לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


אם אתם חושבים שאתם מכירים אותי תשאלו לפני שאתם קוראים כאן. אם אתה גבר ש"רוצה את האימייל" שלי אל תגיב.

כינוי:  elohim





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

2/2017





צפיתי בsacrifice של טרקובסקי ביום שלישי ואלוהים. הדבר האהוב עליי בסרט הזה היה איך הוא הראה ייאוש ואימה בצורה הכי ריאליטסית ומבעיתה, הצורה שבה אתה חווה את הרגש הזה במוח שלך. הסרט הזה מראה ייאוש בצורה המוחלטת ביותר. ייאוש טהור לחלוטין. אבל בצורה ריאליסטית. זה מה שאני מוצאת בו אימה יותר מכל. אני ככ אוהבת כשמדיה מציגה ייאוש בצורה פשוטה אבל אמיתית, לא דרמטית, בצורה שגורמת לך להרגיש שאין שום תקווה או מוצא, שאתה מרגיש כמה זה אמיתי, מרגיש את המשקל המרסק של הייאוש. זה מדהים. זה אומנות בעיניי.

לא רק זה, הסרט הזה מתאים לחלוטין לטעם האסתטי שלי. כאילו הוא יצר את הסרט הזה עם מחשבה על הטעם שלי. הסביבה, בתוך הבית, הכל היה ככ מספק אסתטית. וכל העיסוק בדת... איך שהם התייחסו למערכת היחסים בין האדם ואלוהים! נושא שיש לי ככ הרבה עניין בו. והבית היחיד, בערפל והמרחבים הדוממים של שבדיה עם המשפחה היחידה הזאת, הכל גרם לזה להרגיש כאילו הם האנשים האחרונים על כדור הארץ. כאילו המקום ההוא זה עולם אחר, נפרד מהעולם שלנו, מה שרק העצים את הרגשת המלחמה הגרעינית והבדידות והייאוש. והמונולוגים האלה... וכמובן הסגנון הקולנועי הייחודי הזה של טרקובסקי שאי אפשר לטעות שזה סרט שלו.

לטרקובסקי יש מוטיבים ברורים של מים ואש בסרטים שלו, אבל מה שעוד שמתי לב אליו זה מוטיב הראי והתזוזה שלו, וזוויות הראייה השונות והמשתנות דרכו. תמיד מול גבר. מה זה אומר לגביי הדמות? אולי זה קשור למוטיב המים, או אולי המים בכלל אמורים להעביר מוטיב אחר, של בבואה.

נכתב על ידי elohim , 17/2/2017 17:27  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





984

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לelohim אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על elohim ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ