לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Rien ne peut decrire ce que vous ne pouvez pas sentir


?c'est dommage, oui

Avatarכינוי: 

בת: 16

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוקטובר 2014    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
10/2014

גם לשנת הצהריים יש סוף


הזכרונות גודשות מגירות

מכבידות עליי בערמות

בהן מילים על גבי תמונות

שהרטיבו העיניים הלחות.

 

לולא יכולתי להוולד כאן,

להוולד בגיל מאה ועשרים
ללא אמא אבא, בלי שום זכר
בלי זמן
ובלי מגירות השנים
להתקיים כמו פרפר

לחיות רק כמה ימים.

נכתב על ידי , 16/10/2014 18:48  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אסור להראות חולשה/ יהודה עמיחי


אסור להראות חולשה וצריך להיות שזוף.

אבל לפעמים אני חש כמו צעיפים חוורים של נשים יהודיות

שהתעלפו בחתנות וביום הכיפורים.

אסור להראות חולשה וצריך לעשות רשימה

של כל החפצים שאפשר להעמיס על עגלת ילדים

בלי ילדים.

המצב הוא עכשיו כזה שאם אני מוציא את הפקק מן האמבט,

אחר הרחצה הנעימה והמפנקת,

אני חושש שכל ירושלים, ועמה כל העולם

יזרמו לתוך החושך הגדול.

ביום אני מציב מלכודות לזכרונותי

ובלילה אני עובד במפעלי בלעם,

להפוך קללה לברכה וברכה לקללה.

ואסור להראות חולשה.

לפעמים אני מתמוטט בתוכי בלי שרואים עלי.

אני כמו אמבולנס מהלך על שתי רגלים

ומטלטל בתוכי את הממטט אל לא-עזרה,

משמיע קול צופר מילל

ואנשים חושבים שזה דיבור רגיל.

נכתב על ידי , 14/10/2014 19:19  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אולי


*
השאיפות שלי גורמות לי להרגיש אינסופית

אני חיה רוב הזמן בין מחשבות. ככה שהעולם הפיזי שולי.

האם אלוהים שומע מחשבות?

האם האלוהים נמצא אך ורק במחשבות?

או רק במעשים? הטובים והרעים המוחלטים?

אולי הוא למד להתאים את עצמו למציאות הפוסט מודרנית

הוא יודע עכשיו שהטוב איננו מוחלט, ושאמנות היא רק בעיניי המתבונן.

 

*

המטאפיזיות שבראש שלי תמיד גוברת על ההוויה

ההוויה היא הדממה של צגי המגע

היא הריכוז בגלגול הסיגריות

היא עיסוק הבלתי נפסק בעישון, בלהיות ביחד

בלהיות מיוחד כמו כולם.

 

(ההוויה היא הצליל הצורם ממכשיר האייפון, המוזיקה המתנגנת באיכות גרועה.

במהלך השנים המציאו מכשירי שמע בעלי איכות הרבה יותר טובה

אז למה דווקא מהאייפון?)

 

עולם שכולו יעילות

היה פעם שטח ריק ליד הבניין שלי שכולו עצים מוזנחים ואדמה יבשה

מקימים שם עכשיו גן כיתות צפוף

ילדים יגדלו באיזור קטן ותחום, וינסו להנות ממתקן צבעוני שאפשר להתגלש עליו או להתנדנד בו.

ילדות יעילה. שטח יבש איננו יעיל.

 

*

קריאה מהירה של שורות, לא יוצא לי להתעמק בהם כי אני רק עסוקה בלקרוא את השורה הבאה, או לכתוב אותה

בין מחשבה אחת עצובה ולאחת מעט אופטימית יותר

על חיים אחרים, בעלי משמעות, פחות שיטחיות, פחות מסכי מגע.

על חיים ועל מוות, על הקו הדק שבין

הרצון למות

והרצון לחיות

(כל פעם שאני אומרת "אני רוצה למות" אני בעצם מתכוונת "אני רוצה לחיות")

התקווה לחיים שתמיד מצטיירים בראש כטובים יותר

לגור בלי ההורים

אולי בארץ, אולי בברלין

או בהודו

בין מחשבות

בין סמים.

אולי חיים רוחניים

אולי בסוף אגלה שקיים אלוהים

אולי הוא בשמיים, אולי בדברים שאינני מסוגלת להבין

מתוך היותי סופית.

אולי הוא נמצא מבפנים.

 

הצמאון שלי לחיים

יותר משמעותים

בשנת שירות

או פשוט לא לעשות מה שהמבוגרים מצפים

הרדיפה אחרי האושר שיבוא מחר

כמו סיזיפוס, כמו שער החוק שנסגר

אולי ייפתח עוד דקה, אולי כשאהיה יותר גדולה.

"שום איש זולתך לא היה יכול לקבל רשות להיכנס לכאן, כי הכניסה הזאת נועדה רק לך, עכשיו אני סוגר אותה"

 

 

*

משהו חומק, אולי מתי שהוא יעצור ויגיד לי לראות

בין מרווח של זמן, מרווח בין מיליוני מחשבות 

אולי יגיד שבסדר זו מילה אמיתית

לא עוד אמירה של חברה עם משכורת ומכונית

עם אבא שבא מהעבודה מאוחר ומצפה לראות בת שלומדת

ולא כל הזמן מול המחשב, גם אם מול המחשב היא קוראת פוסטים של נשים מתוסכלות מהחברה הגברית

ואולי היא קוראת פילוסופיה מזרחית

אבל כשהוא היה צעיר הוא לא התלבט בזהותו המינית, ולא רצה לבדוק גבולות

ולא חזר מאוחר בלילות

הוא לא כתב דברים מעורפלים

הוא לא צייר ציורים עצובים

הוא כנראה עשה מה שההורים רוצים.

צריך לחבק אותו כשמגיע הביתה ולהתעניין במה עשה במשך כל שעות היום

אם ישב במשרד או דיבר על כספים

אינני כזאת, וגם לעולם לא אהיה

אולי זה מרד נעורים שיעבור

אולי הוא צודק כשהוא מבטל את כל המהות שלי כי אני רק נערה

כי אין לי מהות, כי אני רק נערה.

 

אבל בשומר הצעיר הם אומרים שצריך למרוד

אבא שונא את השומר הצעיר כי הם סוציאליסטים

והוא מנהל מפעל

ומרקסיזם זה כל כך המאה שעברה

עכשיו הכל זה במסכי מגע

האמת היא רק סובייקטיבית

והסובייקט הוא האלוהים

והאומנות היא גם גרועה וגם טובה.

אבא מתלונן שיש גבול דק בין חופש לאנרכייה

ושאנרכיה צומחת רק בחברה דמוקרטית

כי אנשים לא יודעים מה טוב להם

כי את הכל מגישים להם הכל בתוך הצלחת.

 

 

נכתב על ידי , 14/10/2014 12:00  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




 

לא יודעת. כל כך הרבה עובר עליי.

כל כך הרבה עד שמתגבש להיות מספיק מעניין בשביל להיות עלילה לספר.

אולי אכתוב את הספר הזה יום אחד, אבל עכשיו אינני מסוגלת לכתוב אפילו שורה.
האם קיים מישהו שמכיר התחושה של עצב אמיתי, כזה שאני מילים מספיק לתארו?

האם קיים מישהו שמכיר את התחושה של אושר אמיתי, כזה שאין מילים מספיק לתארו?


מקווה שמתישהו אמצא אותם. 

 

 

 

נכתב על ידי , 1/10/2014 20:28  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , יצירתיות , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לדני קטני. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על דני קטני. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ