לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

"כל אדם משפיע על האחר והאחר משפיע על הבא אחריו, והעולם מלא סיפורים, אבל הסיפורים כולם אחד הם."


מקום שבו אני יכולה לתת לילדה הקטנה שבתוכי לצאת

Avatarכינוי:  tooxy

בת: 26

Google: 



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2017    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930




הוסף מסר

9/2017

קופסא ושמה מוח


"תגיד לי דבר אחרון. כל זה אמיתי? או שזה קורה רק בתוך הראש שלי?

ברור שזה קורה בתוך הראש שלך, הארי, אבל למה תגיד לי, זה אומר שזה לא אמיתי?"

(ג'י קי רולינג, "הארי פוטר ואוצרות המוות)

 

בתוך חדר, מלא ניירות 

יושבים אנשים קטנים ושמם מחשבות, אשר כל היום ביניהם הולכים מכות. 

בתוך החלל אין איש יודע כלל מי גרם לפגם, שלאותו פוגרום גרם, 

אבל ידוע בין כל המי ומי, שאם אין את מי להאשים,

זורקים הכל על "אני" ו"עצמי". זוג צמד חמד, "כאפות"שכאלה:

מתכפכפים מכאן ומשם וזה לא נמאס לעולם. 

יושבים הם השניים תחת שולחן עמוס שבעתיים, מקבלים פקודות סופגים האשמות. 

וגם בלי כל זה, יש להם על הראש מספיק דאגות. 

הרי, אני כל הזמן שומע: "אני לא טוב, אני לא רגוע, אני צריך לעשות ככה וככה" 

ועצמי שומע:"אני לא מרוצה מעצמי, איך נתתי לעצמי" ועוד ועוד

בימים ש"דאגה" נכנסת לחדר, הכל כבר ממש הופך חסר סדר. 

הקירות רועדים והקלסרים נופלים ואני ועצמי כבר בכלל יוצאים מהכלים. 

הם לא יודעים איך וכיצד לתכנן מהלכים, והצבעים סביבם נראים פתאום שחורים ואפורים

והקור חודר כאילו סביבם דולקים מזגנים. 

ככה מתנהל לו החדר בתוך אנדרלמוסיה שלמה, שהפכה לשגרה.

בין, אני לעצמי, בין דאגה ובין פחד, שכחו האנשים שיש גם קצת נחת. 

שכחו לחבק את עצמי ולומר מילה טובה לאני. 

להבין שלא הכל באשמתם ולא תמיד הכל באחריותם. 

רק אולי כשתגיע הבנה, היא תוכל להכניס קצת רוגע לשגרה

ולסדר קצת את כל המהומה ועד אז ינסו ללמוד קצת מהם ביטחון ואמונה.


הדאגות והפחדים חוגגים לאחרונה.

הלוואי והייתי מצליחה להבין שכמעט 100% מהדאגות והפחדים שלי 

הם תסריטים שהראש שלי יוצר. אבל במקום זה אני עסוקה בלהאשים ולמצוא בעיות בתוכי. 

לאחרונה רואים את זה יותר האנשים סביבי ואני מקבלת על זה הערות והארות. 

אבל אני לא מצליחה, פשוט לא מצליחה... 

גם בקשר לאנשים, אני מרגישה שאני לא רצויה או מוזרה.

כאילו לא מצליחה לבטא את "האני הפנימי" שלי כלפי חוץ טוב

וככה מרחיקה את עצמי. אבל כשהראש נכס למחשבות 

זה כמו לנסות לנתק מגנט בעל עוצמה חזקה. 

הלוואי והיו לוקחים ממני את כל זה. 

כי באמת שאין לי על מה לדאוג, אבל אני תמיד אמצא על מה.

וגם אם יש, איך מישהו אמר לי "לדאוג לא עוזר לכלום אף פעם" 

וזה חונק וחוסם לי כל אופציה לעוף על החיים ומרגיש כמו סלע על הלב. 

הלוואי הייתי פשוט שמחה. בצורה הכי פשוטה של המושג הזה. 

נכתב על ידי tooxy , 17/9/2017 02:23  
16 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





14,305
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , סטודנטים , 20 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לtooxy אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על tooxy ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ