לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


fear cuts deeper than swords

Avatarכינוי: 

גיל: 23

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


1/2018

כל מקום אליו תלך נעשה חלק ממך, איכשהו


יש אנשים של ים,

אלו שצוללים למעמקים, חוקרים את הפרטים הקטנים. בין כריש עמלץ לבן טורף ללוויתן כחול שמן גדול, הם מוצאים את כל החיות הקטנות, הזוהרות, אלו שנראות כמו חייזרים קטנים. צוללים עמוק לתוך החושך, איפה שהאור כבר לא מגיע. יש הרי געש בתוך הים, יש חיות ים שבכלל לא נושמות חמצן, מספיק להן פחמן דו חמצני שנפלט משם, והחום קיצוני ליד והקור קיצוני רחוק, ובעצם מה כבר ההבדל. 

יש אנשים שצוללים עמוק ונגמר להם האוויר, לגוף יש מנגנון כזה, שאתה לא יכול לעצור את הנשימה ולמות. הריאות מתחילות לכאוב לכאוב לכאוב לשרוף ממש ואתה לא מסוגל להחזיק את האוויר בפנים, זו פצצת זמן, במובן מסוים. בסוף תצטרך לשאוף מלוא הריאות, להתמלא במים, לטבוע. ככה טובעים בעצם.

יש אנשים שצוללים עמוק מדי, והלחץ עושה להם בלאגן בכל הגוף, ויש כאלו שמקבלים ורטיגו משוגע ולא יודעים איך לעלות למעלה בחזרה. יש מי שמערבולות סוחפות אותם, והם אובדים. 

פעם לפני שהיו לנו שמיים, אנשים היו לוקחים סירה או ספינה קטנה, משהו שהיום היינו מסרבים לגמרי לעלות עליו, בלי ג'יירוסקופ או משהו נגד טלטול של הסירה, בלי כדורים נגד בחילות. אנשים היו עולים על סירה ושטים רחוק- לגלות ארצות, לגלות מקומות, לגלות אנשים, לגלות את עצמם. עם יכולות חיזוי מזג אוויר וניווט שהן מעוררות השתאות בלי הכלים שיש לנו היום (אבל לא מדויקות ומסכנות חיים בלשון המעטה), אנשים גילו איים, שבטים, יערות, אנשים כהים ובהירים, תבלינים מתוקים וחריפים, פולים מרים ופירות חמוצים. 

כשהיו חוזרים מלב הים עם סיפורים שיש להם טעם של מלח ועשן, היו מקשיבים להם בשקיקה, ואפילו אם היו מפריזים קצת בסיפורי המלחים שלהם- היו מתבוננים בהם בפליאה, גומעים כל מילה ומילה שאמרו, ומרבית האנשים היו רק חולמים על האומץ לצאת ולגלות.

 

יש אנשים של שמיים,

אלו שעפים למרחקים, מסתכלים על הכל מלמעלה. על כנפי נשרים ובין עננים ענקיים, מרימים את הראש למעלה וקוראים, עוד. גבוה יותר. החל מאיקרוס וכנפי השעווה שלו, דרך האחים רייט ועד החלליות של היום, אלו אנשים שלמעלה זה כל מה שהם מסוגלים לראות. אלף שמשות זוהרות להם בתוך הלב, קוראות להם לטוס גבוה. לגלות. מה? כוכבים, שמשות, גלקסיות? הם כבר לא יודעים.

השמיים הם לא הגבול, ואולי עד גיל 21 לא אגיע לירח כבר, אבל בעצם, במה כבר שונה הצלילה למעמקים מהטיסה למעלה? הלחצים משתנים והקור מתגבר, ויש מערבולות וטלטולים, ואפילו ורטיגו- ממש כמו בים, וגם שם מגלים, גם לשם מגיעים. 

הלוואי ותהיה לי מספיק תבונה לשבת ללמוד למבחנים שלי, ואולי לצבוע חלום שקוף בצבעים בוהקים, יום אחד. לצאת, לצלול, לעוף, לגלות.

 

נכתב על ידי , 10/1/2018 15:29  
10 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , נשיות , החנונים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לDaughter of winter אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Daughter of winter ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ