לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

מחזיק את המעמד

הגיגי היום יום של בן מעמד הביניים הממוצע


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    נובמבר 2013    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930

11/2013

תיאום ציפיות


שלום,

זו הפעם ה-1 שאני מתנסה בכתיבה (כלשהי),

לא מזמן יצאנו לטיול מספר חברים ובהפסקת קפה אחת חבר שלי (העונה לשם אופק) נזכר במיילים שהייתי שולח מהטיולים השונים שעשיתי (אמריקות/אפריקה/סין-אבל זה חומר לבלוג אחר) והוא סיפר עד כמה הוא נהנה לקרא את אותם מיילים משעשעים -> החלטתי לנסות את מזלי בכתיבה אל מול העולם הגדול...

וכך הגענו לנקודת זמן זו חיוך 

 

מה יופיע בפלטפורמה זו, אילו נושאים יצדיקו מחשבה והעברה לכתב?

זה פתוח לדיון אבל בגדול אני מתכוון ללכת בצעדי השיר של אילנית ו"ללקט פרטים קטנים, שמחות קטנות של יום חולין".

יש כלל אחד שאנסה לעמוד בו - לא לקרא את הטור במלאו לפני פירסומו, המטרה היא להשאיר את המחבות הראשוניות מבלי שתרבות הפוליטיקלי קורקט תשתלט עליהן.

 

אני עדיין לא בטוח עד כמה עליי לחשוף פרטים אישיים על עצמי (גניבת זהות ושאר מראין בישין) אבל מצד שני אם הבלוג הזה לא יהיה אישי הוא ישעמם יקמול וימות....

לכן קצת חומר רקע לפני שאקפוץ למים- אני אודי (שם בדוי) אני נשוי טרי, מהנדס מכונות במקצועי וחיפאי נכלולי.

 

 


 

יאללה נקפוץ למים....

 

writes block

כשעתיים מהיום אני "מבלה" (שלא לומר מכלה) בנסיעות בתחבורה הציבורית המקרטעת.

אני חיפאי אבל אני עובד בבנימינה ולכן הרכבת היא כלי התחבורה המועדף (והיחיד) עליי, רוב הנוסעים מעבירים את הזמן במשחקים בטלפון, קריאת עיתון, שמיעת מוזיקה, שינה ושיחות עם שותפים לנסיעה.

בימים האחרונים אני מוצא את עצמי מחוץ למעגלים אלה, אני מדקלם לעצימי שורות שארצה לכתוב בבלוג, הגיגים שנשמעים בראשי כלכך חכמים/נבונים/מתוחכמים/כל התשובות נכונות, אבל אבוי אני יושב עכשיו מול המחשב ומוחי יבש... רעשי הסביבה הבוקעים מהחלון מושכים את תשומת ליבי יותר ממסך המחשב (קשה... אין שפה....).

 

בכלל זאת עלה לי משהו בזמן כתיבת הפיסקה הקודמת-

שמתי לב שאנחנו כבר לא מסוגלים להתמודד עם השיעמום!

פעם כשהייתי נוסע באוטובוס או מחכה בתור כלשהו כל שיכולתי לעשות הוא לבהות נוף או באנשים סביבי ואם הייתי במצב רוח חברותי אפילו לפתח שיחת חולין על ענייני דיומא

כיום אני בקושי מחזיק מעמד 3 דקות בלי לבדוק מיילים או להתחבר לאינטרנט, בתחילה חשבתי שאישיותי על כל בעיות הקשב שלה היא הגורם לכך אבל מהתבוננות בסובבים אותי בנסיעות או בתור בסופר אני שם לב שהפעילות הנפוצה היא שימוש כלשהו בטלפון ויכוח או ריב עם זר ושמיעת מוזיקה (בעיקר מזרחית) בעוצמה גבוהה מידי.

 

מעניין מה גורם לייצורים תבוניים וחברותיים כמו בני האדם לנתק עצמם מהסביבה עד כדי שהקשר הבלתי אמצעי היחיד יוצא באופן שלילי?!?!?

הדבר שהכי מעציב אותי הוא שאני בדיוק כמו כולם!!! הרבה יותר קל לי לצלול לטלפון / עיתון / טלוויזיה מאשר לפתח שיחה עם מישהו שלידי וזה כולל אפילו את משפחתי! למה אני כלכך אוטיסט חברתי? יש לי תחומי עניין כלכך רחבים, אני בר דעת ופלוגתא בכלכך הרבה תחומים אז איך ברוב הסיטואציות החברתיות ברירת המחדל שלי היא הניתוק?

 

טוב די יצאתי מהשוונג של הכתיבה וגם קצת התפזרתי אז בזאת אסיים,

אם יש למישהו תובנות בבקשה אל תפחדו להשאיר תגובות

 

תודה רבה ויום נפלא

 

 

* בטור זה יש ביטויים שעלולים לפגוע ברגשות אוכלוסיות כלשהן, אם נפגעתם מהתוכן שלהלן אמליץ ללכת לכותל ולבכות שם כי לשם כך הוא קיים

 

 

נכתב על ידי , 16/11/2013 12:22   בקטגוריות שחרור קיטור  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



כינוי: 

מין: זכר




הבלוג משוייך לקטגוריות: אקטואליה ופוליטיקה , עבודה , כלכלה וצרכנות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למעמד אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על מעמד ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ