לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

The Perks Of Being a Wallflower


Maybe it's sad that these are now memories. And maybe it's not sad.

Avatarכינוי:  Not Alice

בת: 19

תמונה




קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    פברואר 2018    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

2/2018

צריכה איזון בחיים שלי


את רוב החיים שלי חייתי עם דיכאון.

כאב, עצב, הרגשה של קורבן, תמיד הייתה חלק מהמשוואה שהיא אני.

אני לא יודעת למה חשבתי שחיי הבוגרים יהיו אחרת.

משהו בי עוד מאמין שזה ישתנה.

כרגע המצב הוא שהתחלתי את החיים הבוגרים שלי ואני כבר חצי שנה בדיכאון עמוק מאוד.

לא מצליחה להקים את עצמי לעשות דברים.

אין לי את המוטיבציה לכלום, אני עייפה ולא מרגישה טוב רוב הזמן.

לצאת מהבית נהייתה משימה לא פשוטה בכלל.

זה כל כך משפיע עליי שכבר פיזית אני מרגישה לא טוב כשאני מחוץ למקום הנוח שהוא הבית.

אחרי מחשבות רבות, הבנתי שבהכרח אני צריכה לחזור לטיפול תרופתי.

אפילו שמאוד מאוד ניסיתי בלי.

אני צריכה איזון, משהו שיאזן את כל הבפנים,

ויעזור לי לעזור לעצמי.

 

נכתב על ידי Not Alice , 18/2/2018 22:53  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אדישות


אז השבוע לא כתבתי כאן כלום.

למה? לא יכולתי.

לא יכולתי להתחבר לעצמי וניסיתי לברוח כמה שיותר.

האמת שהצלחתי לברוח.

הצלחתי לברוח ואפילו שמחתי טיפה.

אבל היום נאלצתי להתחבר כי הייתי חייבת.

מה שקרה זה שבחמישי הקודם היה לי איזה התקף דיכאון חרדה או וואטאבר, לא יודעת איך לקרוא לזה.

וכתבתי לעצמי כל כך הרבה שטויות באותו הרגע, בצורה מבולגנת.

יום למחרת הייתי אצל הפסיכולוגית שלי ומתוך הערבוב של ההתקף הזה שהיה לי בלילה הקודם, והעייפות כי לא הצלחתי לישון כמו שצריך,

פשוט לא הצלחתי להסביר לה מה היה ביום שהיה לפני כן.

היא ביקשה שלפגישה הבאה אביא לה את מה שכתבתי.

הפגישה הבאה היא מחר, לכן אני עכשיו קצת התחברתי והייתי צריכה לקרוא את מה שכתבתי אז.

האמת שרציתי לפרסם כאן, אבל קיבלתי רגליים קרות.

מרגיש לי לא נעים, לא בטוח, לא יודעת למה.

אולי זה הפרנויות שלי שמישהו שמכיר אותי, קורא כאן.

אולי זה סתם כי אני לא רוצה שישפטו.

אולי אני לא יכולה להתמודד בעצמי עם הטקסט.

בכל מקרה, מלא מחשבות.

אני מקווה שאצליח יותר לשתף כאן.

לילה טוב (ורגוע).

 

נכתב על ידי Not Alice , 16/2/2018 03:00  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מלנכוליה מהלכת


אני צורחת לכולם

קורעת את מיתרי הגרון שלי

לא טוב לי פה

אני צריכה אותכם

תעזרו לי

הפסיכולוגית שלי אומרת שאני עושה הפוך

ובגלל זה מקבלת יחס אחר ממה שאני צריכה

אני רוצה להעלם, לברוח, להשתנות, להוולד מחדש, לבכות, לשמוח, לאבד את עצמי, לשכוח ולא לחזור.

אני רוצה שתאהב אותי עם כל הקושי והפחד וחוסר הבטחון.

למצוא מקום שבו ארגיש בבית ורצויה.

תבינו שאני מנסה הכי בעולם להיות הבת הטובה, האחות המגינה, הבת זוג האוהבת, החברה התומכת, העובדת המצטיינת.

מה זה משנה אם אני לא מרגישה ככה בלב?

וגם הם לא אז זה לא משנה.

כלום לא משנה.

העיקר להשאר במשחק המטומטם הזה,

להמשיך להטיל את הקוביות כשהדרך לא ברורה.

להחליף מסלולים בקצב מסחרר בלי לחשוף את הקלפים, ללא מטרה.

אני שיר מלנכולי שאף אחד לא רוצה לשמוע, עלה שנפל מהעץ ועף עם הרוח, 

אני אני, אבל אין לי מושג מי אני.

ולאן יש לי ללכת?

הרוח נושבת ואני איתה עפה למקום לא ידוע.

נכתב על ידי Not Alice , 2/2/2018 12:24  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





17,674
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , גאווה , סקס ויצרים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לNot Alice אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Not Alice ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ