לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

בלוג זה מביא דרך סיפור בהמשכים את מערכות היחסים והאירועים המרכזיים בחיי - חלקם מבוססים על סיפורים אמיתיים וחלקם הם פרי דמיוני.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


8/2014

פרק י"ד: "היה לנו טוב, היה לנו רע, היינו ביחד, לא השארנו ברירה"




עברו כבר חמש שנים מאז אותו יום ששירן עזבה את ארצות הברית וחזרה לארץ. חמש שנים מאז אותו יום שהיא ניפרדה מדניאל לשלום. 4 שנים מאז היום בו הוא נשק לה בשדה התעופה וסיפר לה כמה הוא אוהב אותה. שנתיים מאז שהוא התארס לבחורה ההיא, ופחות משנה מאז שהם נישאו.

ועדיין...

עדיין יש ימים ששירן לא מצליחה להבין מה השתבש שם בדרך ואיך זה שהם לא ביחד היום. היא מנסה לעיתים לחשוב שוב על מה שהיה, והאם עשתה משהו שאפשר למציאות להתגלגל באופן הזה. היא ניסתה בכל כוחה לשחזר ערבים שלמים של פגישות ובילויים יחד, ולנסות להבין מה והאם טעתה בדרך. לא משנה כמה אנרגיה היא השקיעה בזה, היא לא הצליחה לשים את האצבע על היום או האירוע שהיווה לתפנית. בשלב מסויים, היא חשבה לעצמה, צריך לתת לדברים לעזוב אותך, ולהשתחרר מהם, ברגע שרק אפשר. היא ניסתה לחשוב על משמעות הזמן, והאם יש לו חשיבות בתהליך, ואם כן, מהי החשיבות הזאת ועד כמה הזמן משמעותי. 

הוא אכן משמעותי, אבל לפעמים הזמן גורם לנו לראות דברים או לזכור סיטואציות שאולי לא בהכרח משקפות את המציאות באופן מהימן. שירן ידעה שאיבדה את דניאל, והיא ידעה גם מתי, אבל כנראה, שלמרות הכל, למרות השנים ולמרות המרחק, והאוקיינוס השלם שהפריד ביניהם, היא עדיין לא התגברה על מה שהיה כפי שחשבה. אולי גם לעולם לא תתגבר. מצד שני, תחושת ההפסד למישהי אחרת הייתה חזקה מהכל, ואולי בעצם זה האגו מדבר. אולי זה רק האגו, ולא הלב, ולא האהבה, ולא הרגשות. עכשיו, אחרי שנים שבהם ניסתה להתחמק מלהתמודד עם הרגשות שהציפו אותה איי שם בגיל 25, היא הייתה חייבת להתמודד עימם. התזמון היה גרוע, שכן היא בדיוק נסעה לאירוע חגיגי של חברים מאוד קרובים. ועכשיו, דווקא עכשיו, היה עליה להתמודד עם מה שהרגישה, עם ההשלכות של מעשיה, ועם תחושת ההחמצה שנותרה בה. התהיות התחלפו בכאב, ושירן רק רצתה להשאיר את הכאב מאחור, ולעבור לעולם שכולו נטול דרמות. בעיקר נטול דניאל ואשתו. 


אך לא משנה כמה ניסתה, הם תמיד היו שם מעבר לפינה. היא לא ידעה כיצד תוכל להמשיך הלאה כל עוד הוא מהווה חלק זה או אחר מחייה, ולכן שירן עדיין לא מצאה את הדרך לנתק אותו מחייה מבלי לעשות מהלך בלתי הפיך ופוגע. וכך, נותרה היא שבוייה. בין העולם שרצתה להיות שייכת אליו, לבין העולם אליו היא משתייכת. שבוייה בין הרצון העז לדבר איתו על הכל, לבין הניסיונות לשכוח מהכל ולהוציא את דניאל מהלב. אבל ללב, יש חיים משלו. הוא לא תמיד קשוב, לא תמיד נוכח, ולא תמיד חלק מעולם הרצינואל. וכך, היא נותרה שבוייה. בין חלום למציאות, בין דמיון לאמת, בין רצון להמשיך הלאה לתחושה שהיא כבולה ואינה יכולה לנוע. היא הייתה חייבת למצוא דרך לשחרר אותו. הגיע הזמן. 

עברו כבר 7 שנים מאז שהכירו. 6 מאז אותו ערב שבמהלכו זה הפך ליותר מידידות. 5 מאז שעזבה מבלי להסתכל לאחור והשאירה אותו שם. 4 מאז היום בו החליפו דברי אהבה. שנתיים מאז שהוא התארס. ושנה מאז החתונה. אין ספק, דניאל המשיך הלאה. לפחות כך חשבה. לפחות כך זה נראה מרחוק.

אבל כשהם יחד, שוב, מקרוב, מדברים ונפגשים רק שניהם, הזמן עוצר מלכת. היא חוזרת להיות הבחורה ההיא, מלפני 7 שנים. הוא חוזר להיות הבחור ההוא, שתמיד הצחיק, פירגן, איתגר מחשבתית. הם חוזרים להיות הם, ולו רק לשעה אחת, העולם פתאום שוב עוצר מלכת. שירן מסיימת את המפגש איתו, וממלמלת לעצמה שיר של כנסיית השכל. היא מגיעה לשורה שעוצרת את נשמתה, ומרגישה כאילו נכתבה עבורה. אחרי הכל, "היה לנו טוב, היה לנו רע, היינו ביחד, לא השארנו ברירה". 

נכתב על ידי , 29/8/2014 06:11  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





כינוי: 

מין: נקבה




הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , דייטינג , סיפורים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאוהבת אותך, עוזבת אותך אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אוהבת אותך, עוזבת אותך ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ