לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים


It don't take but a crack


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


11/2017

עפיפון


- את השבוע האחרון העברתי בעיקר בלראות סקראבס וסרטונים מפגרים של באזפיד. אלוהים יודע איך עברתי את שני המבחנים בציון יותר מסביר, למרות שלא זיהיתי את הפרוטיד דאקט ומשום מה החלטתי לשנות את הפרניק לואגוס ברגע של בריין פארט ואלה היו שני הפינים הכי קלים. כן הצלחתי לזהות את המקסילרי בבפנוכו של הראש והטרנסברס סיינוס למרות שראיתי אותם רק פעם אחת, מה שגורם לי לחשוב שאיבדתי תאי מוח בצורת נזלת. לפחות בתיאורטי קיבלתי הרבה יותר מה12 שציפיתי לו אז זה ממש נחמד ומקל עליי כי אני יכולה להמשיך להיות ממוצעת בלי לגרור אחריי נכשל מתחילת הסמסטר.

- הייתי חולה שבוע ויום וכל יום הצגתי סימפטומים אחרים שהתדרדרו בהדרגה ואם זה לא היה נורא זה היה ממש משעשע. אני לא חושבת שיש יותר נאחס מלהיות חולה בשבוע של מחזור, 2 מבחנים באנטומיה וחגים ככה שגם אי אפשר למצוא רופא שעובד. אני עדיין מנוזלת ודומעת ספונטנית אבל אם מתעלמים מעור האף המתקלף שלי אני לגמרי יכולה לחזור להכחשה ולהתחיל ללמוד לפיזיו. 

- באחד מהימים בהם בכיתי לאמא היא הציעה לבוא להכין לי מרק ואז נפלה עליי ההבנה שהיא פאקינג החלימה ושדברים מתחילים לחזור לקדמותם. היא יכולה ללכת וחזרה לעבוד ואין יותר תופעות לוואי מכימו ועוד מעט הכל יהיה ממש בק טו נורמל ואיכשהו יצאנו בצורה הטובה ביותר מהסיוט הזה. לפני חצי שנה הייתי בטוחה שאני הולכת לדחות את הלימודים בשנה לפחות ואפילו לא הייתי מוכנה לגשת למבחנים, והנה אנחנו פה אחרי הכל. איזה יופי

- שתי הנקודות האחרונות מראות שנשים הן הדבר הכי חזק בעולם ושאנחנו בלתי מנוצחות.

- שכחתי לצחצח שיניים פעמיים השבוע ויום אחד לא הייתה לי קערה נקייה אז פשוט שפכתי את הסינימיניס לקפה ומאז קיבלתי צבע חדש לחיים. who let me adult

- מה שאני מנסה להגיד זה ש: פאקינג קשה לקום כל בוקר ולגרור את עצמי מהמיטה ולשים עוד סוודר עם אותו הג'ינס שאני לובשת כבר שבוע כי אין לי זמן, כוח או כסף לקנות חדש, ללכת לאותו מקום בו אני מרגישה שקופה לחלוטין ולא מסוגלת לתקשר עם אף אחד, ללמוד המון שיט על מעט מאוד שעות שינה ולהיות בלחץ מתמיד. זה מאוד שונה מאיך שדמיינתי את זה, אבל יש גם דברים טובים מדיי פעם, כמו לשמוע שופן מחלון אקראי בדרך לאנשהו או יום יפה של שמש אחרי שבוע גשום. מה שהכי עוזר לי זה לעשות מזה דברים מצחיקים בראש שלי, הידיעה שבמקרה הכי גרוע זה יהיה סיפור נחמד לספר לנכדים, והידיעה שלאף אחד לא אכפת, ולמרות שזה גם מדכא לי את החיים, יש בזה גם משהו מאוד משחרר. 

- זה:

 

נכתב על ידי Paloma , 5/11/2017 17:18  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




עדיין ובעצם תמיד מחפשת מישהו שיחבב אותי. בסוף כל מה שאני עושה ואומרת נדמה לי משעמם ומביך אז אני אוכלת את עצמי בעיקר על זה. קראתי אחורה ונזכרתי שלגמרי הייתי מודעת להיותי אני אבל עדיין באיזשהו מקום רציתי לקוות שדברים יתגלגלו קצת אחרת. במקום זה הם נראים בדיוק כמו שחזיתי ואולי זה לא היה אומץ אלא טמטום או עקשנות מיותרת כי הרי יכולתי ללכת למקום אחר, נוח יותר או בטוח יותר או כל דבר אחר שהוא יותר כי פה בעצם אין לי הרבה אבל הייתי חייבת כמו תמיד לבחור בדרך הקשה. עוד לא מאוחר ובעצם גם מאוד מוקדם להתחיל לתכנן בריחה אבל קצת קשה לי לדמיין את עצמי מעבירה כאן 6 שנים כשככה הדברים נראים. ראש מחלקת אנטומיה מאוד התרשם ממני כשזרקתי את כל התשובות הלא נכונות בניסיון לזהות את העצב ההוא וזה קצת מצחיק שבעברית עצב ועצב זה שתי מילים שונות אבל האחד אחראי לשני במקרה הזה. פתחתי את מעטפת החירום הראשונה של בסטי וכל מה שהיה כתוב שם רק העציב אותי יותר כי בעצם היא צפתה שהקושי יהיה בהתחלה אבל ההתחלה זה כל כך קל לעומת לשרוד את ההמשך. היא גם חשבה שדברים יתגלגלו אחרת ושכולם ישר יבינו כמה אני נהדרת וכיפית ושסוודר ישמח אותי אבל בעצם יש לי מלא סוודרים ומה שאני צריכה זה מישהו שיכין לי תה. אני מאוד חולה כבר איזה 5 ימים וזה רק הולך ומתדרדר. לא הצלחתי למצוא רופא אבל הצלחתי למצוא מקום שיספק לי מספיק סמים בשביל שלא אמות לפני שני המבחנים שעוד מצפים לי בהמשך השבוע. את רוב הזמן שלי העברתי בלצרוך תוכן רדוד באינטרנט במקום ללמוד אז עכשיו יש לי המון מימז לשלוח לחמודי בהקשרי דברים מפגרים שדיברנו עליהם אבל חזרנו לשלב שבו הוא מתעלם ממני אז אני שומרת אותם לעצמי. העברנו סופש ביחד והיה לי ממש כיף אז הוא כנראה לא סובל אותי עכשיו, כי ככה העולם עובד. ובמקרה זה גם יומולדת של חמודית היום אז שלחתי לה תמונה חמודה מהצבא לפני שנתיים ואז נפלה עליי ההבנה שיש סיכוי טוב מאוד שלעולם לא יהיו לי זמנים טובים כמו אלה שהיו לי איתם וזה הפחיד אותי מאוד כי אחרת מה הטעם להכל.

קיוויתי להגשים חלום וללמוד משהו שאני אוהבת ולמצות את היכולות שלי ולהכיר אנשים כמוני ולעשות חברים אבל במקום זה אני מרגישה שקופה לחלוטין וטועה תמיד ושלא משנה כמה טובה אהיה באנטומיה אני אשאר עצובה ובוכיה. היה לי ממש המון נאחס בתקופה הקצרה מאז שהגעתי לכאן והתכחשתי לקיומו כי רציתי להאמין שעשיתי את הבחירה הנכונה ושכל מה שעשיתי בשביל להיות פה לא היה סתם. אבל אולי זה פשוט היקום שמנסה לרמוז לי שזה לא זה, זה לא עובד ושכל המכשולים בדרך נועדו לגרום לי להבין את זה. אולי זה הגבול בין עקשנות לטמטום

 

 

 

נכתב על ידי Paloma , 1/11/2017 21:05  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





Avatarכינוי:  Paloma

מין: נקבה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לPaloma אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Paloma ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ