לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

middle ear



כינוי: 

בת: 30





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


8/2013

מה.


צריכה לכתוב עבודה מסכמת, במקום זה פה, הופכת שוב בראש את מה שקרה אתמול.

 

לפני חודשיים עוד הרשיתי לעצמי להתנשא במחשבות על כל החברות שלא הצליחו להחזיק יחסים, לעצמי אמרתי שלא יכול להיות שזה יקרה לי, כי אני הרי התחייבתי, ועברתי לגור איתו, ולא יכול להיות שההחלטה הזאת התקבלה בקלות ראש. לא היה לי מושג איך זה באמת יהיה, למרות שכולם אמרו שזה קשה יותר כשבאמת עוברים, ושהמציאות היא לא פרק של חברים.

 

אתמול הוא אמר שכאנחנו שלא רבים זה גן עדן לגור איתי, אחר כך אמר שהוא לא חושב שהוא מאושר בכלל מאז עברנו לגור יחד, אחר כך הסכים לתת לנו עוד הזדמנות, ואני נשארתי לתהות למה מהם התכוון באמת.

 

לא יודעת איך שתיקה כעוסה הפכה לפיצוץ אטומי, שכולל ישיבה מרדנית על המיטה והכרזה ש"זה גם הבית שלי ואם אתה רוצה - תעוף מפה אתה", אולי הוא צודק, ובאמת אני פשוט לא מסוגלת לשלוט על התפרצויות הזעם שלי. במשך חודשים אמר לי שזה לא חלק מהאופי שלי, שאני צריכה להפסיק עם זה כי הוא כל פעם נשבר קצת יותר, ואוהב פחות, ולוקח לו יותר זמן לחזור אליי. אתמול הוא אמר שהוא כבר אוהב פחות, ושהוא חושב שהוא אוהב פחות ממני. שאל אם אני אהיה מסוגלת להתמודד עם זה. מה אומרים לזה? אהבת חיי עומד מולי ואומר שהוא אוהב פחות ממני, מצד אחד רצון חזק משולב בגאווה לומר לו שהוא מטומטם, וילד קטן ואיך הוא בכלל מעיז לא לאהוב כמוני? מצד שני, אני באמצע תחנונים אליו שיעצור רגע ויחליט אם הוא באמת רוצה שאני אלך, כי זה אומר שלא נהיה יותר אף פעם יחד. ובתוכי אני יודעת שגם אני אוהבת קצת פחות, והיו לי תהיות לאחרונה, אם בסך הכל התאהבתי במישהו מעל הראש, אבל עכשיו שזה נגמר כבר לא נשאר מספיק, ודווקא בתקופה שצריך להיכנס לתלם ולהתחיל להיות זוג, לא מאוהב ומטורף, פשוט זוג, שיודע ובטוח בעצמו, בחרנו לעבור דירה ולהעמיס על עצמנו עוד קשיים, עוד לחץ.

 

בוחרת להאמין שאני לא אוהבת פחות, כי האלטרנטיבה היא להודות שכן, ואז להרים את עצמי בחזרה לבית של ההורים, ולא לחבק אותו יותר בלילה אף פעם. אפילו שהרחקתי במחשבות על גברים אחרים, ולא פנטזיות מטופשות, אלה לא מדאיגות, אלא מחשבות של מה הייתי אומרת למתרגל אם לא היה לי אותו, ואם אני מפלרטטת מדי וצריכה לעצור את זה. אתמול הוא אמר שגם הוא תופס את עצמו עושה את זה, הרגשתי לרגע איך מתהפכת לי הבטן, ויותר לא רוצה לחשוב על זה, למרות שהשאלה מי זאת שעליה הוא חשב משגעת אותי.

 

באמת אני דרמה קווין, וחייבת תשומת לב ואהבה כל הזמן, ודווקא כשהוא חלש וצריך אותי אני הופכת את הבית בצעקות, וכועסת על שטויות, ולא נותנת את התמיכה שהוא צריך. אולי באמת אני לא עושה אותו מאושר, אולי כל התחינות אתמול היו סתם, כי אני לא מסוגלת לוותר, כי התרגלנו לזה. אולי מישהי אחרת תעשה אותו שמח כמו שאני רוצה. אפילו שכשקצת נרגענו, וישבנו על הרצפה ליד הדלת הוא אמר שהוא יודע בוודאות שהוא אוהב אותי, למרות שכל ריב גורם לו להתרחק ממני עוד ועוד. ושהוא לא רוצה שנהיה לבד. אין לי בזה נחמה, כי מיד הוא אמר שאין שום דרך שהוא יכול לחזור אליי אחרי זה, ובמילים שלו כבר התחלתי לשמוע שהוא משלים עם ההחלטה לסיים ומייחל שאני כבר לא אהיה שם, לגרום לו לבכות עוד.

 

ודווקא כשזה קרה, הרגשתי יותר ויותר שאני פשוט לא יכולה ללכת, שאני לא רוצה לוותר עליו, כי מאז שהוא בחיי משהו בי מצא מנוחה. אז שאלתי אם הוא כבר לא אוהב, ואם הוא באמת רוצה שאלך. הוא אמר שהוא יודע שכן, אבל הוא לא יוכל להתאושש מזה. ובכל זאת שכנעתי אותו, וביקשתי שיקרא את השיר שכתב לי כשחגגנו חצי שנה ביחד, ולחצתי עוד ועוד, בסוף הוא אמר שבסדר, ושאני לא יכולה לפגוע בו יותר. אמרתי שאגרום לו לאהוב אותי פי מליון יותר ממה שכשיו. אחר כך הלכנו לישון, ואני לא מצליחה להתנער מהתחושה שזו הייתה טעות, לשכנע ככה, כשהוא כבר היה בטוח בעצמו. ומה בכלל אוכל לתת לו, כשאני בעצמי לא יודעת מה.

נכתב על ידי , 1/8/2013 10:32  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , עבודה , 20 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לK's choice אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על K's choice ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ