לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

אצלי בעולם

פעם מישהו אמר לי שתוך כדי כתיבה אפשר לגלות על עצמך, על החייםו על האנשים שסובבים אותך. אז לאחר שנים של דממה החלטתי להתחיל לכתוב.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


12/2013

מעברים


אז כבר כמה ימים לא יצא לי לשבת לכתוב , ככה זה שעוברים דירה. 

זו הפעם הראשונה שאני יוצאת מבית הורי וגרה עם בעלי הטרי בדירה משלנו . משלנו- כמה מוזר לי להגיד את זה , חיכינו לזה כלכך הרבה, 5 שנים ארוכות ומפרכות שבסופן זכינו להקים בית בישראל, דירה צנועה, 4 חדרים מרפסת קטנה בבירת הנגב, באר שבע. 

כן קצת מעבר קשה מחיים במרכז להדרים עד סוף העולם (ככה זה מרגיש לי) בשביל לזכות בזכות להחזיק דירה שלך במדינה הכה קטנה שלנו.

אני צריכה להגיד תודה, אני מודעת לזה שרבים לא נמצאים במקום שאני נמצאת בו והיו מייחלים לרגע בו יזכו להחזיק בדירה משלהם, אבל עדיין קצת קשה , ויש מין מחנק כזה בגרון שקשה לו לרדת ולהיעלם הוא נשאר שם.

אני מאד אופטימית, תמיד הייתי , זו בסך הכל עוד חוויה בחיים שלנו. הרי בסופו של דבר החיים שלנו עשויים מחוויות, כל חוויה בונה חוויה חדשה וסוללת לנו את הדרך בכדי שלא נצטרך להסתובב בעולם הקר והמנוכר כגופים בודדים . 

אף פעם לא הייתה לי בעיה לגור רחוק מההורים גרתי שנתיים בפנימייה, שירתתי רחוק מהבית אבל משום מה עם הגיל זה נהיה לי יותר קשה . ככל שהייתי צעירה לקחת את הדברים יותר בקלילות ופתאום ככל שאני מתבגרת אני מבינה את הצורך שההורים שלי יהיו קרובים אלי, אפילו אם לא מדובר בזה שנתראה כל השבוע אבל הידיעה שהם גרים ממש פה לידי, ונמצאים במרחק קצר ממני תורמת לתחושת הביטחון שלי. 

הכל כל כך חדש לי , הרבה התחלות חדשות במכה אחת , ועכשיו אני ממש מבינה את הצורך בהוריי קרובים אלי. 

האמת שכל החברות שלי נשארו במרכז, כל המשפחה שלי משם אולי בגלל זה המעבר נראה לי מפרך וקשה. אני מוצאת את עצמי אוטומטית מתרחקת מאנשים שאני כל ךכ אוהבת, פחות עונה לטלפונים, להודעות מהסיבה שאני עלולה להתפרץ ולבכות למתוך געגוע למציאות ישנה.

אנשים חושבים שכיף לי להתנתק אבל באמת שלא , אני אוהבת שסובבים אותי אנשים יקרים לליבי ופתאום אני לא מסוגלת אפילו לענות להם , וככה אני מוצאת את עצמי לא מדברת כבר שבועיים עם החברה הכי טובה שלי, מתנתקת מהעולם ...

בכל זאת זה לא שיש לי משהו לספר , עוד לא מצאתי עבודה, עוד לא מצאתי את עצמי, לפני רגע סיימתי את התואר הראשון והתחתנתי עם הגבר שאני אוהבת , עברתי דירה ואין לי מה לספר, הרגשה של התנוונות רגשית . לא מסוגלת כבר לבטא את הרגשות שלי, את מה שעל ליבי ...

אני מקווה שאני אמצא עבודה בקרוב אולי זה יכניס אותי לבוג של שגרה אבל לפחות שאני אוכל להכיר אנשים חדשים, שיהיו לי חוויות חדשות לספר לחברים ישנים ,אני זקוקה לשיחות טובות על כוס קפה וסיגריה, זקוקה לעבודה שתעסיק אותי ותמנע ממני להתרכז במרחק הרב שמרגיש לי עכשיו פיזית ונפשית ...

כל יום אני פותחת את האינטרנט ומייחלת ליום שאני אוכל לקום בבוקר, מוקדם, להתלבש ולצאת כמו כולם לעבוד , למצוא איזה כיוון נוסף לחיים שלי .


הסופות בחוץ לא מפסיקות להשתולל בחוץ, הגשם שלא מפסיק לרדת מחזיק אותי בדירה ומכריח אותי להתעמת עם עצמי ולהגיע למסקנות.

מקווה שהן יגיעו לפני שהגשם ייפסק... 

 

נכתב על ידי mor.s.m , 11/12/2013 13:45  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





כינוי:  mor.s.m

בת: 30

Skype:  mor9898 

תמונה




הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , 20 פלוס , שונות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לmor.s.m אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על mor.s.m ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ