לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

A Moment of Clarity




מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מרץ 2017    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
3/2017


למה תמיד אני הכי גרועה בהכל ולמה תמיד אני הכי לא בסדר. די אין לי כח יותר

 

...

 

טוב תכלס בגלל שלא היה לי דאוןמלא זמן עכשיו יש לי דאון חזק וזהבסדר כי כולם מתים בסוף. אבל זה נכון שהשאלה מתי. לפעמים אני רוצה למות בגלל שהכאב הוא חזק מידי, אני לא טובה בכלום ואז כל כשלון הוא מכה חזקה. ולמה למה.. אני בוכה כבר שעתיים במקום ללמוד למבחן, אני רוצה שוב להתפטר, לברוח, אבל דווקא אהבתי לעבוד בחנות. אבלגם בחנות זה כנראה לא בשבילי. אני לא יודעת מה אעשה כשאסיים את הקורס כי אין לי מסוגלות בכלום. אני כל הזמן מדמיינת איך "זה" יקרה.. ולמה אני אומרת "זה" בגלל שלא בא לי שיעקבו אחרי כמו אז.. שיפלשו אל עוךמי הפרטי דרך תוכנת מעקב. אני מדמיינת שאני קונה ועושה את "זה" והמצעים הלבנים הופכים לאדום. וזהכואב. בעיקר בנשמה זה כואב. אני תוקפת את עצמי באשמה רבה. כאילו אניאשמה בכל החרא של העולם הזה ואז זה הכל חוזר אלי ואני לא נושמת יש לי התקף חרדה נורא. אני מרגישה כלכך לבד אבל אני לא לגמרי לבד וכן יש עוד דברים בעולם הזה. יש המון דברים בעולם הזה.אבל רק בנאדם שנכנס להתקפים קשים יבין זאת, את הלחץ והקושי והסבל והלבד שהוא לא באמת לבד, את החוסר יכולת לנשום, את החוסר יכולת לבצע מהלכים פשוטיםבחיים, חוסר בטחון מול אנשים, פחד לצאת מהחדר, פחד לצאת לרחוב, פחד לדבר עם אנשים ועדיין לעשות הכל, כאילו הכל רגיל.כאילו מעולם לא היכו אותי, כאילו מעולם לא קיללואותי, כאילו מעולם לא אמרו לי שאני לא טובה בכלום, כאילו מעולם לא נעלו אותי מחוץ לבית בחושך לבכות, כאילו מעולם לא הזניחו אותי.ואז אתה גדל להיות בנאדםדפוק, שחושב שהוא לא שווה כלום שחושב שצריך לעשות משהו לעצמו, שלא יודע להתמודד עם הדברים הכי פשוטים.ואני כלום בעולם הזה אני כלום כלום כלום כלום כלום. ההתקף הזה הוא אחד הקשיםוצריך לדעת גם לעשות דברים לבד ולהסתדר וגםאם הוא לא יכול לדבר אז צריך להמשיך לבד כמו פעם. להתמודד לבד תמיד. אני באמת באמת תמיד צריכה בסופו של דבר להיות זו שעוזרת לעצמי ותומכת בעצמי, לדבר לעצמי, לשכנע את עצמי שהכל בסדר, תמידצריכה להיות זו שמזכירה לעצמי שיש לי דברים שאני כן מצליחה בהם וכשאהוב מזכיר לי שאני יפה ושאני שווה משהו ואולי באמת יש בי איזה משהו. 

הנפילה הזו נורא נורא כואבת, נמאס לי מהזמנים האלה ונמאס לי שאני תמיד ככה בסוף. אני כלכך עמוק בתול זה שפשוט קשה לצאת ולא משנה כמה אכתוב וכמה אפרוק זה תקוע.בדרךכלל אחרי כמה זמן אני פתאום חוזרת למוטב אבל הפעם זה קשה.כח מחר שוב לקוםב4 לסיור ושוב לטייל יום שלם בעייפות. לכתוב, לתעד, עוד עבודה להגשה.כי יש לי עוד המוןהמוןהמון ללמוד למבחן ו... אני צריכה לעבודכמו חמור. אני חושבת שבכיתי כבר ליטר וחצי ואולי עדיף שאבכה עד שאתייבש ואמות מבכי ומדמעות או שכמעט אטבע בדמעות של עצמי כמו אליס. 

נכתב על ידי Dryad , 19/3/2017 17:35  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



Avatarכינוי:  Dryad

בת: 25

תמונה




הבלוג משוייך לקטגוריות: סטודנטים , 20 פלוס , טיולים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לDryad אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Dryad ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ