לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


fear cuts deeper than swords

Avatarכינוי: 

גיל: 23

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


6/2018

קציר



אני נוסעת ברכבת לקרית גת, עיר בשום מקום, אפילו לא ידעתי כמה היא רחוקה עד שגיליתי שהרב קו שלי לא מכסה אותה בכלל ב"גוש דן מורחב" שלי.
אני יושבת עם אוזניות, פסקול של הארי פוטר באוזניים, מרגישה שאני ברכבת להוגוורטס, אם לא יותר מזה. הבטתי מהחלון, קוביות של חציר, שיבולים שאספו אותן יפה יפה לקוביות מושלמות, קשרו חזק חזק. נזכרתי בילדה שהייתי, בחלומות שהיו לי. עוגות מעוכות עם ציפוי ורוד וכיתוב ירוק בשגיאות כתיב, יצורים קסומים, אגם גדול ומכושף, ערבה מפליקה על גבעה, מעבר סודי לצריף מרוחק. היו שני אנשים שראיתי בחוץ רוכבים על סוסים לבנים, ואיש אחד רועה כבשים. זו נסיעה ארוכה, והרגשתי שאני נכנסת למוד אחר לגמרי, כמעט מדטיבי. הנופים בחוץ כל כך שונים מהמרכז, כאילו אנ יבארץ אחרת. נזכרתי בלילות שקראתי את הספרים, בדמיון שלי שהרגשתי שאין לו שום גבול; נרות מאירים באור זהב את האולם הגדול, דגלי הבתים על הקירות, ריח מתוק של עוף צלוי, תלמידים בגלימות מקישים בכוסותיהם עם מיץ דלעת, צוחקים. אני זוכרת כמה קינאתי בהם, ילדים שיש להם חברים טובים, אפילו מעריצים. כמה רציתי להרגיש שייכת, לחבורה, לבית, למשהו. כמה כמהתי להיות אחת מהם, לצאת מהקירות האפורים של בית הספר היסודי שלי, לשבת איתם על הספסלים באולם הגדול, לאכול ארוחת ערב ביחד. לעשות שיעורים אל מול אח בוערת, חמימה. חלמתי על היום שבו אהיה בדיוק כמו הרמיוני- כל כך חכמה, שאף אחד לא יוכל עליי, שאוכל לנצח בכל ויכוח, שאדע לפתור כל בעיה עם הראש שלי לבד. רציתי להיות מוערצת, כמו הארי. רציתי משפחה ענקית שחובקת עד שאתה נחנק, כמו הוויזלים. להתאהב כמו ג'יני. רציתי הכל, ובמקום זה הייתי יושבת לבד בבית, בעיקר. משחקת בסימס ואוכלת תפוצ'יפס, ובלילה קוראת את הספרים בפעם השנייה, השלישית... העשרים ו... מי סופר...
חלמתי לגדול ושיהיה לי שיער ארוך ובגדים יפים, לעבוד בעבודה שמתלבשים בה יפה, לשתות שוקו חם עם מישהו אהוב, להיפגש עם חברות.
"התחנה הבאה: קרית גת." קרא קול מוקלט בחדווה ברמקול ברכבת, וקטע את מחשבותיי. תמיד הם נשמעים כל כך מחוייכים, כאילו זו העבודה הטובה בעולם, להקריא תחנות ברכבת.
לא חלמתי, אפילו לא לגמרי העזתי לחלום, שאני באמת אקבל מה שביקשתי, במובן מסוים. אולי לא קיבלתי את הבגדים היפים בעבודה- אבל להצעת העבודה הגעתי לבושה כל כך יפה, שהרגשתי שכולם ברכבת מסתכלים עליי. 
הרגשתי שהגיע הזמן, בפעם הראשונה, לקצור את הפירות. אולי זה לא התפוח הכי מעוצב ויפה על העץ, אבל אין מתוק ועסיסי ממנו. ובפעם הבאה הוא יגדל עגול יותר, עד שיקבל בדיוק את הצורה שהוא צריך.
אני לא יודעת אם לקרוא לזה מזל, או קארמה, או עבודה קשה, או פשוט סבלנות.
מהחלון התחלתי לראות את תחנת הרכבת שנמצאת מחוץ לעיר שהיא גם ככה חור בקצה העולם מבחינתי, הורדתי את האוזניות, התחלתי לארוז את הדברים שלי וללכת לכיוון היציאה מהקרון.
אני אולי לא קוסמת, אבל כמעט ועברתי חצי מהתואר, ואפילו התקבלתי למשרת סטודנט לגמרי נחמדה, ואני כבר לא יושבת ישיבה מזרחית במיטת היחיד שלי, כפופה מעל ספר של הארי פוטר, בפעם המיליון.
רק רציתי להגיד, בעצם, תודה לעצמי- שהעזתי לחלום, ואפילו לנסות להגשים.
נכתב על ידי , 8/6/2018 15:20  
9 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , נשיות , החנונים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לDaughter of winter אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Daughter of winter ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ