לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


fear cuts deeper than swords

Avatarכינוי: 

גיל: 22

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


2/2018

רציתי לעלות על הגג הכי גבוה, ולצרוח



רציתי לעלות לגג של וולפסון, נו טוב, זה לא כזה גבוה, כנראה מספיק כדי להיפצע קשה ואולי למות, אבל רציתי לעלות לא כדי לקפוץ. רציתי לעלות לגג של וולפסון כדי לצרוח- אפילו לא מילים, פשוט לצרוח. 
צרחה שיש בה את כל הדמעות שעצרתי בפנים, את כל ה"כל הכבוד"ים המאוסים על 78ים וציונים שאין בהם מספיק כדי לרצות אותי וגם לא כדי לגשת למועד ב.
רציתי לצרוח צרחה שתראה את כל השחיקה שיש בי, העצמות הכואבות, השיער שנושר, הציפורניים השבורות, השיניים השחוקות.
רציתי לעלות לחדר דוקטורנטים בקומה 4, זה שכתוב עליו שהוא לסגל בלבד, ולצאת משם למרפסת הכעורה של הבניין הכעור אפילו יותר, הכי כעור באוניברסיטה ואולי בתל אביב כולה, למצוא משם דרך לעלות אולי גבוה יותר אפילו.
רציתי לצרוח צרחה שיש בה מספיק כדי להפחיד, כדי לרגש, כדי לרצות, כדי לשחרר את כל החלומות שאני לא אצליח להגשים עם ציונים כמו 78.
רציתי שישמעו אותי גם בספריה, גוש בטון מחריד שכזה, וגם במרתפים ובמעבדות ובחדרי המחשבים של תוכנה. רציתי שכולם ידעו כמה רע לי באותו רגע, והחנקתי את הכל פנימה בזמן שהסתכלתי על העננים בדרך לרכבת הביתה.
לפעמים אני מסתכלת על העננים וחושבת מחשבות של ילדים. חשבתי איך שסבתא בטח מסתכלת עליי מלמעלה ויושבת לה על ענן ושומרת עלי. בכלל לא הכרתי אותה, אני לא מצליחה להבין למה יש לה מקום כזה חשוב בחיים שלי, והסתכלתי למעלה, והכל היה סגול-אפור, חורפי. היא בטח אהבה חורף, היא באה מאירופה מכפר קפוא אחד, דמיינתי אותה עשרות פעמים עובדת במטבח צפוף ולוהט עם חלון קטן פתוח, מתנשפת כשהיא מרימה סירים כבדים, קוצצת בצל ושום וזורקת לשמן שמפצפץ תחתם, מקללת ביידיש כשהוא משפריץ עליה. דמיינתי אותה בנעלי בית ובשיער לח מזיעה, בשמלת בית פשוטה, עם צמידים מרשרשים על הידיים. 
סבתא שלי לא הכירה אותי אבל אבא אומר לי בכל שנה בבית הקברות שאם היא הייתה מכירה אותי, כל הסבתות החברות שלה, הרכלניות של השכונה שיושבות בגינה, היו שומעות עליי. היא הייתה גאה בך, לא רק בגלל שאת הנכדה שלה, כי את באמת טובה- הוא היה אומר. אני לא יודעת, אני חושבת שאני לא באמת כזו טובה. 
בכל התמונות שלה היא לובשת שמלות פאייטים עם כתפיים מוגזמות של שנות השמונים והשיער שלה נפוח כאילו יצאה בזה הרגע ממספרה, ופאק איט, אם היא בשמיים אין סיכוי שהיא יושבת על ענן אפור ומשעמם כמו כל הסבים של כולם, היא יושבת על הפאקינג שמש כמו כס מלכות מקטיפה אדומה, בשמלת פאייטים ועם שרשרת זהב בגודל מוגזם עם אבני ענבר גדולות.

הייתה רוח והיא העיפה לי את השיער לכל הכיוונים, הרגשתי אותה שורקת לי בין האוזניים. נזכרתי איך הרגשתי אתמול שהגוף מתנתק מהנפש ומתנתק מהרגש, והיום הרגשתי בדיוק הפוך. הרגשתי שיש לי ציפורניים בנשמה, שיניים בלב. העברתי את היד שלי בתוך השיחים במדרגות, מרגישה כל קוץ וכל ענף דוקר, וכל כך מעט עלים. בצד השני ראיתי פרחים צהובים זמניים כאלו של חורף, וגם קצת סגולים, הפרחים שצומחים רק לעונה אחת. 
בא לי להרגיש שיש בי כזה כוח בפנים כדי להאיר את כל תל אביב. בא לי להצליח, בא לי להעיז, בא לי להעיף למרצים שלי את הפוני. 
אבל אני מרגישה שאין בי כוח אפילו לעוד תרגיל אחד אחרון.
נכתב על ידי , 13/2/2018 20:06  
21 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , נשיות , החנונים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לDaughter of winter אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Daughter of winter ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ