לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

פְּרָטִים


Avatarכינוי:  ניקה*

בת: 24





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2013    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
2930     

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
9/2013

זה היה יום שבת שקט למדי.


אנחנו לא ביקרנו אף אחד, ואיש לא ביקר אותנו. 
המקסימום לצאת מהבית היה לטייל עם הכלב. ובערב יצאנו לריצה.

אני תוהה לתומי כיצד אני כל כך רגועה אחרי הדברים האחרונים שכתבתי.
כשהתעוררתי הזדחלתי בשקט של מחוץ למיטה מבלי להעיר אותה, התגנבתי לסלון מבלי להעיר את הכלב הכי זקן עלי האדמות, וחטפתי את הספר שהתחלתי לקרוא ביום שלפני.  
כשחזרתי למיטה היה לי מעט מקום בצד שלי, מצאתי תנוחה נוחה, ופתחתי את הספר בסימניה המאולתרת.
מבלי ששמתי לב, שעה אחר כך היא כבר הייתה מכורבלת בתוך צווארי, ידה מונחת על בטני, והיא נושמת אל תוך האוזן שלי נשימות מתוקות.
חיבקתי אותה חזק. היא עשתה סימני עירות ראשונים, וחייכה את חיוך הבוקר המפורסם.


לא מזמן נתקלתי בראיון עם מנשה נוי וקרן מור. היא אמרה שבתור זוג הם מחכים למשברים (מיותר לציין למה, נכון?).
ואני מצאתי שזה דבר יפה לומר. וכנה. ומצאתי את עצמי בתוך המילים שלה. ואותנו. ושמחתי לדעת שיש דברים שאני לא ממציאה. 

נכתב על ידי ניקה* , 15/9/2013 18:39  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



יקירתי,


ברצוני לבשר לך שנמאס לי להדריך אותך כל היום וכל הלילה. מאסתי בלהחזיק לך את היד ולהנחות אותך כיצד לעשות את הדבר הנכון. 
זה היה כך מהרגע שנפגשנו, וזה ממשיך שנה אחרי. די. אין לי כוחות יותר להתמודדות הזאת.
לימדתי, הסברתי, הדרכתי, נתתי רציונל... עכשיו מספיק. את לבד. תני לי גם קצת לנוח.


לא יכול להיות ששנה אחרי היא עדיין לא יודעת איך מתפעלים את זה.
זה לא כל כך מורכב, דרך אגב. אני בחורה. ברגע שתופסים את הקטע, פשוט צריך לעוף על זה.
ובכל פעם שנדמה לי שהיא הבינה, היא עושה שלושת אלפים צעדים אחורה ומוכיחה לי שכל הדרך שאני מגיעה לקראתה לחינם היא.

כמו כל בחורה, אני לא אוהבת את העובדה שעליי להסביר. (אנחנו אוהבות שקוראים את המחשבות שלנו. מתות על זה)
שלא כמו כל בחורה, ושלא כמו עם כל בחורה, הפעם החלטתי להניח לאגו שלי (וזאת תהיה ההזדמנות האחת והיחידה שבה אודה שיש לי אחד כזה), להעלבויות ולבטחון להיות בצד.
בלעתי את הצפרדע והחלטתי שאני עוזרת לה לעשות את הדבר הנכון. 
והיא עושה, הרבה פעמים היא עושה, יאמר לזכותה. אלא שכעט, בכל פעם שהיא עושה, לצערי מקונן בי הספק האם היא עושה את הדברים כי קל לה יותר להפגין כלפי חוץ וכי אלו הם באמת ובתמים הרגשות הכנים שלה, או שמא היא עושה זאת כי אמרתי לה.  

ואני ממשיכה לחשוב על כך עוד מעט, תוחנת ולועסת, מפרקת לגורמים ומחברת בחזרה... עד שאני מגיעה למסקנות.
הלא היא לעולם לא הייתה נשארת איתי במערכת יחיסים אם הייתי מפגינה כלפיה את אותה ההתנהגות. היא, אגב, הודתה בכך כשאמרה "אבל את לא כזאת, אז אם היית אומרת לי את זה הייתי נעלבת".
מה שגורם לי לתהות... 


יקירתי,
לא משנה כמה פעמים תגידי לי שאני בעדיפות ראשונה אצלך.
בפועל, זה לא ככה.

למעשים שלנו היכולת להותיר רושם שלמילים אין. המעשים שלנו משנים, בין אם הם תואמים למילים, ובין אם לאו. 
צר לי להודיע לך, אבל להקשיב הפסקתי מזמן.
נכתב על ידי ניקה* , 10/9/2013 09:59  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



סודות.


כשהייתי בצבא ניתנה לי הזדמנות פז להיות מכשפה אמיתית ולעשות מעשים נבזים.
גרמתי להעברה של אחת הבנות לפלוגה אחרת, והכול במסווה של מחוות טובות.
היא הייתה מישהי שיצאתי איתה קודם, ואחרי שהקשר עלה על שרטון, הנוכחות שלה החלה להרגיז אותי, ואני מצאתי לי דרך יצירתית להפטר ממנה.
אני זוכרת שהיא בכתה הרבה, ויצאה בהרגשה מאוד לא טובה... היא עד היום לא יודעת שאני הייתי הסיבה להעברה שלה.


בת הזוג הנוכחית טסה השבוע עם החברות שלה לחופש. ואני כועסת. לא אמרתי לה, ולא אמרתי לאף אחד אחר, אבל האמת היא שנעלבתי מאוד שהיא בחרה לטוס איתן במקום לטוס איתי, ועוד בלי להתייעץ. מרגיז אותי שהיא לא לקחה אותי בחשבון, שהיא לא חשבה לבשר לי שלא נוכל לטוס בתאריכים האלה כי היא קובעת משהו עם הבנות, שזה קסם לה יותר מאשר לבלות איתי...
בעיקר מרגיז אותי שהצטרפה אליהן בחורה שהן בקושי מכירות. 
מרגיז. מרתיח. ברמות כאלה שאני עוד לא מכירה איתה. מתחשק לי לחבות את הראש בקיר. ממש עד כדי כך אני כועסת. 


אני פחדנית איומה. 
בהרבה הזדמנויות שמעתי אנשים מדברים עליי מהצד ומציינים בפניי את האומץ שהם רואים בי. אבל באמת, אני פחדנית איומה. זה מתיש להיות פחדנית כזאת. זה לא תמיד נעים. זה לא תמיד נוח. לפעמים כל מה שמתחשק לי הוא לנוח ממני, אבל אין מוצא. 

יש דברים שאני לא מגלה לאף אחד.  
לפעמים אני שומרת עליהם כל כך הרבה זמן בסוד, עד שאני פוחדת שהם ייפלטו במפתיע בזמן הלא נכון.
ולפעמים ככל שאני שמרת עליהם בסוד משך יותר זמן, כך הולכת ומתרחקת ממני ההבנה כיצד עליי לשמור עליהם ברשותי, ואני מתחילה לרדת מהפסים.  ככה כמו עכשיו שאני כועסת ומרוגזת, ופוחדת נורא-נורא שבטעות אגיד משהו רע.  
נכתב על ידי ניקה* , 8/9/2013 23:20  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

הבלוג משוייך לקטגוריות: 20 פלוס , גאווה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לניקה* אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ניקה* ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ