לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

דברים שרשמתי בפנקס שלי

סיפורים מלבנון

כינוי:  אביבו

בן: 43





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


12/2013

סיפורים מלבנון - חלק שלישי


הקוראים הופכים להיות אקטיבים.

 

דצמבר 2013 - המכללה למנהל ראשל"צ

 

בחוץ מתחוללת סופה מטורפת, כבר שעה שלא מפסיק לרדת ברד.

בשל מזג האוויר בכיתה כמעט ואין סטודנטים, ולמעשה גם אני פה רק מפני ששעה קודם לכן העברתי הרצאה.

השיעור מתנהל כסדרו, ואז מגיעים לרבע השעה האחרונה בה מוצג לנו התרגיל המסכם של הקורס.

רבע השעה שעומדת להוציא אותי מאזור הנוחות שלי, רבע שעה שתשלח אותי למקום כל כך עמוק ורגיש.

זה מתחיל בהקרנה של סרטון קצר על בחור קנדי חובב אתרי החלפות, אשר שם לעצמו אתגר מטורף להגיע למצב שהוא משיג בית, כתוצאה מהחלפת חפצים, כאשר הוא מתחיל מאטב משרדי אדום רגיל ופשוט.

הסרט מתאר את סיפורו של הבחור, ומתאר את ההחלפות הבולטות שביצע כולל הסוף המדהים כאשר הבחור לאחר שלוש שנים מצליח לקבל בית משלו.

הסרט נגמר והמתרגלת מניחה ערימה של פנקסי כיס על השולחן ואומרת לנו שיש לנו שלושה שבועות להחליף את הפנקס הפשוט הזה בחפץ הערכי ביותר שנצליח להשיג.

המשימה מסקרנת אותי, סוף סוף משימה יצירתית, כזו שתצליח להוציא ממני יצירתיות כלשהי.

מתייעץ עם חברים ומשפחה, ברור לי כי אני צריך לעלות את ערכו של הפנקס אבל השאלה היא איך?

תחילה חושב אולי להחתים בו אנשים מפורסמים, מה שנקרא סלבס, או אולי לבקש מכל מיני אנשים לכתוב בו עצות.

משוחח עם חברים בעבודה, השיחה כל הזמן נסובה סביב המשפט "אתה חייב ליצוק לתוך הפנקס משהו שרק אתה יודע"

השיחה מסתיימת, ואני מסתובב יום וחצי עם המחשבות של מה לעזעזל רק אני יודע? מה רק אני יודע.......

 

 

פברואר 1996 - לבנון

 

14.02 4:00 

מקפלים מארב של 48 שעות, היה קר ומשעמם ואני גמור מעייפות.

עוד 10 ק"מ של הליכה ואנחנו במוצב למקלחת חמה וקצת שינה.

שקט, כל אחד מכונס בעצמו עושים את הפעולות באופן אוטומטי כולנו גמורים.

אני מרגיש כל צעד וצעד משתדל להיות דרוך וערני לאבטח את הכח הקדמי כמו שצריך.

אנחנו מתקדמים בזהירות ובנחישות, כולם רוצים להגיע כבר למוצב.

אני עולה לתצפית שנייה לפני שנותן אישור לכוח להתקדם לעבר מעבר בשטח השמדה (שטח אשר נשלט בראייה ובמידה ומישהו יפתח עלינו באש שנהייה בו יהיה לו יתרון טקטי גדול עלינו ויוכל להסב לנו אבדות רבות). אני נשכב, מחפש נקודות חשודות. 

דווקא עכשיו שאני עייף כלכך, מחלחלת בי תחושה האחריות הכבדה שיש במילה שלי ואני עוד לא בן 20.

מוצא את עצמי נושא תפילה. אלוהים רק שלא יהיו הפתעות לא היום, בבקשה בכל יום אחר שלח לנו את כל מי שתרצה אבל היום אנחנו לא מוכנים.

תחושת מועקה משתלטת עליי, יש לי תחושה לא טובה.

כעבור כמה דקות מסמן לכח שניתן להתקדם ולבצע מעבר בשטח הנחות......

 

 

 

14.02 6:00 

תפילתי נענתה, אנחנו בכניסה למוצב והדרך חזרה עברה בשלום

מפנטז כבר על המקלחת והמיטה, ואז נזכר שב 8:00 אני צריך לצאת לפתיחת ציר (מכרתי את התורנויות מטבח, זוכרים?)

בוחר בכל זאת להתקלח, כי יש מים חמים ומי יודע מתי יהיו שוב.

מתארגן למקלחת ואז אלוהים מחליט להשתעשע בי קצת והחיזבאללה מתחילים לפצמר את המוצב.

אנחנו רצים לצוללות (תעלות תת קרקעיות במוצב ) ובחלוף הפיצמורים אני צריך כבר להגיע לתדריך של פתיחת הציר.

הולך לתדריך ואומר לעצמי בעוד 3 שעות ו20 ק"מ ואני במקלחת 

 

15.02 20:00

התארגנויות אחרונות ליציאה לפעילות מבצית.

מ' שלימים ישתחרר מהצבא ויבצע שורה של תפקידים בשב"כ הוא מפקד המשימה והוא מעביר תדרוך אחרון ודגשים.

אין משהו מיוחד בפעילות הזו, עשינו פעילויות דומות כבר מספר פעמים.

אני גמור, ובצהריים הרופא שמדד לי דופק של 39 התלבט אם לאשר לי בכלל יציאה לפעילות, אך בסופו של דבר לאחר התייעצות משולשת הרופא, מ' ואני אנחנו מחליטים שאני יוצא.

לא מדובר במארב, בסה"כ לבצע איזו תצפית שתאפשר פעילות אחרת של יחידה אחרת, לא משהו מסובך אבל משהו שחייב לעמוד בזמנים ברורים מאוד.

אנחנו נמצאים ליד מארג' עיון ויוצאים לכיוון צפון, לשם שינוי זהו לילה בהיר ללא עננים והירח כמעט מלא, יש ראות טובה מאוד.

עוברים בפאתי כפר, הולכים לאורך חומת בית הקברות. לפתע הבזק אור חזק ולאחריו פיצוץ מחריש אוזניים.

האור סינוור ופגע בראייה והפיצוץ באמת החריש אוזניים, אני לא רואה כלום ולא שומע כלום, הלם!!!

לאט לאט הראייה חוזרת לעצמה, הכל זז סביבי בהילוך איטי כאילו אני מחוץ לסיטואציה.

מבין שמ' צועק לי משהו אבל אני בהלם, לא שומע ולא מבין.

מ' מתקרב אליי ונותן לי מכה על הקסדה, תתעוררר הוא צועק לי לתוך האוזן. נ-ת-ק-ל-נ-ו!!!!

לשמע המילה הדברים בראש מסתדרים, פתאום אתה הופך להיות כמו רובוט, מתוכנת כזה, תופס מחסה מנתח את המצב.

אנחנו מבינים שזורקים עלינו רימונים מעבר לחומה, למזלנו נתקלנו כנראה בלוחמים חובבים, הם לא מעיזים לצאת מעבר לחומה, וגם לא הכינו לנו מארב במקביל שיתקע אותנו משתי הצדדים.

מצד שני הם לא מפסיקים לזרוק עלינו רימונים ואנחנו מתקשים לצאת מהמחסות שלנו.

מ' מחליט שאני ועוד קלע נדלג לעבר בית שנמצא כ 30 מ' מאיתנו וננסה למצוא שם עמדה שממנה נוכל לנטרל את הבני זונות.

אנחנו סופרים כמה זמן עובר בין פיצוץ לפיצוץ ומזהים עקביות, הנבלות זורקים שני רימונים ביחד כל פעם שמתפוצצים פחות או יותר ביחד וזה נותן לנו שנייה וחצי של הפוגה בין פיצוץ לפיצוץ.

אנחנו מדלגים כך כל פעם שנייה אחרי שנייה עד שמגיעים למבנה.

מדובר בשלד בנייה ללא מדרגות, אנחנו מצליחים בדרך לא דרך לעלות לקומה הראשונה, נשכבים.

ריח אבק השריפה חריף, הכח שלנו משיב גם הוא בזריקת רימונים, אבל שום דבר לא משתנה.

מלבד הגדר של בית הקברות אנחנו לא מזהים דבר, לא אני ולא הקלע השני.

אנחנו שוכבים שם ולא יודעים מה לעשות, אנחנו לא נוכל לפגוע מפה בכלום.

לפתע עולה במוחי רעיון, יש לי ידנית (פצצת תאורה ) אני אומר לקלע השני שאני אשגר אותה בכינון ישיר לתוך בית הקברות.

במקרה הרע יהיו לנו 30 שניות של אור להוריד את המחבלים שהערכנו שיש שניים כאלו ואם יהיה לנו מזל זה יבעיר שריפה ויהיה לנו אור קבוע.

אני מוציא את הידנית ומבין שאני לא יכול לכוון אותה בכינון ישיר בשכיבה, והסיכון שזה יפגע בכח שלנו גדול מידי.

אני נזכר שבעצם סביר להניח שהמחבלים לא יודעים שיש כח שעלה לבניין ומחליט לקחת סיכון ולעמוד כדי לשגר את הידנית.

אני נעמד, למזלי צדקתי ואף אחד לא מבחין בי, אני מכוון ומשגר את הידנית בדיוק למרכז בית הקברות, ואפילו מתפתחת שריפה.

הבעיה היא שיש שלושה מחבלים והמיקום שלנו נחשף.

הקלע שאיתי לא מבזבז זמן ופוגע באחד המחבלים.

המחבל שלו נפצע והוא יורה עליו שוב ומחסל אותו.

אש נפתחת לעברנו ואם מקודם כל היה בהילוך איטי עכשיו זה כבר ממש ממש איטי, כשאני משחזר את זה אפילו נדמה לי שיכולתי לראות את מעוף הקליעים. אני נכנס למצב שם את המחבל הראשון בין כוונות, מחשב את הסטייה והמרחק מסיט את הנשק לפי החישוב, ממש זוכר איך רוקנתי את האוויר מהריאות וסחטתי את ההדק כאילו מדובר באימון ובום!!!! פגיעה בין העיניים 

מאתר את המחבל השלישי, ושוב אותו סנריו שמסתיים ב בום!!! ופגיעה בין העיניים.

....

....

 

שקט...

אף אחד לא זז מוודא שהחבר שלי לא נפגע, מתייעצים ומחליטים שאין יותר מחבלים ואנו יורדים לכיוון הכח העיקרי.

נעצרים כדי לבצע חבירה מסודרת.

 

בנתיים מ' מחליט לפצל את הכח,  החלטה שתסתבר כגורלית עבורי ואולי עבור כולם בהמשך.

חצי מהכוח אשר כולל גם את הקלעים שעלו לבניין ישאר פה לוודא הריגה, ביצוע סריקות וחילוץ 

חצי שני מהכוח ימשיך במשימתו המקורית של הכח.

 

שנייה לפני שאנו מתחילים לחבור לכח שנשאר, אני ספק מחליק ספק מתעלף.

קורס על הרצפה נחבל בראשי ומאבד הכרה.

 

הקלע שהיה איתי כנראה מלהט הארועים לא שם לב לכך וחבר לכח שנשאר.

כשנשאל איפה אני, אמר בהיסח הדעת לא יודע הלך עם הכח של מ'

כאמור מ' ידע שאני נשאר עם כח החילוץ וכך יצא שנשארתי לשכב מעולף בשטח לבנון כך לבד לתוך הלילה....

 

16.02 שעת בוקר

אני פוקח את עיני, מנסה עוד לעקל את כל מה שקרה.

פתאום זה מכה בי!!! יש לי חור בזמן, יש פרק זמן של כמה שעות שחסרות לי, הדבר האחרון שאני זוכר זה את ההתקלות ליד בית הקברות

הצצה חטופה אחת מסביב מאשרת לי שיש פה בעיה.

למה לעזעזל יש לי אינפוזיה ביד וחמור מכך איפה לעזעזעל אני נמצא!!!!

אני מתבונן סביבי חדר קטן, דלת ברזל, מיטת ברזל, קיר מתקלף.

בחוץ שומע אנשים....

אני מותש ומבולבל...

הם אינם מדברים עברית בזה אני בטוח....

ואוווו,  נחטפתי... 

מפוחד....

מנתק את האינפוזיה מידי, קופץ אל מאחורי המיטה ויושב שידיי מחבקות את רגליי הכפופות אל החזה ....

 

.....

.....

 

28.12.13

 

אז מה רק אני יכול לכתוב בפנקס שרק אני יודע?

אני יכול לכתוב את מה שקרה לי ואם זה מספיק מעניין אז יהיה לזה גם ערך מספק.

אז מה קורה עכשיו?

עכשיו אתם נכנסים לתמונה.

סוף הסיפור נכתב לו בפנקס שקיבלתי באותו שיעור.

הפנקס יעבור לידיו של זה או זאת אשר יחפצו בכך ובתמורה יעניקו לי משהו.

התמורה בהכרח אינה יכולה להיות כספית, אלא חפץ כלשהו ממחברת ועד בית כמו שראינו בסרט באותו השיעור (אל תדאגו אני לא באמת בונה על בית). התמורה יכולה להיות  גם השאלה של משהו לתקופה מסויימת.

הזוכה המאושר/ת לא יקבל רק את הפנקס, תהיה לו/לה הזכות להחליט האם לפרסם את סוף הסיפור בבלוג או להשאיר את זה ביננו.

 

 

נכתב על ידי אביבו , 28/12/2013 23:11  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



הבלוג משוייך לקטגוריות: שונות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאביבו אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אביבו ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ