לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Feel the Energy


She said "why do you keep seeing things you know that don't exist?"


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2019    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
282930    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

4/2019


אני חושבת על חמישי בלילה ואני כל כך שמחה ומוצפת בחום. אני תוהה אם אצליח לשמור את זה ככה, חסר רגשות. אולי כבר עכשיו יש לי רגשות כלפיו ואני סתם משקרת לעצמי. אני באמת לא יודעת מה אני מרגישה כלפיו אבל אני יודעת שהנוכחות שלו עושה לי טוב, להיות קרובה אליו, לגעת בו. אני לא רוצה לוותר על זה. 

 

אני חושבת הרבה לאחרונה על ד'. על איך שנפנפתי אותו, פעמיים, על איך שהתייחסתי אליו כשהוא רק רצה לאהוב אותי. אני חושבת עליו ומרגישה הכי מטומטמת בעולם. מטומטמת, כלבה, מגעילה, מה שתרצו. היום הייתי נותנת הכל בשביל קצת מזה, קצת ממה שהיה יכול להיות שם.

 

זה הרגיש כל כך נכון לפגוש אותו שוב. התגעגעתי לזה כל כך. 

נכתב על ידי , 14/4/2019 00:58  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



את נאצית!


"אז מה.. את רוצה חיבוק?" הוא שאל חצי בצחוק, חצי ברצינות, קצת מנסה לרדת עלי על כל הפעמים שדרשתי פרידה הולמת. 

"לא" עצרתי לשניה וחשבתי. אני באמת רוצה ממנו חיבוק? וואלה לא. לא מגיע לו חיבוק ממני. הכל או כלום, בערך. 

 

שניה לפני שנפרדנו הוא התקרב אלי, כאילו בתמימות אבל בציפיה שאחבק אותו אז לקחתי צעד אחורה, חייכתי אליו ואמרתי ביי. הוא הסתכל עלי קצת בהלם, לא מבין מה קורה ואז אמר בפליאה "את נאצית!" 

צחקתי ממש ואמרתי "אבל לא רצחתי יהודים!"

"כן אבל את עומדת לרצוח, אני רואה את זה עליך"

אמרתי "כן, הא" והלכתי. 

 

אני מאוד מרוצה מהפרידה הזו. מאוד. 

 

עכשיו אחרי שסיפרתי איך נפרדנו, אספר שנפגשנו אתמול. החלטתי שאני רוצה ויכולה ושכדאי. בסופו של דבר, החלטה חכמה. דיברנו טיפה, היה ממש כיף, זה עשה לי ממש טוב ויצאת עם התחושה הכי טובה שיש. 

נכתב על ידי , 12/4/2019 11:45  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



משמעותי


נפגשנו אתמול, דיברנו

אני לא חושבת שאי פעם היה לי כל כך קשה לדבר. 

אבל הוא היה כל כך נפלא וחכם, מלא הבנה.. 

דיברתי על הרבה דברים כואבים ולרגע לא הרגשתי ביקורת, לרגע לא חששתי מהתגובה שלו. 

נהנתי לנתח ולהבין, נהנתי לדבר איתו כמו קולגה, כמו שני מטפלים שבוחנים נושא מסוים. 

 

הרגיש לי כאילו הוא מבין אותי בלי שאצטרך לדבר, כאילו הוא כבר ידע מה אני הולכת להגיד. זה היה מאוד מרגיע, התחושה שלא אני המצאתי את מה שאני מרגישה, שזו תחושה נפוצה, שזה קיים. הוא לא אמר את זה אבל זה השתמע וזה גרם לי להרגיש הרבה יותר טוב. 

 

היום הוא שלח לי הודעה, שבה הוא כתב את מה שהייתי צריכה לשמוע בדרך שבה אאמין לו ואדע שהוא לא אומר את זה כדי לגרום לי להרגיש טוב אלא כי הוא באמת מתכוון לזה וזה כל כך ריגש אותי. הוא כל כך הבין אותי. 

 

אני כל כך שמחה שבחרתי ללכת, שסמכתי על האינסטינקטים שלי. אני כל כך שמחה שהדרכים שלנו הצטלבו. 

 

(זה לא קשור אבל יש לו את החתול הכי חמוד בעולם כולו, רק אומרת)

נכתב על ידי , 9/4/2019 22:52  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




מיום חמישי לא נחתי לרגע. עבדתי, הדרכתי, הלכתי לחברה, ישנתי כמה שעות, נפגשתי עם עוד חברה, הלכתי ישר לעבודה, עבדתי עד אחת בלילה, חזרתי הביתה לישון, קמתי ישר לעבודה, עבדתי עד תשע בערב,

חזרתי הביתה כדי לגלות אותה בוכה במיטה אחרי משהו לא פשוט אז דיברנו ועיכלנו את מה שקרה ומרגיש לי שהיא במקום הרבה יותר טוב עכשיו. 

 

התחושה שאני לא מרגישה בנוח לדבר עם אף אחד אוכלת אותי. אני כבר לא רוצה לדבר עם הפסיכולוגית שלי ואני מפחדת לדבר עם כל אדם אחר מתוך הפחד שהוא יסכים איתה. אני מרגישה כל כך נוראית שאני לא מסוגלת אפילו לחשוב על זה בלי שיעלו לי דמעות לעיניים.

משהו בתוכי צועק שלא, לא ככה בוחרים עם מי לדבר, לא בוחרים באנשים שאת יודעת מראש שיסכימו איתך, לא בוחרים בחיים הקלים וחסרי התמודדות, לא בורחים ממה שמפחיד - נכנסים לתוכו עד שהוא כבר לא מאיים. 

אני פשוט לא ממש מצליחה להתמודד. 

 

הדבר היחיד שאני רוצה כרגע זה להתכרבל איתו, אני רוצה להרדם כשהוא מחבק אותי חזק, חיבוק מוחץ כזה. 

נכתב על ידי , 6/4/2019 23:19  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אני צריכה לדבר.


כבר תקופה שהוא מציע לי לשבת לדבר, אומר שהוא כאן תמיד ושאני רק צריכה להחליט שכן. אני מתחמקת באלגנטיות, טוענת שחל שיפור כשבעצם אני רק משכיחה מעצמי את הבעיות. אולי אני מרגישה יותר טוב ומאמינה לעצמי כשאני אומרת את זה אבל זה פשוט לא נכון. אחרי הפגישה עם הפסיכולוגית אתמול הבנתי שאני חייבת חוות דעת אחרת, חייבת להבין אם אני נלחמת בעצמי או שבאמת יש פה משהו לא בסדר, אם אני בוחרת לא לשמוע דברים שלא מתאימים לי כדי לא להתמודד או שאני עושה את הדבר הנכון ופשוט לא מסכימה. זה משגע אותי אז שלחתי לו הודעה ואמרתי שאני אשמח להפגש לדבר קצת. אני לחוצה ומודאגת, לא בטוחה מה לעשות עם עצמי, לא בטוחה אם עשיתי את הבחירה הנכונה, הרי הוא לא הפסיכולוג שלי, הוא אכן איש טיפול אבל הוא לא "שלי", הקשר שלנו הוא לא "מטפל - מטופל". אני לא מפסיקה לחשוב על אם הוא ינסה לכוון את השיחה למקום אחר ואני ארגיש לא בנוח לומר שזה לא מה שאני רוצה או שהוא בכלל רוצה לדבר על נושאים אחרים, הוא לא מחויב לי, הוא בסך הכל עושה את זה מתוך דאגה. זה יכול להיות כל כך מביך. אני מפחדת שאני פשוט לא ארגיש בנוח לדבר איתו, זה לחלוטין יכול לקרות, אני לא מרגישה בנוח לדבר על הרבה דברים עם הרבה אנשים. 

אבל זהו, נראה לי שזו הייתה החלטה חכמה בסופו של דבר. אני צריכה לדבר. אני חייבת. 

נכתב על ידי , 2/4/2019 21:40  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




Hang my head, drown my fear,

Till you all just disappear

 

אני רוצה לעבור פסיכולוגית.

אני לא יודעת אם זה כי היא לא מתאימה לי או כי היא לא אומרת לי את מה שאני רוצה לשמוע. כואב לי לשמוע אותה מדברת על זה. 

 

לא כיף לי.

נכתב על ידי , 1/4/2019 20:13  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





Avatarכינוי: 

בת: 21




הבלוג משוייך לקטגוריות: מתוסבכים , אהבה למוזיקה , עכברי כפר
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לFrusciante אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Frusciante ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ