
"ליאו" קייל צעק בזמן שהתקרב לרכבו.."וואו של מי האוטו?".
ליאו ענה בחיוך ביישן.."שלי,אבי קנה לי..אמר שהגיע הזמן שיהיה לי רכב משלי,עוד מעט קולג' אתה יודע,כבר ילדים גדולים..."
קייל התפעל מהמכונית החדשה שניצבת מולו.."וואו תתחדש אחי,היא ממש יפה."
-קייל אהב להשתמש במילה "אחי" שהייתה כל כך מיותרת בעניי..
הבחנתי בזה שקייל מתבונן בי,זאת הייתה שניה ארוכה של התבוננת...אבל לא אמר מילה.
"היי קייל" אמרתי בבגרות,שלא יחשוב שאני מתביישת ממנו או משהו.
"היי טיילור" ענה..."לא ראיתי שאת פה..".
ממש,הוא ראה בדיוק שאני שם,פשוט לא רצה לצאת לידיי חובה.
התחלנו להיתקדם לבית הספר,ליאו הלך ליידי וקייל התקדם קצת קדימ מאיתנו.
-"טיילור" קרא ליאו.."אני רוצה לתת לך משהו אחר כך".
חייכתי אליו,והמשכנו להיתקדם.
נכנסנו לשיעור,ליאו ישב ליידי,וקייל ישב מלפניי.
הישער שלו היה ניראה טוב הבוקר,השמש מבהירה את הבלונד שעל ראשו עוד יותר ממה שהוא.
ליאו העביר לי פתק בזמן השיעור,לקחתי אותו,אבל לא הספקתי לקרוא אותו,קייל בדיוק הסתוב אליי.
גב' פורמן קלטה אותנו,צעקה וסילקה אותנו למנהל.
קייל כרגיל ניסה להיתחנף ולצעוק שהוא לא עשה כלום,אבל אותה זה ממש לא עניין,היא הייתה המורה הכי אכזרית שיש,אפילו המורים היו מפחדים ממנה,ואל שהיא כזו מפחידה,פשוט היה לה קול מצמרר,ושפה כל כך גבוהה שאי אפשר בכלל לבין אותה, גב' פורמן הייתה המורה לאנגלית של הבית ספר.
גב'פורמן לקחה את הפתק שליאו הביא לי וזרקה אותו לפח.
ליאו נעמד הביא בוקס לשולחן ויצא,אני וקייל אחריו.
ידעתי שליאו חמום מוח,אבל לא ידעתי שבגלל שיעור אחד הוא ככה יגיב.
הגענו למשרדו של המנהל..אני וקייל התישבנו על הספסל,וליאו הסתובב סביב עצמו,עצבני...
קייל התחיר להתבכיין.."אני אל עשיתי כלום,אני סתם פה..אני בכלל לא אמור להיות פה".
התעצבנתי.."קייל אולי תסתום כבר,מזה משנה אם עשית או לא, זאת גב' פורמן מה אתה מצפה,פשוט בוא נחכה למנהל בשקט.."
קייל הסתכל עליי..
"מה אתה מסתכל עליי?" שאלתי..
"כלום,את פשוט יפה..אי אפשר שלא להסתכל"...ענה.
קייל תמיד ידע להחמיא..היה סוג של רומנטיקן,אבל לא מחוייב,זה מה שהרס לו בעיקר.
ליאו התיישב ונשען על הלוקרים..והתבונן בי ובקייל,לא הראתי לו שאני מבחינה בזה שהוא מתבונן.
היה לו חצי חיוך על הפנים,כאילו הוא שמח ממשהו.
המנהל הגיע,הכניס אותנו למשרדו,והתחל לצעוק כרגיל,לא משנה מה נעשה אנחנו תמיד נהיה האשמים,גם אם אנחנו זכאים..ה"סגל" תמיד צודק.
זה כזה לא פייר...שום דבר לא פייר כשאתה תלמיד תיכון.
המנהל הטיל עליינו עונש, לנקות את הספרייה כל יום במשך שבוע מ 4:00 אחה"צ עד 08:00.
התבאסתי,אבל לא נורא התנחמתי בעובדה שלפחות ליאו איתי.
השעה 04:00 אחה"צ כולם סיימו לימודים חוץ ממני קייל וליאו..אנחנו התקדמנו לעבר הספרייה.
כשנכנסנו חיכו לנו שם חומרי ניקוי..פשוט נעמדנו בכניסה והתבוננו בהם.
קייל התבונן.."אני אלרגי לכלור."
ליאו הצטרף.."מה אנחנו אמורים לעשות בכל זה?"..
צחקתי בקול ודחפתי אותם לעבר החומרי ניקוי.
"ליאו" אמרתי.."אתה תעשה אבק"..."וקייל"..ממ חשבתי..."אתה תעשה חלונות,ואני אשטוף את הרצפה..".
הסכמנו.



נכתב על ידי Anonymous_hg , 25/12/2013 16:09  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הסיפור שלה...18+



אלו היו שעות הבוקר המוקדמות..הייתי בטוחה שאני ישר אלך לבית הספר..

אבל היו לו תוכניות אחרות.

התקשר אליי מוקדם בבוקר,אמר לי שהוא רוצה לקחת אותי לפארק החדש שבנו ליד הרחוב שלו,הרחוב שלו היה ממוקדם 3 רחובות מעל שלי.

העיר ניו יורק אולי גדולה אבל הרחובות היו מאוד צמודים אחד לשני.

קראו לו ליאו,החבר הכי טוב שלי,בן גילי אותו מזל כמו שלי,לומדים בידח באותו הבית ספר אותה הכיתה, י"ב למדעי הרוח.

הרבה אמרו לנו שאנחנו דומים ביופי,וכמובן שגם באופי.

קראו לנו "תאומים". ליאו וטיילור.

הוא היה הבן אדם הכי יקר לי.

יותר מהמשפחה יותר משאר החברים.הוא היה משהו ביוחד עבורי.

-"טיילור" הוא קרה לי מהמדרה של הרחוב שלי.

"רדי למטה,שנספיק גם להגיע לבית הספר בזמן".

"אני יורדת". חייכתי לעברו,היה לבוש יפה הבוקר,למרות שזה היה בגדי בית ספר,זה היה מתאים לו,הכל התאים לו,יש לו את הגוף המושלם...השיער הכהה שלו הבריק בשמש של הבוקר הסתיוי שסורר אצלנו,העניים הירוקות בהקו,והחיוך שלו,זה כבר סיפור אחר.

ירדתי מלטה.אמרתי לאמא ואבא ולאחיי בוקר טוב.

אחי הגדול ישב ליד הטלויזיה לא עשה כלום כרגיל, והקטנים ישבנו בשולחן אמא האכליה את אחותי בת השנתיים בזמון שאבי התאבק עם אחי הקטן שלא רצה לנעול נעלים.

אני אוהבת את המשפחה שלי,והם אותי..אולי יותר מידי אוהבים אותי.

"ביי אמא,אבא אני הולכת לבית ספר.."

אמא שלי הסתכלה עליי במבט מאוכזב.."את שוב מטיילת עם הילד הזה..ליאו.."

הסתכלתי עלייה,ראיתי שהיא מאוכזבת,היא לא אוהבת אותו כל כך, אני לא מבינה למה?! מה הוא עשה לה רע..אז מה אם המשפחה שלו לא יותר מידי עשירה או לא יותר מידי אינטיליגנטית...אנחנו לא בוחרים למי להיוולד..

"ביי אמא,נתראה אחרי בית הספר,אני ממהרת.."

חייכת.."שמרי על עצמך רק.."

חייכתי בחזרה חיוך קטן ומאולץ ויצאתי לליאו.

פתחתי את דלת ביתי,עמד...מחכה,לא ממהר לאינשהו,רק חיכה שאצא מהדלת שיראה את פניי..

חייכתי אליו..-"למה אנחנו יוצאים כל כך מוקדם? מה ההפתעה?"

"בואי תראי,היא מכחה בפארק".

התקדמנו לפארק..הוא הלך לפניי כדי לכוון לי את הדרך..לא הבנתי ממש למה אני הולכת אבל התקדמתי אחריו,סמכתי עליו...

הגענו..יש ריח מתוק באוויר,ריח של עוגה שרק יצאה מהתנור..בטח אחת השכנות אפתה הבוקר.

-"את רואה?"...הוא הציע לי על המכונית היפה השחורה המבריקה שעמדה ממולינו.

-"כן, המכונית?...של מי היא?" שאלתי ועניי נפקחו לרוחב.."שלך?" שאלתי בטון מופתע..

-"כן,אבי קנה לי אותה..את אוהבת?".

הסתכלתי עליו במבט חשוד..רציתי לשאול מאיפה יש לו כסף לקנות מכונית כל כך יפה וחדשה..זה היה נראה לי מוזר,אבל לא שאלתי,זה לא ענייני באייזשהו אופן.

פשוט חייכתי בירכתי אותו על המתנה היפה שהוא קיבל,חיבקתי אותו.."תתחדש,היא ממש יפה..מתאימה לך."

-"תודה,רציתי שאת תהיי הראשונה שתשבי איתי בה, עדיין לא נהגתי בה."

התלהבתי מהעובדה שהוא רצה שאני אהיה הראשונה שתשב איתו במכונית החדשה.אבל לא הופתעתי,כי הרי זה ליאו וטיילור..לנצח.

נכנסנו למכונית,היה לה באמת ריח של מכונית חדשה,הריח של הפלסטיק החדש,הכיסאות עור..היה תלוי על המראה שלו פרח שמבשם את המכונית,ריח של דובדבנים..

הוא התיישב בתא הנהג,לאחר בפתחלי את הדלת שלידו..ג'נטלמן...מסתבר שעוד נשארו כאלה.

-"נו מה את אומרת על הרכב?...את אוהבת?" שאל את דעתי.

-"ברור,הוא ממש יפה,תתחדש,אני ממש שמחה שאבא שלך השקיע ככה,מגיע לך.."

הסתכל עלייך וחייך.."שניסע?" -שאל..

התחלנו לנסוע במורד הכביש שליד הפארק לבית הספר..זה מאוד נחמד שעכשיו יש לך איך להגיע לבית הספר,במקום אוטובוס או הורים שיסיעו אותך,הרגשתי מהחבר'ה הגדולים..אני כבר לא ילדה קטנה,אני בת 18..ואני נוסעת במכונית הכי יפה בעולם עם הידיד הכי טוב שלי,מה אני יכולה לבקש יותר מזה?..

-ההמשך יבוא רק אם תבקשו :)

 

נכתב על ידי Anonymous_hg , 24/12/2013 17:30  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





62
הבלוג משוייך לקטגוריות: סיפורים , ספרות , בלוגים קבוצתיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לAnonymous_hg אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Anonymous_hg ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ