לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

Losing Grip




מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    פברואר 2014    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
232425262728 




הוסף מסר

2/2014

העולם מתמוטט עליי


הכל התחיל להתפרק כשיעל חתכה את הקשר איתי. אחר כך הגיע הצו הראשון, קצת בעיות בבית הספר, דימוי עצמי נמוך וחברים שמתרחקים... השפל היה ביום רביעי כשרבתי עם אבא, והוא התחיל לריב עם אמא שטענה שהוא בוגד בה, ואז הוא שבר איזה חפץ... העולם מתמוטט עליי
נכתב על ידי -CONTAGIOUS- , 14/2/2014 19:37  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



תקופה דוחה


אני כל כך מזכירה אותה פתאום... אני מעדיפה לשבת בבית לקרוא וללמוד מאשר לצאת החוצה, מתרחקת מאנשים וכמעט ולא מבזבזת זמן ברשתות חברתיות. אני מאבדת את כל האמון שלי באנשים ואת החשק לחיות, ומעדיפה את העולם הדימיוני שלי על פני העולם האמיתי. והכי גרוע, אני חושבת שאני יותר טובה מכולם... אני קולטת שאני מתחילה להיות דומה יותר ויותר לאקסית המיתולוגית שלי חחח... הזוי! אני, שלא סבלתי את ההתנהגות שלה והיחס שלה לאחרים, מתחילה להיות היא. זה מעלה בי מעט געגועים וכאב ומעט חלחלה ושנאה עצמית. והאמת היא שאני חולמת עליה ועל הבחורה שיצאתי איתה כל לילה. כל לילה חלום אחד עליה וחלום אחד עליה. ואז אני קמה בבוקר בוכה ורוצה להעלם... בכל שאר הזמן אני פשוט מרגישה ריקנות ואדישות שלפעמים מלוות בדקירות חדות בלב... בימים האחרונים הגוף שלי ממש חלש, ואני בקושי זזה ואוכלת משהו. לבית הספר אני הולכת בכוח, למרות שכל מה שבא לי זה להרקב מתחת לשמיכה. (שוב, כל כך מזכירה אותה) זו התקופה הכי דוחה מכל התקופות הדוחות שעברתי, אין ספק. ומה שהכי מתסכל זה העובדה שהדבר שיציל אותי מהדיכאון הוא אהבה של בני אדם, שהם אלה שגרמו לדיכאון מלכתחילה... שיט.
נכתב על ידי -CONTAGIOUS- , 11/2/2014 17:17  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



למה לעזאזל?


למה לעזאזל יש לי חברים שמתקשרים אליי המון ומסמסים לי כל יום, מתלוננים על הבעיות שלהם ומבקשים הקשבה, תמיכה ועצות, ואני שם בשבילם 24/7, אבל כשאני צריכה משהו פעם בהמון זמן, הם לא שם בשבילי? למה לעזאזל כשאני פורקת לחברה את החרא שאני מרגישה, ולא משהו כבד מדי, היא אומרת שתחזור מאוחר יותר ולא חוזרת בכלל, וזה אחריי שבמשך שבועות אני עוזרת לה עם איזו בעיה מזויינת? למה כשחברים טוחנים לי את השכל עם הבעיות שלהם, אני כותבת ו/או אומרת מגילות, מנתחת את הסיטואציה שלהם ומנסה למצוא פתרונות, אבל כשלי יש בעיה אני מקבלת שתי מילים עלובות- "יהיה בסדר"? למה, כוסאמאמק, למה אנשים נעלמים לי פתאום לכמה ימים, דווקא כשאני הכי צריכה אותם, ואז חוזרים אליי כשכואב ועצוב להם? למה כשאני צריכה עזרה אז "יהיה בסדר", "אל תדאגי", "יעבור", "את תתגברי" ועוד חרא בסגנון? אני שונאת את כולם. נמאס לי כבר להתחבר לאנשים, ולמרות שקשה לי, להפתח ולעשות מאמצים. נמאס לי להכיל אחרים עם הבעיות המסריחות שלהם, להקשיב לכל אחד ולחשוב כל היום איך לעזור. נמאס לי מההגדרות המזויינות האלה "חברים הכי טובים" "חברים טובים"... כולם יכולים ללכת לעזאזל. אף אחד לא חבר טוב, ובטח שלא הכי טוב. כולם חברים רק כשנוח להם, רק כשהם צריכים, רק כשחסר חברים במלאי. אף אחד לא יודע מה עובר עליי ומה מכאיב לי, כי לא טרחו אף פעם לשים זין. נמאס לי ממצבי הרוח המשתנים. הכל בגלל בני אדם. מי הם בכלל? הם לא שווים אותי. ואני לא מאמינה שאני אומרת את זה, אני באמת לא מאמינה, כי מעולם לא חשבתי שאצטט את האקסית המיתולוגית שלי, אבל- אני אדונית לעצמי... ואת המשך הציטוט אשמור לעצמי, כי המחשבה הזאת מעבירה בי חלחלה. בפעם המיליון, והלוואי שאפנים והיא תהיה האחרונה- מי בכלל צריך אנשים.
נכתב על ידי -CONTAGIOUS- , 9/2/2014 19:33  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

Avatarכינוי:  -CONTAGIOUS-




הבלוג משוייך לקטגוריות: מתוסבכים , גאווה , זכויות אדם
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל-CONTAGIOUS- אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על -CONTAGIOUS- ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ