לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

life as there are

הבלוג הזה הוא מקום שבו אני יכולה להביע את דעתי לעולם, לפרוק את העול הזה קצת לצאת מהקופסא ומהנורמות.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


11/2013

החברה הישראלית


לאן החברה שלנו הגיע שלבני נוער לא אכפת ממה שקורה במדינה שלהם. היינו היום במוזיאון רבין, כל כך חיכיתי לסיור הזה וכל כך התאכזבתי לראות שכמעט כולם לא מתעניינים, יושבים בצד ומשחקים בפלאפון. וזה גרם לי לחשוב, העובדה שלא אכפת להם שהמדינה שלנו קורסת מאז רצח רבין, שהאלימות גוברת, שהדמוקרטיה מתמוטטת ושלאנשים אכפת יותר מכסף מאשר מחופש אחווה אהבה, הערכים שעליהם מושתת הדמוקרטיה, שהם כל כך מרוכזים בבועה הקטנה שלהם של מי יוצא עם מי ולמי יש יותר כסף, כמה אני רוצה לרזות. עושה לי חלחלה ומבוכה. 

וכל זה מתחיל בממשל כי איך מדינה יכולה לתפקד כשפוליטקאים לא יכולים לעמוד במילה שלהם, מכריזים טענה ואחרי שבוע מתחרטים כי הם רואים שזה לא עושה אותם "פופולרים" או שזה לא בסדר עדיפויות שלהם להסתכסך עם האיש ההוא או עם הפלג באוכלוסייה הזאת. אז איפה אנחנו כמדינה ש"נציגי העם" שלה לא יכולים לעמוד במילה שלהם ואשכרה לעשות משהו משמעותי שישנה.

אני חושבת שהמדינה שלנו בתור מדינה היא מופלאה וגם הרעיון שעומד מאחוריה " בית עם ליהודים" הוא מאוד מרגש וכל פעם שאני בכותל זה עושה לי עקצוץ בלב וחיבור והאנשים פה מולאים ועובדה אנחנו מדינה שהתקדמה בצורה חסרת תקדים ב-60 שנה וכל פעם שאני חושבת על העתיד לא עולה לי כלום. השאיפה הכי גדולה שלי היא שאנחנו נחייה פה בשלום קודם כל עם עצמנו ואז עם כולם.

 

נכתב על ידי , 6/11/2013 19:48  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





כינוי: 

מין: נקבה




הבלוג משוייך לקטגוריות: אקטואליה ופוליטיקה , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לwhat she said אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על what she said ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ