לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

"The deeper they look inside themselves, the more universal they become"


?c'est dommage, oui

Avatarכינוי: 

בת: 20

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוקטובר 2017    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
10/2017

על הציור האוטופי


"לכאורה נדמה, שהצד השוה (הזהה) שבאוטופיות שנתגלו בתולדות הרוח של המין האנושי הוא שכולן ציורים, היינו (הכוונה) משהו שאינו מצוי אלא מתואר בנפש בלבד. ציורים כאלה נוהגים בדרך-כלל לכנותם בשם ציורי-דמיון;אבל בזה לא נאמר עדיין אלא מעט.

דמיון זה אינו משוטט, אינו מטולטל הנה והנה על ידי שרעפים (מחשבות, רעיונות) חולפים

אלא מרוכז בטקטוניקה* מוצקת מסביב לדבר ראשוני, הטעון עיצוב ושכלול, ודבר ראשוני זה משאלת לב הוא. הציור האוטופי הוא ציור של מה שהוא "ראוי להיות", של מה שהמצייר מתאווה שיהיה. לפיכך, יש הנוהגים לומר על האוטופיות שהן ציורי משאלה; אבל גם אמירה זו אינה ממצה.

אם אמרנו "ציורי משאלה" כוונתנו לדבר העולה ממעמקי הבלתי-מודע ומסתער כחלום, כחלום בהקיץ כ"מחשבה זרה" על הנפש הבלתי מחוסנת; אחר-כך אפשר, שגם היא, הנפש עצמה, תקרא לו, לציור, תעלה אותו, תוסיף לטוותו (לארוג אותו).

לא כן המשאלה האוטופית שבתולדות הרוח , שאין לה כלום מן הדחף ואין לה כלום מן הסיפוק העצמי, אף על פי שמושרשת היא במעמקי הנפש ככל מה שיוצר ציורים. קשורה היא ביסוד על אישי (מעל האישי), הבא במגע עם הנפש אבל אינו מותנה בה. היסוד השליט כאן הוא הכיסוף אל הדבר הנכון, שהוכר בחזון דתי או בחזון פילוסופי, כהתגלות או כאידאה, ושלפי מהותו אינו יכול להתקיים ביחיד, אלא בציבור האנושי בלבד. חזון הדבר הראוי להיות, אף שהוא נראה לפרקים כבלתי-תלוי ברצון האישי, אין להפרידו מיחס יסודי ביקורתי לתכונת עולמו של האדם. הסבל הבא לאדם מחמת סדר חברתי שהוא בניגוד לטעם ולבינה מכשירים את הנפש לחזון, המחזק ומעמיק את הכרת עיקולו של המעוקל. הכיסופים להגשמת החזון מעצבים את הציור.

 

 

*טקטוניקה- תאוריה המסבירה את תנועת הלוחות הטקטוניים אשר נעים באיטיות מאוד במשך אלפי שנים, תנועה זו מצטברת וגורמת לנדידת היבשות.

 

מתוך "נתיבות באוטופיה", מרטין בובר, 1983.

 

ומה אני מציירת?

טבע דומם.

רעש לבן.

נכתב על ידי , 5/10/2017 23:16  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , יצירתיות , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לדני קטני. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על דני קטני. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ