לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

אתה פסיכולוגית שלי


כינוי: 

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


12/2017

פרידה מוכחשת


אני מנסה להיזכר מתי התחלתי לכתוב בישרא ולא מצליחה. אני חושבת שכמעט מרגע לידתו של האתר הזה. הרבה לפני הבלוג הנכחי, שהיה הקצר והפחות פעיל מכולם. הידיעה שתמיד אפשר להעלם מן העולם ולחזור אליו מחדש, להיות מי ומה שאני רוצה, מי שאני בוחרת להיות – הייתה שיכרון חושים וחופש וממש הצילה אותי ממשברים, ליטרלי הצילה.

פגשתי כאן 'דמויות' שבחיים לא הייתי פוגשת, ודאי לא באינטימיות העמוקה והמדליקה שנוצרה כאן, ולעיתים המשיכה למייל הפרטי ולחיים שאחר כך. בתקופות שונות גם יצאנו מהמחשב ונפגשנו במסיבות עליזות בתל אביב, אחר כך שוב ירדנו למחתרת, ושוב ושוב...
למדתי את הפער המובנה שבין דמות וירטואלית לאדם בשר ודם, ובעיקר בין קשר-רשת לקשר על האדמה, ונהייתי קצת יותר זהירה ומודעת, אבל רק לאחרונה, העזתי ופגשתי ... והייתה חוויה נהדרת.
הלוואי ותמשיך.

קיבלתי מהמקום הזה יותר משחלמתי לקבל. חיבוק והושטת יד, משוב ופרספקטיבה, רעיונות וטיפים, הרחבת אופקים לעולמות שונים ומשונים, חיבוק כבר אמרתי?

זה נכון שיש עוד בלוגיות בעולם, יש גם עוד יישובים לגור בהם, מקומות עבודה לעבוד בהם וגברים לחיות איתם (– הגזמתי, אה J ?),  אני פשוט כל כך לא אוהבת להחליף דברים שאני אוהבת.

גיבויים לא מעניינים אותי, ממילא רב מה שכתבתי הושמד ונגרס מזמן, אבל הדבר החי הנושם יקר לי כל כך.

לא מבינה איך אפשר לתת ליצירה יפה וצנועת משאבים כזו להעלם ככה.

היו שלום חברים יקרים מאוד,

אשמח לכל קשר במייל

בי

אמבטיה (ו- 7 נשמותיה)

 

נכתב על ידי , 7/12/2017 08:33  
30 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של jerom_k ב-11/12/2017 00:25
 



עמוס קצת


בספר המקסים של אן טיילר 'נישואי חובבים' מייקל ממשיך לפנות את השלג מחצרה של פולין, גרושתו, שנים רבות אחרי שנפרד ממנה.

בת זוגו החדשה והעצמאית מגרפת את השלג בעצמה, אבל מייקל - רואה את השלג בחלון ובלי אומר ודברים נוסע לבית שהיה ביתו, ועכשיו הוא ביתה של פולין, ועושה את מה שהוא צריך לעשות. אני והקטנה קראנו את הספר הזה אחת אחרי השנייה ושתינו שמנו לב כמה שזה מזכיר דברים אצלנו, ביני ובין הפרוד. מבחירה או מכורח אנחנו משמרים תלות וסוג של סיעוד הדדי. זה לא מיטיב אבל אני לא אוזרת כח להיגמל מזה.

החד-הוריות הזאת, אפילו שכולם כבר גדולים ועוזרים והכל לכאורה פשוט ונוח, עדיין מעמיסה עליי לא מעט. אני מנסה שיהיה מלא אוכל טעים, שהבית יהיה נקי ומסודר, שהכביסה תתכבס ותתקפל, שימי ההולדת ייזכרו ויחגגו, שנמשיך לחגוג גם את החגים עם המשפחה המורחבת משני הצדדים, צריך לתחזק גם את הרכב, בגינה אני כמעט לא נוגעת, וגם העבודה שלי גולשת לעיתים קרובות לערב ואני לא רוצה לוותר על ספורט ועל כמה כייפים שאני אוהבת, (לצייר ולקרא ספרים הפסקתי) וזה בסדר, רב הזמן אני עומדת בזה, אבל קצת מעייף ולא לגמרי פייר. זה לא הקטע שלי כל היעילות הזאת.

פרלה חזרה הלומת צער ואובדת עצות מול כל המשימות שממתינות לה. לא רק מהשבוע האחרון, מהשנה האחרונה, ואפילו קודם. ההלם בטח יעבור לה עם הזמן, אבל כרגע, הצער הזה, אי אפשר לעמוד מנגד. אז הלכתי לחדרה ונשארתי שם שעה ארוכה. בעיקר הקשבתי. יש לה צורך לדבר (גם קודם היה), אז בסדר. אני מוכנה להקשיב. לא הזכרתי, כמובן, שום דבר ממה שקרה והיה, וזה גם באמת כבר לא חשוב, אבל מה שיהיה כן חשוב – וגם על זה לא דיברנו.

בינתיים נצברת שורה ארוכה של דברים מוזנחים ולא מטופלים בארגון. לחלק מהדברים אני נכנסת, אבל רק לדברים שמלהיבים אותי, שיש בהם מקום ליצירתיות ורעיונאות וזה בטח לא מספיק. כל שאר הצריך-ים נשארים יתומים.

אני רואה במיילים שפרלה מנסה ללכת בדרכי, לאמץ את הגישה, הפורמט. זה מוזר, לא זוכרת שמישהו ניסה לחקות אותי ככה אי פעם, וזה גם לא עובד בשום צורה כי צורת החשיבה שלנו כל כך שונה, מעניין אם עוד מישהו שם לב לזה.

כתבתי כאן לפני כמה פוסטים שכל מי שאהב אותי אי פעם אני אוהבת אותו בחזרה, אז עם פרלה זו בטח לא אהבה, אבל עצם הרצון המוזר הזה שלה להידמות לי, זה בכל זאת סוג של משהו שאי אפשר להתנער ממנו בגסות.

 

נכתב על ידי , 4/12/2017 23:40  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אמבטיה ב-5/12/2017 13:33
 



שלום עושים עם אויבים


בשבוע שעבר לקחתי לי יומיים חופש, לכל מיני דברים נחמדים, פגישה עם חברה מקסימה ששנתיים לא ראיתי, ביקור בפסטיבל הצילום הבינלאומי בתל אביב, ופגישה (שניה!) עם טוני.
רב הזמן אני חגה במעגלים הקבועים שלי, בעבודה, ביישוב, במשפחה... והשיטוט בעיר הגדולה מספק לי חמצן מעושן ונעים וגם תמיד צריך כמה בגדים חדשים לחורף...

אני מתחילה  בחנות אחת, שהצליחה לי מאוד בפעמים קודמות, ומודדת ומודדת והכל כל כך יפה וטוב, שאני מתחילה לחשוד ולבדוק פעם אחר פעם אם המראה לא מוטה ואם לא חשוך בחנות, עד שהמוכרת לוקחת אותי למראה בחנות הסמוכה, ועדיין נראה טוב, ממש טוב (רק בבית, בסוף, גיליתי שקצת פחות...), אז קניתי וקניתי, אבל לא נורא כי ביום יום שלי אין לי זמן והזדמנות לקניות. ואז עברתי לעוד כמה חנויות, שבעה מידיי לקניות נוספות, אבל קיבלתי מחמאה שאני לא מפסיקה להתרגש ממנה, המוכרת התל אביבית כל כך התלהבה מהתספורת שלי שלקחה את פרטי הספר (מרחק שעה וחצי של  נסיעה ביום טוב) ואמרה שתלך אליו בנסיעתה צפונה... (ואתמול כשסיפרתי על זה בהתלהבות לחברה, הבת הממזרית שלי, התערבה ושאלה אם היא ביקשה גם את המספר של האורטודנט שלי...:) (השיניים לא ממש מאורטנדות אצלי ))

את המרחקים בין מקום למקום בתל אביב אני מעדיפה לגמוע ברגל, שונאת לחפש חניה, אבל מתעצלת להרכיב משקפיים ולהציץ בגוגל מפס אז מידיי פעם שואלת. התל אביבים מזדעזעים מהמרחק ותמיד מפנים אותי למונית או אוטובוס. אני אומרת לעצמי שבטח גם את הדרך לנקודת הזינוק למרוץ תל אביב הם יעשו במונית, אבל הם צדקו, באמת הלכתי הרבה עד לפסטיבל הצילום, שבכלל לא היה במקום שחשבתי וגם לא מה שחשבתי.
הפסטיבל הזה הוא בעצם תערוכה שמשתרעת על 3 קומות וחלק מהעבודות מאוד מרגשות ומעוררות הזדהות, במיוחד הפרויקט של
אנג'לינה דאס שאני חושבת שנתן את ההשראה למדור 'ענייני פנים' בהארץ.

עם המצברוח האוהב אדם הזה אני מגיעה לביתו של טוני, ששלח לי הודעות עורגות כל היום, וכבר נפגשנו פעם אחת ויודעים למה לצפות, אני יודעת שיהיה נעים, אבל יודעת גם שלא יהיה לזה המשך.

טוני חמוד ואחר כזה, הרבה שנים בארץ, אבל עדיין לא לגמרי מעורה, ואחרי שאני שמה לב כמה פעמים שהוא לא כל כך קולט את ההערות הקטנות שלי אני מוותרת ומתמסרת ללהקשיב. לא טוב לגברים להיות לבד. אולי גם לנשים לא טוב, אבל זה פחות ניכר, על גברים זה ניכר. הוא מספר לי על אכזבות מפה ומשם, גם מהמדינה הזו, גם מנשים שהיו לו ובא לי להגיד לו 'אבל עכשיו אני כאן, אני כאן איתך ואני לא אף אחת מהן, בוא תהיה איתי רגע' – אבל אני נזהרת לא להגיד משהו אינטמי מידיי כי אני לא בטוחה שברגע הזה הוא רוצה, לא חשוב כל מה שנאמר קודם, חשוב מה שמרגישים כרגע, ואני גם יודעת שאחרי שניפרד כבר לא ארצה להיפגש איתו אבל בכל זאת כשאני קמה ללכת הכל קורה כמו שהיה אמור לקרות, ואני נהנית מהרגע, אבל מבינה שמשהו בחיפוש שלי לא נכון.

מחר אחזור לעבודה אחרי החופש הקצר והכיפי הזה ופרלה תחזור מהשבעה. אני מנסה לארגן את זה בראש. אולי אגש אליה בחביבות ואציע לה שיחה בבית קפה, ונשב ונדבר בפתיחות על הכל. בתחילת הדרך היא ניסתה ליזום שיחות כאלה כשנקלענו פה ושם לנסיעות משותפות. אז עוד שיתפתי פעולה בכנות ישירה שאולי הייתה לא לעניין, אבל באמת קשה לדבר איתה. היא לא מקשיבה ולא קולטת. אולי אציע לה ששתינו נחזיק עט ונייר כדי שאם עולה לנו משהו בזמן שהשניה מדברת, נוכל לכתוב אותו? ככה אני עושה בשיחות עם הבוס, ששמתי לב שקשה לו כשקוטעים אותו. ואז נשים על השולחן את הערכים והצרכים של שתינו, מה מפריע וקשה לנו, איך היינו רוצות שהשנייה תהיה...

זה לא פשוט בכלל, כי אין שום דרך שפרלה תהיה מי שהייתי רוצה וגם לא להיפך. זה לא פשוט  גם כי הקול וצורת הדיבור הגסה שלה מעוררים בי רצון FFF  מיידי וברור. אני צריכה לגייס לעניין את הרגש שתמיד מנצח את כל שאר הרגשות – את האימהות שלי. לנסות לראות את פרלה כמו שאימא שלה, שפגשתי בביקור הניחומים, דומה כל כך לפרלה, אבל בגרסה הרבה יותר רכה ומתקשרת – אז ככה, כמו שאימא שלה רואה אותה.

 

 

נכתב על ידי , 2/12/2017 08:54  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אמבטיה ב-3/12/2017 14:48
 





6,672

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאמבטית שמש אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אמבטית שמש ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ