לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

"כל אדם משפיע על האחר והאחר משפיע על הבא אחריו, והעולם מלא סיפורים, אבל הסיפורים כולם אחד הם."


מקום שבו אני יכולה לתת לילדה הקטנה שבתוכי לצאת

Avatarכינוי:  tooxy

בת: 27

Google: 



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2018    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
30      




הוסף מסר

9/2018

שנה





 "אני דף לבן. ואני מחליט באילו צבעים אשתמש.
גם אם דיו ישפך, וכתם יציף את דפי, אקפץ אגרופי 
ואמשיך לנסות להחליט: אני דף לבן"
(גיורא פישר, צירי החיים)
יש משהו ברגע הזה של השניות האחרונות של השנה, רגע לפני אחת חדשה,
שאני מרגישה כמו בצל שקליפותיו קולפו. 
כאילו הדברים שחוויתי בשנה קילפו עוד חלק מהמהות שלי ומהאדם שאני. 
יש כאלו קליפות שהיו רקובות וכאלו שאולי קצת פחות טוב שקולפו.
אך בתוכן תמיד יש את אלו המרכזיות. 
השנה? השנה קולפה התמימות, הילדותיות והפינוק. 
מאדם מפונק, שכמעט לא נדרש לכלום, מצאתי את עצמי דואגת, עוזרת ומבשלת.
סבתא מי שהייתה מרכז הבית פצועה, אמא שקורסת וחולה במשהו שאף אחד לא מצליח לאבחן,
עבודה אינטנסיבית ומזעזעת, לימודים (שהיו נקודת האור, ולימדו אותי כמה לימוד יכול להיות טוב)
וקשר שדרש מלא והסתיים בכאב לב. 
גם הגוף שלי הגיב לכל הסטרס הזה וכשהתחלתי להקיא,
הבנתי שהחיידק בקיבה חזר לסיבוב והפעם לקחתי את האנטיביוטיקה המשולשת שגמרה עלי. 
השבוע הייתה הקריסה. 
כאילו כל מה שהחזקתי על הכתפיים בשנים האחרונות צנח לתודעה. 
שבוע של בכי בלתי פוסק והסתגרות בתוך עצמי. 
מתקלפת עוד ועוד. מגיעה לחדרים שלא העזתי לפתוח שנים. 
פעם ראשונה מזה שנים שבכיתי, על אהבה ישנה ויחידה ועל זו שעדיין איננה באה.
אכזבה ממה שקרה עכשיו, מהציפיה להיות נאהבת, כאב, התמודדות, געגוע. 
בכי על העובדה שאני לא מצליחה שיכירו בי ובמי שאני,
על החוסר ביטחון וחוסר האהבה עצמית. 
בתוך כל זה, התגלה לי אור גדול. 
מסתבר שבלי לשים לב, הקפתי את עצמי אנשים מדהימים. 
אם בפעמים קודמות שקרסתי הרגשתי שאני לבד בתוך זה, 
הפעם פשוט לא נתנו לי. 
הגיסות המדהימות שלי, היו פה וחיבקו אותי כל השבוע במילים.
חברות וחברים שפשוט, הזמינו, שלחו הודעות והתקשרו רק כדי להגיד שהם פה. 
גם אנשים מפה שראו את הבקשה שלי..
ובמשפחה שלא מביעה רגש, זכיתי לשיחה מאח שלי, שהייתה מוצפת אהבה.
אפילו אחותי בדרכה שלה, הצליחה להראות כמה אכפת לה
ואמא ואבא שלי, שפשוט לא נתנו לי לרגע לצנוח. 
בחיים לא זכיתי ליחס כזה. 
בחיים לא היו פה ככה בשבילי. 
זה כל כך מרגש אותי, שאני לא יודעת מאיפה להתחיל לכתוב על זה אפילו. 
אני עדיין לא הכי בטוב, אבל לא יודעת מה הייתי עושה בלעדיהם. 
השנה גם למדתי להגיד תודה. על הטוב וגם על מה שנראה לי כרע. 
ואני חושבת שזה התהליך הכי מורגש שהוסיף לי הרבה שמחה. 
אז  שנה חדשה, עבודה חדשה, שניה לפני גיל חדש.
והדבר היחיד שאני מבקשת לשנה הזו, 
שיהיה בי את הרוגע והכוחות להכיל את קילוף הקליפות. 
שאני אמשיך להיות מוקפת אנשים טובים ושהם רק ילכו ויגדלו.
ובעיקר, שאני אמצא את עצמי מבפנים ואצליח לחבר את זה לחיים עצמם. 
שתהיה שנה טובה. אני אוהבת אתכם באמת. 

נכתב על ידי tooxy , 9/9/2018 16:29  
12 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



15,728
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , סטודנטים , 20 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לtooxy אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על tooxy ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ