לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

אתה פסיכולוגית שלי


כינוי: 

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


2/2018

yesterday


Yesterday  או ליתר דיוק לפני 3 ימים הכל נראה טוב וזוהר ושמח. קבלתי אישור עקרוני (לא סגור לגמרי – אבל החלטה משמעותית ורבת קרדיט) למיזם שאני חולמת עליו, נפגשתי פגישה שנייה ומענגת ביותר עם האומן וחזרתי קורנת וחמימה הביתה. כל הקוצים קהו, האדמה נענתה לצעדיי בקפיציות, המיטה הייתה מחבקת ועוטפת והשינה מתוקה ורכה כמו ענן נוצות .
ואז – דבר אחרי דבר.... (זה לא שהכל התהפך – קרו גם דברים טובים ובכל זאת) האמן השתתק, האישור למיזם עורר חמת זעם ומלחמת טריטוריות עזה מאותה חברה לשעבר, והאדמה חזרה להיות נוקשה ואטומה כמו בהליכה על עקבים מתקתקים.

האח Y המתוק והמנוסה, הקשיב וניחם, גם לו יש קטעים לא פשוטים בזוגיות שלו, אבל אני עדיין עם הכובד הזה בגוף משתי החזיתות המאכזבות האלה.

לא מבינה את ההיגיון, את הדרייב, לא מבינה איך הם לא רואים, איך הם לא נענים, לא מבינים.

המיזם הזה הוא דבר נהדר ומלהיב, קלף חזק ומכריע, קבלתי תגובות מדהימות ואפילו הצעות ממשיות – ורק בתוך הארגון שמים לי רגל מתוך מלחמת אגו ועצלנות וכיפוף ידיים. הבוס החלש והרופס לא מסוגל לאכוף כלום, האהבלה הכי פתטית מסוגלת לאיים עליו ולגרום לו להתקפל. איך בן אדם כזה חכם וחרוץ ורציני מושפע בכלל מרעש כזה, איזה חוסר הבחנה בין עיקר לטפל. אני משתגעת מזה.

והאומן ... נו, מה יש להגיד. כנראה לא בא לו עליי באותה מידה שבא לי עליו. זה מקרי שדווקא בפעם היחידה שבאמת נצתתי ואפילו בדקתי וממשתי ומששתי ואהבתי – דווקא בפעם הזאת נפלתי על טיפוס 'מורכב' כזה?

ואני מנסה להתנחם בזה שלפחות גיליתי שזה יכול להיות טוב וכיפי ושאני יכולה להרגיש רגשות כאלה, בלי להתכופף ובלי להשתיק חיישנים. שאני יכולה לרצות ולאהוב – ולו לרגע קל, הנה זה יכול לקרות לי. עכשיו צריך רק עוד קצת כרטיסי הגרלה עד שייפול על מישהו שגם רוצה כמוני....

ואני כל כך רוצה לחפור ולשאול ולהציע... אולי ככה ואולי אחרת, ממילא – מה אני כבר רוצה, מה אני כבר מציעה בעצמי, לא משהו שהוא יכול בכלל לא לרצות...
אבל אני מתאפקת. שומרת את החפירות האלה לעצמי ולכם ותודה.

  

נכתב על ידי , 16/2/2018 09:05  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אמבטיה ב-17/2/2018 19:13
 



שרירי ליבה


 

יש ענפי ספורט עם דגש אירובי, יש כאלה של גמישות, של כח, של קואורדינציה ואני גרועה למדיי בכולם, (למרות שעושה כי צריך), אבל יש תחום שאני מחבבת יותר מאחרים, והוא זה שמתמקד בשרירי ליבה. בשרירים הגדולים והמרכזיים – בטן, גב, שכמות, ישבן, מותניים, אלכסונים  – השרירים שנותנים תחושה של יציבות ואחיזה טובה בכל אברי הגוף ואפילו קצת מעבר ומחוצה לו.

לפעמים אפילו בריצה אני מנסה להרגיש ששרירי הליבה שלי הם אלה שמפעילים את הגפיים, מרימים את הרגליים מהקרקע ומשחררים אותן שוב, רק כדי לדחוף קלות את הקרקע ולהתרומם שוב. המחשבה הזו דוחה קצת את העייפות של שריר התאומים.
כעזרת שרירי בטן ואגן אני מרגישה שאני נוהגת יותר טוב, מבשלת יותר טעים ומדויק, קשובה יותר לקול הפנימי-אישי שלי ורואה את דרכי בעולם.

כל הפרק הזה בחיי שהתחיל בגל דיכאון והמשיך בפרידה ובעוד השלכות לכיוונים שונים, בכל המעגלים של חיי, הוא מין מיקוד והפניית אנרגיה מן הקצוות אל שרירי הליבה האלה. אני שומעת ומתקשרת החוצה – אבל עם עמוד שדרה יציב וברור. לפחות לי עצמי הוא ברור.

זה הביא אותי לכמה עימותים, שכולם דווקא מאנשים שאהבו אותי באיזו צורה, או לפחות העריכו.

העימות עם פרלה שחפרתי עליו לא מעט כאן, העימות עם האחראית על התחום של המיזם הגדול האחרון (גם עליו כתבתי), העימות עם הפרוד ואפילו כמה תגובות לא נעימות מעולם ההכרויות.
בכולם אני כל כך צודקת שכבר קצת נמאס לי מזה.

זה עושה אותי קשה קצת, פחות גמישה וזורמת בעיניי אחרים, לא קשוחה, אבל קצת מאיימת באיתנות הזאת של שרירי הליבה שלי, אבל באותה נשימה זה גם מפלס לי דרך ומקום בעולם, משהו שלא הייתי רוצה לוותר עליו.

 

נכתב על ידי , 12/2/2018 14:50  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אמבטיה ב-15/2/2018 16:07
 



רביעיה


המפגש הראשון עם רון ודורית, חברים וותיקים שלנו שבאו לחופשת מולדת, היה נהדר. היה כיף להיפגש ברביעייה ולדבר בפתיחות על הכול, אפילו לחטט, הם חברים טובים וזה בא מאהבה, שיחטטו, הפתיחות הבלתי תקינה פוליטית של השיחה היטיבה אתי לגמרי. שחררתי הכול.

הם תמיד היו החברים הכי טובים-אהובים שהיו לנו. זה התחיל מידידות קרובה בין רון לביני, עבדנו יחד כמה שנים, והתרחב לבני הזוג, שדווקא הם אלה שהמשיכו לתחזק את הקשר יותר מרון וממני, ובשנים האחרונות הם בחול ואנחנו נפגשים רק בחופשות מולדת שלהם – אבל תמיד בשמחה ובכיף זורם, כאילו לא עברו כמה חודשים באמצע. היו לנו כמובן עוד כל מיני חברים משותפים, אבל עם רון ודורית עברנו באמת הרבה יחד ונוצרה פתיחות ואינטימיות יוצאת דופן, והיה לי נעים להתעטף בהן שוב.
אז במפגש הראשון נהניתי מאוד, וגם במפגש השני – שהלכנו בו אפילו עוד כמה צעדים לעומק העניין, רון שאל את הפרוד שאלות דיי נוקבות, אבל עדיין נשמר הומור עליז וחיבוק והיה לנו טוב, אבל אז נפרדנו מהם ונשארה לנו (לי ולפרוד) כל הדרך חזרה הביתה, עם כמה משימות על הדרך, ועד שהגעתי הביתה כבר הייתי תשושה ומובסת. מבינה כמה שהייה בחברת הפרוד קשה לי. מבינה כמה כל מיני דברים טובים שהיו לי – כבר לא יעבדו אותו דבר. כולל החברות הטובה הזאת.

וכל מיני שברי קשרים שנוצרים לי, עם היזם מהצפון והטייס מהקריות, והאומן מפרדס חנה וכל השאר... כל מיני ניחומים לרגע, גם הם לא באמת מיטיבים אתי, אני מחייכת ומתחמקת, נפתחת ובורחת, ובכל רגע הם עלולים להתהפך עליי כמו התל אביבי ההוא, שעוד ממשיך לשלוח לי ווצפים עוקצניים מעת לעת. אני ממשיכה להסתובב חסרת חנייה בעיר התפוסה הזאת, וכל פעם שאני מנסה לזייף חנייה אני חוטפת קנס וגרירה.   

אחד הקשיים עם הפרוד, היה ונשאר חוסר המוכנות שלו להכיר ברגשות, לקרא להם בשמם, להודות בהם. להגיד – עצוב לי, נפגעתי, אני רוצה, אני משתוקק...
הוא ממשיך לדבר על אהבה, אבל לא בפשטות ובכנות שהיו למילה הזאת פעם. ובלי הנכונות הטבעית לפרוט אותה למעשים – לשמוח ולשמח.
אני מרשה לעצמי להשתפך. לרטון, להתנחם. לקבל ולתת. ככל שהוא מתעטף אני מתפשטת. אז יש לי רגעים שמחים ומשוחררים ויש רגעים כמו הרגע הזה. עצובים כאלה.

 

 

נכתב על ידי , 11/2/2018 23:07  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אמבטיה ב-12/2/2018 11:14
 



לדף הבא
דפים:  

8,446

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאמבטית שמש אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אמבטית שמש ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ