לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

"כל אדם משפיע על האחר והאחר משפיע על הבא אחריו, והעולם מלא סיפורים, אבל הסיפורים כולם אחד הם."


מקום שבו אני יכולה לתת לילדה הקטנה שבתוכי לצאת

Avatarכינוי:  tooxy

בת: 27

Google: 



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2018    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
30      




הוסף מסר

9/2018

27 עובדות לא חשובות.


אז כן, כן, חלפה לה שנה וגיל 27 הגיע. למרות ואולי בגלל, התקופה "החביבה" שעוברת עלי, החלטתי להמשיך את המסורת שהתחלתי שנה שעברה ולשתף אתכם ב27 עובדות (לא חשובות) שידעתם או לא, עלי לכבוד יום ההולדת שלי.

אז קופסאת טישו לנגב את הדמעות- יש! מצברוח ירוד- יש! ציניות- יש! אפשר להתחיל. מוכנים? תחזיקו חזק ומקווה שתשרדו עד הסוף.


1. אחד הדברים היותר אהובים עלי, זה במבה יבשה. לפעמים אני אפילו מייבשת שקיות בכוונה.


2. לאורך כל חיי ניסיתי לכתוב יומנים, אבל הייתי נוהגת לקרוע או להשמיד את מה שכתבתי מייד אח"כ וככה גיליתי שאני לא יכולה לתחזק יומנים בכתב יד. הבלוג, זה בעצם היומן הכי ארוך שהיה לי אי פעם והצלחתי לא להשמיד.


3. הספר שקראתי הכי הרבה פעמים הוא- הארי פוטר. וכמו שאבא שלי בחלומו הדוסי אומר "הלוואי היית יודעת וקוראת את התנ"ך כמו הארי פוטר".


4. זה היומולדת הכי קשה שעברתי אי פעם. למרות שכמות החגיגות שעשו לי ביומיים האחרונים היא הגדולה ביותר שהייתה לי אי פעם.


5. החלום שלי להכיר את האחד, בדרך טבעית ולא צפויה. הדייטים הורגים אותי ואני לא מצליחה לשקף בהם את מי שאני.


6. אני תמיד עובדת בעבודות שלא קשורות למקצוע אותו למדתי. עד היום לא הייתה לי עבודה אחת אפילו, בתחום האומנות והעיצוב. או כמו שאמר לי אחד האנשים בעבודה החדשה: "אז את אומרת שאת לא פסיכולוגית, לא למדת עו"ס ואת לא מטפלת באומנות, אז למה את רוצה להיות פה ואיך התקבלת לפה בכלל?"


7. החלום שלי להצליח להקים מקום בו תהיה לאנשים את האופציה לפתח את הכשרונות שלהם יחד עם תהליך טיפולי. מקום שיכיל בתוכו כלים וחומרים שיוכלו לתת לאנשים לעוף על עצמם בלי לפחד- לא מעצמם, לא מכסף ולא מאף אחד. מקום לא רק לאנשים שחוו לא עלינו דברים קשים, אלא לכל בנאדם שיתחבר.


8. על המיטה יש לי שלושה דובונים, שאחיינים שליי תמיד חומדים, בשם- נושי, בילי ואחד חסר שם (הצעות יפות יתקבלו בשמחה במערכת.)


9. אכפת לי יותר מדי ממה יגידו אנשים סביבי. אני מתרגשת ולוקחת ללב את הסביבה ברמה שלפעמים לא טובה בכלל (בלשון המעטה)


10. מאז שנה שעברה, בה כתבתי שאני דודה ל24 אחיינים, הפכתי להיות דודה ל27 (אחלה מספר לגיל 27- אחיין לכל שנה מחיי ;) )


11. את הכינוי טוקסי, המציא לי החבר הראשון כשם חיבה אנונימי למשחק ששיחקנו באינטרנט, כדי לשפר את האנגלית שלי. אני הייתי גרועה במשחק ותחרותית מדי ודי מהר שנאתי לשחק בו, אבל השם נשאר עד היום.


12. יש לי אוסף בשמים ואיפור מטורף, שקיבלתי מדוד שלי במהלך השנים. הנקודה העיקרית היא שאני לא יודעת להתאפר.. לפחות לבשמים יש שימוש.


13. שנים לא ידעתי ולא הצלחתי ללמוד לקרוא שעון. אחד הדברים השנואים עלי היה, לשאול מה השעה ולקבל יד מושטת מאחרים כדי שאקרא את השעון שלהם. אוי לבושה. 


14. כשהייתי ילדה, אבא שלי לא הסכים לי לעשות חורים באוזניים. אחרי תחנונים רבים קיבלתי הסכמה. תוך זמן קצר, התפתחה לי אינפקציה באוזן ובגלל שפחדתי מתגובתו של אבא, לא סיפרתי לו ומצאתי את עצמי בבית חולים עם זיהום קשה ועגיל שנבלע בתנוך. רק שנים מאוחר יותר העזתי לעשות שוב חורים, כשאבא שלי צועק לי ברקע "הפעם אני לא אבלה איתך בבית חולים" ;)


15. בגיל 4 יצאנו לטיול לאילת כל המשפחה. אני למדתי באותו יום על החרק "אורי כדורי". במהלך אחת העצירות רצתי לאמא שלי בצעקות "אורי כדורי עקץ אותי". מה שהתברר כעקרב צהוב, מה שהוביל לאשפוז שלי ולשבעה אחים לישון במכונית יחד עם אבא.


16. אני שונאת דגים ולא מסוגלת אפילו לבשל אותם.


17. עד היום אני לא יודעת את לוח הכפל בעל פה, לא משנה כמה תלמידים זכיתי ללמד אותו.


18. פעם עבדתי על חברות שלי שהשם השני שלי הוא משה, על שם סבא שלי. עד היום יש בנות שמאמינות לסיפור הזה.


19. לפעמים אני מצטטת תגובות של אנשים בבלוג כשאני מדברת עם אנשים מהעולם "האמיתי" בכיסוי שחבר/ה שלי אמר/ה לי את זה.


20. הייתי רוצה לכתוב ספר, אבל אין בי את האומץ לעמוד עם הכתיבה שלי מול אנשים שמכירים אותי ובשם גלוי.


21. אני אחד האנשים עם הסבלנות הכי גדולה שאני מכירה, ודווקא הדברים הלא צפויים הם אלה ששוברים אותה.


22. אני מסוגלת להיות אחד האנשים הקנאים שיש לצערי... עובדה שהוספתי עכשיו אחרי משהו שסיפרו לי והקנאה שברה אותי.


23. לפעמים בא לי לחזור לילדות ולהתכתב עם מישהו/י בדואר, כמו שהיינו עושים כשהיינו ילדים.


24. אני אוהבת לאכול, אבל התרגלתי כל החיים לאכול רק ארוחה אחת ביום. החלום שלי להתחיל לאכול ארוחות מסודרות. 


25. אני בשלב 1762 בקנדי קראש.


26. אני אלופה בסידור ארונות בגדים. לטענתה של אמא שלי, זה המקצוע הרווחי של העתיד ;)


27. אני לא מצליחה לפעמים גם שנים קדימה להוציא אנשים שנכנסו לי ללב מהלב שלי. גם אם אני כבר מאוד רוצה, הגעגוע תמיד נשאר.


אז מה אני מאחלת לי לשנה הבאה? קודם כל בריאות לכל הקרובים אלי. עברה עלינו שנה לא פשוטה בתחום. הדבר השני, שקט נפשי.

ברור שאני רוצה זוגיות יציבה וטובה ולהצליח בעבודה וכו', אבל אני רוצה שכל זה יגיע מתוך חיים של שמחה ושקט נפשי.

די, כמה אפשר להרגיש שאני נלחמת על כל דבר. לפעמים צריך ללמוד לשחרר... 

הדבר האחרון, להצליח ללמוד ולזכור שאני טובה ולחבק את עצמי יום יום. לדעת בוודאות שכל מי שיהיה חלק מהחיים שלי בצורה זו אוא אחרת יהיה מאושר. 

נכתב על ידי tooxy , 18/9/2018 00:05  
19 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



שנה





 "אני דף לבן. ואני מחליט באילו צבעים אשתמש.
גם אם דיו ישפך, וכתם יציף את דפי, אקפץ אגרופי 
ואמשיך לנסות להחליט: אני דף לבן"
(גיורא פישר, צירי החיים)
יש משהו ברגע הזה של השניות האחרונות של השנה, רגע לפני אחת חדשה,
שאני מרגישה כמו בצל שקליפותיו קולפו. 
כאילו הדברים שחוויתי בשנה קילפו עוד חלק מהמהות שלי ומהאדם שאני. 
יש כאלו קליפות שהיו רקובות וכאלו שאולי קצת פחות טוב שקולפו.
אך בתוכן תמיד יש את אלו המרכזיות. 
השנה? השנה קולפה התמימות, הילדותיות והפינוק. 
מאדם מפונק, שכמעט לא נדרש לכלום, מצאתי את עצמי דואגת, עוזרת ומבשלת.
סבתא מי שהייתה מרכז הבית פצועה, אמא שקורסת וחולה במשהו שאף אחד לא מצליח לאבחן,
עבודה אינטנסיבית ומזעזעת, לימודים (שהיו נקודת האור, ולימדו אותי כמה לימוד יכול להיות טוב)
וקשר שדרש מלא והסתיים בכאב לב. 
גם הגוף שלי הגיב לכל הסטרס הזה וכשהתחלתי להקיא,
הבנתי שהחיידק בקיבה חזר לסיבוב והפעם לקחתי את האנטיביוטיקה המשולשת שגמרה עלי. 
השבוע הייתה הקריסה. 
כאילו כל מה שהחזקתי על הכתפיים בשנים האחרונות צנח לתודעה. 
שבוע של בכי בלתי פוסק והסתגרות בתוך עצמי. 
מתקלפת עוד ועוד. מגיעה לחדרים שלא העזתי לפתוח שנים. 
פעם ראשונה מזה שנים שבכיתי, על אהבה ישנה ויחידה ועל זו שעדיין איננה באה.
אכזבה ממה שקרה עכשיו, מהציפיה להיות נאהבת, כאב, התמודדות, געגוע. 
בכי על העובדה שאני לא מצליחה שיכירו בי ובמי שאני,
על החוסר ביטחון וחוסר האהבה עצמית. 
בתוך כל זה, התגלה לי אור גדול. 
מסתבר שבלי לשים לב, הקפתי את עצמי אנשים מדהימים. 
אם בפעמים קודמות שקרסתי הרגשתי שאני לבד בתוך זה, 
הפעם פשוט לא נתנו לי. 
הגיסות המדהימות שלי, היו פה וחיבקו אותי כל השבוע במילים.
חברות וחברים שפשוט, הזמינו, שלחו הודעות והתקשרו רק כדי להגיד שהם פה. 
גם אנשים מפה שראו את הבקשה שלי..
ובמשפחה שלא מביעה רגש, זכיתי לשיחה מאח שלי, שהייתה מוצפת אהבה.
אפילו אחותי בדרכה שלה, הצליחה להראות כמה אכפת לה
ואמא ואבא שלי, שפשוט לא נתנו לי לרגע לצנוח. 
בחיים לא זכיתי ליחס כזה. 
בחיים לא היו פה ככה בשבילי. 
זה כל כך מרגש אותי, שאני לא יודעת מאיפה להתחיל לכתוב על זה אפילו. 
אני עדיין לא הכי בטוב, אבל לא יודעת מה הייתי עושה בלעדיהם. 
השנה גם למדתי להגיד תודה. על הטוב וגם על מה שנראה לי כרע. 
ואני חושבת שזה התהליך הכי מורגש שהוסיף לי הרבה שמחה. 
אז  שנה חדשה, עבודה חדשה, שניה לפני גיל חדש.
והדבר היחיד שאני מבקשת לשנה הזו, 
שיהיה בי את הרוגע והכוחות להכיל את קילוף הקליפות. 
שאני אמשיך להיות מוקפת אנשים טובים ושהם רק ילכו ויגדלו.
ובעיקר, שאני אמצא את עצמי מבפנים ואצליח לחבר את זה לחיים עצמם. 
שתהיה שנה טובה. אני אוהבת אתכם באמת. 

נכתב על ידי tooxy , 9/9/2018 16:29  
12 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אמשיך


"ואת מזמן כבר לא איתי אולי אצא מדעתי,  בינינו שביל אחד ארוך

וים של פחד למחשבות אני צולל בפנים צועק ומשתולל...

ליפול אני לא יכול יותר ליפול."

(ישי לוי, "ליפול")

 

רגע אחד אנחנו על גג העולם.

מרחפים בין שמיים לארץ

סביבנו זוגות מאוהבים מחובקים.

ברגע השני אנחנו על הקרקע, צונחים

אל מקומות בהם משחקים עם הנפש.

תלויים בין יחד ללחוד.

תסכול

בלבול

כאב

פגיעות

חוסר וודאות

קשר.

 

ניתוק.

 


כואב לי כל כך. 

ונכון שבראש אני מבינה שכנראה נעשה איתי חסד גדול וניצלתי ממש. 

משהו שכנראה אני עדיין לא מבינה את הגודל שלו עד הסוף. 

אולי רק בהמשך אתחיל לעכל ולהסיק מסקנות. 

מישהו שם למעלה אוהב אותי, אחרת אין הסבר. 

ונכון שהיה רק רגש ולא התאהבות. 

 

אבל כל זה לא סותר את הכאב. 

את העובדה שעוד אדם שנכנס לי ללב, מתנתק לי מהחיים בבום. 

אדם טוב שחשוב לי גם אם מלא בבעיות וגם אם בסופו של דבר פגע.

את זה שאני מסתובבת סביב הזנב של עצמי ובוכה. 

לא יודעת לאן לפנות או מה לעשות.

שאני כועסת על עצמי

שאני לא יודעת איך אני הולכת לעבור את החגים או את היומולדת שלי. 

או איך אני מתחילה עבודה חדשה בה אני אמורה לעזור לאחרים עם הנפש שלהם,

כשאני מרגישה כל כך חלשה.

 

מה שבטוח, מגיע לי מישהו שיאהב אותי בלי סוף. ושלעולם לא יגיד לי את המשפט "את טובה מדי בשבילי" 

 

רק רוצה שמישהו ידבר איתי וירגיע ישמע אותי באמת ויחבק בלי לעזוב. 

 

(גם אם מישהו פה רוצה לדבר, אפילו עדיף על עצמו סתם כדי להסיח לי את הדעת אני יותר מאשמח.) 

 

נכתב על ידי tooxy , 3/9/2018 15:31  
10 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





15,618
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , סטודנטים , 20 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לtooxy אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על tooxy ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ