לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


עכשיו גם בכתובת קצרה יותר! My-Diary.Vix.Co.il

Avatarכינוי:  My Diary, My Life - Emma

מין: נקבה




קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:





הוסף מסר

9/2013

יום שלישי, 17/9


 

אם לא הכרתם אותי עד עכשיו, אז היי קריצה

קוראים לי אמה, והשנה אני עולה לז'.

בחטיבת הביניים שעליתי אליה השנה יש כל מיני מגמות, ואני התקבלתי למגמת ספורט.

 

ספורט זה כל חיי (!), באמת שאני לא יכולה לראות את עצמי לא עושה ספורט למשך תקופה.

 

במבחנים למגמת הספורט, התרגשתי בטירוף, עד ש... פשוט התאהבתי באחד הילדים המקובלים.

לא חיבבתי אותו או אהבתי אותו - התאהבתי בו, וזו בדיוק הבעיה.

 

תמיד כשאני שוכבת ערה בלילה במיטה ולא מצליחה להירדם, אני מנסה לדמיין כאילו הוא גם אוהב אותי, וזה פשוט לא נראה לי הגיוני.

אנחנו מדברים מדי פעם - אבל ממש קצת, ולפני שבוע חברה שלי סידרה לי סלואו איתו לבת מצווה שלי (שתהיה עוד פחות מחודש!).

הוא תמיד נמצא עם הילדות המקובלות בשכבה ומדבר איתן די הרבה.

 

דרך אגב, קוראים לו עידו.

 

בערך שבוע אחרי תחילת הלימודים השנה, הבנתי שאם אני לא אתחיל את השיחה עם בנים, השיחה הזאת לא תתחיל לעולם. טוב, לא לעולם.. אבל השיחה לא תתקדם לשום מקום אם אני אגיד עוד דברים חוץ מ"כן", "אולי", "(סתם תשובה)", ו"(צחקוק)".

 

אבל מצד שני - אני לא רוצה להישמע חופרת, כי אני בדרך כלל לא מדברת הרבה, ואם פתאום אני אדבר אפילו קצת - זה ייראה מוזר.

 

בקיצור, היום - חופש סוכות, מחר ערב חג - והיה לנו אימון של מגמת הספורט. בבוקר.

לימים ראשון - שישי יש לי 6 שעונים מעוררים לבוקר. רק ביום שבת אני לא חייבת לקום מוקדם (:

 

הראשון: 6:15, והצלצול הוא "Daylight".

השני: 6:20, והצלצול הוא "Little Things".

השלישי: 6:25, והצלצול הוא "Wake Me Up When September Ends".

הרביעי: 6:30, והצלצול הוא "Live While We're Young".

החמישי: 6:35, והצלצול הוא "How To save A Life".

השישי (והאחרון..): 6:40, והצלצול הוא "Levels".

 

כן, קשה לי לקום בבקרים.

 

היום - השתקתי את כל השעונים, אחד אחרי השני, ובסוף התעוררתי ב-8:04 כי אמא שלי אמרה לי "בוקר טוב" מלמטה.

פתאום אני מסתכלת בטלפון ורואה שיש לי 56 דקות להתארגן. נאנחתי בייאוש ועצבים.

לי, אישית, זה ממש קצת, כי אני גם מתקלחת בבוקר והמקלחות שלי ארוכות נורא. קול

אז הייתי צריכה לקפוץ מהמיטה ולרוץ למקלחת.

ואיזו הפתעה חיכתה לי כשנכנסתי להתקלח?

 

כמובן. המים לא זרמו. איזה כיף. סטנדרטי

 

אז פשוט כיסיתי את עצמי במגבת וטסתי למקלחת של אחות שלי.

לא היה לי זמן לשטוף ולחפוף את השיער, אז לא שטפתי אותו בכלל. /:

תוך כדי פיהוקים ממושכים שלא נגמרים, התקלחתי מהר ככל שיכולתי באותם רגעים - וזה היה קשה, כי הייתי חצי ישנה עדיין.

 

סיימתי להתקלח ורצתי שוב לחדר שלי.

 

התלבשתי בטייטס דריי פיט (ווהו) שחור עם פס ורוד בכל צד, גופיה שחורה וגרביים אפורים.

עשיתי קוקו גבוה עם הגומייה הסגולה שלי, נעלתי נעליים ורצתי במורד המדרגות.

 

מילאתי מים במימיית הספורט שלי, אמא שלי נתנה לי שוגי כזה עם עטיפה סגולה (למרות שאמרתי לה שאני ממילא לא אוכלת שם כלום), ובתיק כבר היו לי מפתחות לבית, ארנק עם 20 ומשהו שקל וטלפון.

הייתי ממש בלחץ עם האוטובוס, כי השעה הייתה 8:29 או משהו ואני צריכה להיות שם ב-9:00.

 

אז הלכתי לתחנת אוטובוס, וראיתי שם את הקו שאני צריכה - 24.

אחר כך הסתכלתי במפה שהייתה מאחורי המושבים בתחנה, וראיתי שעובר שם רק קו 32.

 

נבהלתי ברמות.

 

סימסתי לחברה שלי (היא מבינה באוטובוסים חח) ושאלתי אותה אם אני יכולה לקחת 24 לאצטדיון.

היא אמרה לי שכן, אבל לא הייתי בטוחה כל כך..

אחר כך התקשרתי לאמא שלי (עם הטלפון הדפוק שלי שלוקח לו שעה לחייג) ואמרתי שלה שכתוב שעובר שם 24, אבל במפה כתוב שלא, ועובר רק 32.

היא אמרה שזה בסדר וכן עוברים שם אוטובוסים של 24, ומקסימום אני אלך ברגל.

 

דרך אגב, היא לא הייתה יכולה להסיע אותי כי אבא שלי לקח את האוטו שלנו לטייסת או משהו באל על.. כן, הוא טייס חחח סבבי

 

באמצע השיחה אני רואה אוטו שעוצר ממש לידי, ודלת נפתחת.

זאת הייתה נטע, חברה שלי, והיא שאלה אותי אם אני צריכה הסעה.

"שנייה, אמא" אמרתי לאמא שלי בטלפון, ולנטע אמרתי "כן, תודה".

"אמא, זה בסדר, נטע מקפיצה אותי." אמרתי בטלפון. "אה, בסדר. ביי ובהצלחה" אמא אמרה לי.

החזרתי לה רק "ביי" וניתקתי את השיחה, כי לא רציתי לעכב את נטע ואבא שלה.

"רק תיקשרי", אמר אבא של נטע, ועניתי לו כזה "כן", בלחש.

התחלנו לנסוע ואחרי 3 דקות בערך הגענו.

מה הייתי עושה לעזעאזל אם נטע לא הייתה עוברת שם בדיוק בזמן שעמדתי ליד התחנה ונראיתי מודאגת? מעניין.

 

התחלנו את האימון. זה היה אחד האימונים הקשים שהיו שם מתחילת השנה.

נראה לי שבזמן האימון, עידו לא טרח אפילו להסתכל עליי.

אני לא מצליחה להבין את העובדה שהוא לא אוהב אותי גם.

נכון, אולי אני נשמעת נואשת וקיטשית, אבל זאת האמת, לצערי הרב. אני נואשת.

 

חזרתי באוטובוס הביתה וראיתי את עידו באחת התחנות.

הוא הסתכל על האוטובוס שהייתי בו, אבל לא ישירות אלי.

התבאסתי קצת.

 

הוא אשכרה הזמין אותי לרקוד איתו סלואו בבת מצווה שלי, אבל זה לא משנה לו, כי אני לא מעניינת. ובטח שלא אותו.

אנחנו סתם ידידים.

 

אם היה לי ביטחון עצמי, יכול להיות שזה היה הולך לכיוונים אחרים.

נכתב על ידי My Diary, My Life - Emma , 17/9/2013 18:33  
10 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של מכורה לקאנדי קראש ב-26/9/2013 23:09




הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער , חטיבה ותיכון , בלוגי בנות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לMy Diary, My Life - Emma אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על My Diary, My Life - Emma ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ