לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Cause life


אוסף הגיגים שישמשו בעתיד תעודת בגרות לכל מה שעברתי. "היופי שבאנושות, השיגעון שבגאונות, ועדיף להיות מגוחך לחלוטין, מאשר להיות טיפש לחלוטין.", מרלין מונרו.

Avatarכינוי: 

בת: 27





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוקטובר 2013    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

10/2013

פגישה עם פסיכולוג.


קוראים יקרים הלאן, 

אני מקווה שפתחתם את העיניים לבוקר זוהר או לפחות חסר מרמור, שלא כמוני.

התעוררתי הבוקר עם תחושת החמצה. התעוררתי עם תחושת נטל. 

מעט נטל על עצמי, כי אני מרגישה שאני בסוג של הדחקה אני יושבת ומגיבה לכל מיני גירויים של המטופלים שלי, ולאט אני מרגישה חלק מהם.

"חלק מהם?" - האם אני בתור מטפלת יכולת להזדהות באופן כ"כ קיצוני עם המטופל?

אני מרגישה מורכבות מסוימת כי עלי לשדר פוקר פייס ומנגד אני בהמשך תהליך כתיבת הספר שלי, שכמובן עוסק בעיקר בתחושות המטופלים. 

אז למרות כל סירטוני הרעל, והדרייב להצלחה ,להדחקה אני לא באמת מצליחה לעשות הפרדה. לכן החלטתי ללכת לפסיכולוג.

נשמע הזוי? גם לי. אבל כן, גם אנחנו זקוקים לפעמים לעזרה. במצב הזה אני לא מסוגלת לעזור לאחרים בזמן שאני נתקעת בבעיות שלהם, אני לא יכול לשקר. והפגישה הייתה די מוזרה הייתי אומרת. היא הייתה קצת חשדנית, כלומר, חשבה שאני בודקת את שיטת הטיפול שלה את הגישה, אולי ללמוד? אולי סתם להשוואות. אבל אני באמת הגעתי לקבל עזרה, כך שהשתדלתי לא להזכיר בכל כמה רגעים שאני קולגה.בין היתר היו לי גם בעיות אחרות כמו כל בן אדם לחכות כבר חודש לקבל מכשיר מתיקון מחברת סלקום, חשבונות, חברים שגם הם גורמים לי לפקפק בהם, בדיוק כמו כולנו הייתי צריכה את שיחת הפורקן הזאת. הייתה זקוקה לה באופן שהוא כמעט אוויר לנשימה. 

אז הכל התנהל ככה:

 

היי מה שלומך? קיבלה אותי בדלת גברת שמנמנה ומטופחת מידי, מאובזרת בתכשיטי 'מיכל נגרין' ריח של לבנדר התנוסס על כל חלל הבית.

"זאת הקליניקה שלי", היא הובילה אותי בגוואה. שתינו הולכות היא בטוחה בעצמה, אני די הייתי מבולבלת תוך כדי שאני מעבירה את האייפון למצב "שקט".

חושבת בדרך "האם אני מקבלת את המטופלים שלי גם בצורה כזאת? האם אני משדרת חום או דווקא פחד?" ואז נפתחה הדלת השניה. "זה חדר הטיפול, אני קוראת לו הטוהר. כי כאן נכנסים מלוכלכים ויוצאים נקיים". אני לא הגבתי ולא הבנתי כ"כ את הדוגמה זה ישר החזיר אותי למקומות אחרים אסוציאציות אחרות אבל לא רציתי להתעמק בזה ייתר על המידה. אז ישבתי שם על הכורסא המרווחת הזאת, היא הייתה כ"כ נעימה, משי. "כן, אז, **** אנג'ל, 

ספרי לי קצת על עצמך". השאלה הזאת, הכ"כ בנאלית, כ"כ רגילה גרמה לי לרעוד קצת. "אני **** אנג'ל אני לומדת פסיכולוגיה קלינית כבר שנה שניה ואני מוסמת לקבל מטופלים בעלי הפרעות אישיות שונות. אני כאן כי אני מבולבלת. אני מרגישה שאני לא מצליחה לעשות הפרדה בין המטופל לבין התחושות שלי לבין ההזדהות שאני חווה". הפרצוף שלה התעקם קצת. "אה, היית אומרת שאת מהתחום היינו קובעות סוג פגישה שונה...הא, ניסית את הסרטונים במחשב?" היא מגמגמת לה באופן קצת מוזר. "כן לא עזר", עניתי בצורה ישירה. "אז. מה בדיוק קרה?", היא שאלה מעט בחוסר סבלנות כבר התחרטתי שבאתי. קרה. עניתי בקול צלול מידי חזק מידי כועס. "הגיעה אלי מטופלת לפני שנה וחצי כשהייתי רק בהתחלה. כולם קראו לה "המקרה האבוד" אף אחד לא באמת נתן לי לטפל בה באופן חוקי ואז התחברנו. הייתי מקשיבה לה עד שהיא הפסיקה לדבר. מאז אני לא יוצאת מזה. בכל פעם שמדברים איתי על אהבה נכזבת על קושי על נפילה בזוגיות בחיים בעבודה, אני נזכרת בה ומשתתקת. אני מרגישה שאני לא יכולה לקבל מטופל עד שאני יפתור את זה. 

אני כבר שלושה ימים מתנדנדת בין לא לישון בכלל לבין ערוצי התקשורת לבין סדרות פסיכולוגיות לבין סדרת "למטפל" באינטרנט". הסברתי את עצמי באופן כללי מידי כי לא רציתי להיכנס עם האישה חסרת הסבלנות הזאת לעומק. "זה בגלל שאת בתחילת הדרך" היא מיהרה לציין את העובדה ולהיות יהירה.

"כן אבל אני לא יוכל להתפתח אם אני לא ידע .. " עצרתי את עצמי. חיכיתי שהיא תמשיך, בכל זאת 650 שקל לפגישה, היא לא יכולה לזלזל ככה!

" ובכן את צריכה לסגור מעגל איתה. את צריכה להבין שאת עשית את הכל אבל כל אחד הוא שונה ואת חייבת להכניס לעצמך לראש שהיא סוג מסוים של בן אדם- לא כל מטופל שלך עובר את אותו הסיפור גם אם הוא דומה. אם תגרמי לכך שהעצות שתתני לו ישפיעו על החיים שלו הוא רק יחדד את זה בראשו וימשיך הלאה. את צריכה עדיין לפצח את הנוסחה להתקרב ללב של המטופלים שלך והכי חשוב אף פעם אל תשווי את עצמך אליהם, אף פעם אל תכניסי את עצמך לסיטואציה ב"מה אני הייתי עושה" זאת הטעות מספר אחת. הרי גם לנו יש בעיות,גם לי יש ילדים כביסות ... תעשי חשבון נפש עם עצמך ותעבדי על הביטחון שלך מול המטופל תסגרי מעגלים שעוברים עלייך את עדיין צעירה, ואח"כ את תראי שאם הזמן את תלמדי להדחיק", היא סיימה. 

הבנתי אותה, הסכמתי איתה היא הייתה דוגרית שזה אפילו קצת כאב. ואז התחלתי לדבר על עצמי, ומכאן, הדמעות התחילו לרדת בעצמן. 

 

-

שעות לאחר המפגש הבנתי שהייתה לי מועקה משלי על הלב. רגשות אשמה שהתערבבו עם השגרה. 

הייתי כ"כ אטומה כלפי עצמי שמסתבר שזה מה שגרם לי להזדהות כ"כ עם המטופלים שלי. עכשיו אני צריכה להתחיל 

טיפול של 12 מפגשים, ואז אני ייצא מזה. נחזור לסרטים באינרנט בינתיים, נחזור לעצמי נכתוב קצת לפורקן.

קריצה

בינתיים כתבתי למטופלים שלי הודעה מאוד בנאלית אבל היא אמיתית "יצאתי למצוא את עצמי, עד אז אני מפנה אותכם לקולגה מקסימה שלי"

הפנתי אותם לפסיכולוגית שלי כמה אירוני לא? אבל היא תגבה מהם את הסכום שאני גובה כדי שלא ירגישו מנוצלים.

כולם ענו לי מאוד בעניין "בהצלחה". 

 

אז עד אז, אני מקווה להתרווח קצת על הספה לכתוב קצת פורקן, להמשיך את הספר שלי ולנתח את המילים הקשות שנאמרות בסרטונים באינטרנט.



עכשיו אני הולכת להיות המטופלת בדיוק כמו בספר, להתחבר, להבין לבכות קצת. 

אני יעלה בפוסט הבא פרק מהספר שלי, מקווה שזה יעזור קצת, או לפחות יכוון. 

אני הייתי אנג'ל ואתם? 


נכתב על ידי , 9/10/2013 15:59  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



הבלוג משוייך לקטגוריות: אקטואליה ופוליטיקה , מתוסבכים , סיפורים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לi don't care אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על i don't care ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ