לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

Clarity

toujours j'essaie

כינוי: 

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


12/2018

זה קל


פתאום להרגיש עירום, לפקפק בדרך שלך, לסגת בך מדברים שלפני רגע הרגשת די בטוח בהם -

רק כי מישהו מותח עליך ביקורת. או אפילו לא בדיוק מותח ביקורת, אבל אתה מרגיש, את חשה, מהנימה שלהם, מאיך שהם מושכים את המילים, את מרגישה מבעד לקו הטלפון את המבט המתעקם שלהם, את הגבה שעולה קצת למעלה.

 

הם שואלים למה את ככה ולא אחרת; למה את אחרת, ולא ככה. למה את בדיוק בוחרת לבטא את עצמך איך שאת בוחרת לבטא את עצמך ובאותו המינון האקססיבי אולי לחלק מהאנשים שבו את בוחרת בזה. 

 

ואז את פתאום מרגישה עירומה, ואז את פתאום רוצה לעשות אחורה פנה. למחוק מה שעשית. לעשות שאף אחד לא יוכל לראות אותך יותר אף פעם, שלא יוכל לראות את היצירה שלך ודרכה אותך, ככה, במערומייך - ואז לחשוב עלייך בראש שלו את מה שהוא חושב, לחוש כלפייך בליבה את מה שהיא חשה - כי הרי אין לך איך לשלוט בהם ובמחשבות שלהם וברגשות שלהם. זה מחוץ לטווח השליטה שלך איך מגיבים אלייך וליצירה שלך, וזה מה שהכי מפחיד כשאת ככה שולחת אותה על גבי הרשת. מה שמחוץ לטווח השליטה, ויותר מכך - מחוץ לטווח הראיה שלך.

 

כי את לא רואה את המחשבות והרגשות של האחר, הוא לא תמיד טורח או מעוניין לבטא אותם בפנייך בגלוי, ואפילו יותר גרוע - את לא רואה אם אחר כך הוא ועוד אחרים אחרים מדברים עלייך, מרכלים כמו שאומרים, אומרים זה לזה בפליאה "ראית את הדוטי הזאת מה היא עשתה". אולי הם קוראים לך הזויה, בינם לבינם. אין לדעת.

 

איזה פחד, אה? איזה פחד זה מה שהם חושבים. ואולי גם, אפשר לומר, מה הפחד הגדול ולמי אכפת. ואולי גם אפשר להמליץ בחיוך חם כזה, שתקחי רק את הטוב, רק את מי שאוהב אותך ואת מה שאת עושה, ומכל השאר פשוט תתעלמי. תסנני, חמודה, ותעשי שזה יהיה סינון קפדני, כמה שאפשר. מה את צריכה את כל הבררה הרגשית והדעתנית הזו, למי אכפת ממנה. את כאן כדי לעשות אומנות ואת כאן כדי לבקש אהבה (וגם כדי לתת, בסדר); ומי שלא בא לו לשתף עם זה פעולה, את לא צריכה אותו. זוכרת?

 

אבל זה קשה, אין ספק. זו באמת דרך לא פשוטה ללכת בה, ופעמים רבות נראה לך שזו הדרך היחידה שאת יכולה ללכת בה, שזה לא שמישהו באמת השאיר לך בחירה. כאילו משהו, אולי התמכרות, אולי משהו גבוה יותר כמו יעוד - כל פעם מושך אותך להתפשט מנטלית ככה קבל עם ועדה ולקוות שמצד אחד יאהבו את זה, יתווספו מזה, יעריכו את זה; ומהצד השני ידעו לא לחצות את הגבולות שלך. זה לא פשוט.

 

ולפעמים את תוהה אם זו באמת רק התמכרות שמוטב להיגמל ממנה, ויפה שעה אחת קודם

 

אבל פעמים אחרות את חושבת שזו פשוט את, בוחרת להיות הדבר היחיד שאת יכולה להיות, נותנת לעצמך מקום - וכל האחרים האלה, שמרוב שלא נותנים מקום או ביטוי לעצמם, קשה להם לראות איך מישהו אחר בסביבתם כן עושה את זה. 

ואז הם גורמים לך להרגיש חולה, או פגומה, או כאילו משהו לא בסדר איתך - ואז את מפקפקת בעצמך, וכל זה. מין מעגל כזה.

 

לא יודעת, אבל בגדול אני באמת אוהבת אותי, ואני מקווה שהדברים יסתדרו לי. מגיע לי אני חושבת

 

(אולי עוד מעט עוד פוסט כי יש לי עוד קצת דברים ואני מרגישה שהם פרק אחר בספר ולא צריך לערבב)

נכתב על ידי , 27/12/2018 22:17  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



נעלמתי לעצמי קצת


אולי.

לא יודעת, מרגיש כאילו השבועות נמרחים. דווקא כבר התחלתי להרגיש שאני מסתגלת לעבודה, שזה פחות ופחות מהווה משאבת אנרגיה עבורי שמביאה אותי לסופ"ש שפוכה וגורמת לי להיות עייפה כל היום.

אבל לאחרונה זה חזר דווקא להיות יותר שואב אנרגיה, אולי כי היו קצת שינויים לא לטובה וכי אני יודעת שעתידים כנראה לבוא עוד, ושאני לא בטוחה כמה זמן אשאר שם בעקבות זה.

שינויים קשים לי. מקום העבודה הזה רחוק מלהיות אידיאלי כלכלית אבל מהרבה בחינות הוא אחלה בשבילי לבינתיים, לשלב הנוכחי, וקשה לי להחזיק מעמד בעבודות (נפשית בעיקר). בקיצור אם אצטרך אחפש עבודה חדשה אבל כל כך קשה לי לשרוד בעולם המבוגרים שזה לא יאמן.

אוקיי, להיות אופטימית - סבבה. אשתדל. לא הכל כזה נורא.

אני פשוט עייפה כל כך, בסופי שבוע זה הכי מורגש לי לאחרונה, שכל מה שאני רוצה זה פשוט לישון ולישון ולישון. כל מה שהגוף שלי רוצה. וזה כל כך לא נעים, ומוריד, ומדכא, וגורם לי פשוט להרגיש שהזמן נמרח לי ונעלם.

אבל בכלל לא לשם כך התכנסתי כאן עכשיו.

 

סתם רציתי להגיד שיצאתי השבוע עם בחור פעמיים, יום אחרי יום - וזה הבחור היחיד שהמשיך לדייט שני בכמעט חצי שנה האחרונה (מאז ל'). 

אני די גאה בעצמי שבכל התקופה מאז שנפרדנו הייתי די לייד באק לגבי לצאת עם מישהו חדש, ובחודשיים האחרונים במיוחד. אני בכנות משתדלת ללמוד להיות עם עצמי בנעימים, למצוא את האהבה שלי בפנים, למרות שזה סופר קשה לי ושאני עדיין רוצה בן זוג לפעמים בקטע אחר.

העניין הוא שכל עוד שלא היו לי דייטים מוצלחים (בכלל, אפשר לספור על יד אחת את כל הדייטים שהיו לי בחצי שנה האחרונה) אז גם הקרייבינג לבן זוג נותר מאופק יחסית כי לא היה מה שיזין אותו ורוב הזמן זה היה די בסדר.

ועכשיו הבחור הזה פתח לי את התאבון וזה נגמר שניה אחרי שזה התחיל, ואפילו לא כי מישהו מאיתנו לא רצה אלא פשוט כי ראיתי מהר מאוד שהוא בחור שמסוגל לעבור כמה ימים בלי כמעט לתקשר איתי ושזו ההגדרה שלו ללצאת. וזו לא ההגדרה שלי ללצאת, ולא רק זה אלא שזה פשוט שולח אותי ללופים של אכילת סרטים מיותרת. ודיברנו על זה הכי בנעימים ובסבבה בטלפון אבל הוא אמר שפשוט ככה הוא ואין ממש על מה לדבר, ושזה לא כי אני לא מוצאת חן בעיניי, ושהוא כן ישמח להמשיך לצאת איתי אבל שזה משהו שרוב הבחורות לא מסתדרות איתו ושהוא יודע שזה אישיו אבל זה מה יש. טייק איט אור ליב איט. אז החלטתי טו ליב איט, לאור ניסיון העבר שלי עם בחורים כאלה ועם כמה שאני לא מסתדרת עם לצאת איתם. אבל התבאסתי.

כי ממש ממש (ממש) נמשכתי אליו. ממש. לא התנשקתי עם מישהו כמעט חצי שנה, שזה די מרשים. חצי שנה אף אחד לא נגע בי עד עלם החמודות הזה, ופתאום לא רק שהוא נגע בי, הוא נגע בי וזה היה פשוט חשמל. כאילו בשתי הפעמים שנפגשנו, מהרגע שהתנשקנו לא הצלחנו להפסיק. כאילו השפתיים שלי נשאבו לתוך השפתיים שלו. דימוי לא מושך, אבל נאמן למציאות.

כאילו, אני שונאת את האנשים שמתנשקים ארוכות במקומות ציבוריים, סבבה? אבל I was those people. לא יכולתי לשלוט בעצמי. פשוט כל פעם שהתכוונתי לתת לו נשיקה קטנה זה הפך ל-full on צרפתית לוהטת. ובאמת שהייתי צריכה להפסיק בכוח. מהסיטואציות האלה ששוכחים שיש עוד אנשים מסביב, כזה. 

ומצד שני הוא גם היה סופר מקסים ומכבד ולא נגע בשום מקום שהיה יותר מדי, אבל הצליח עדיין לגעת בי מדהים ברמות של כלה. כאילו באמת, מגיע לו פרס. ולא הפסיק להגיד לי שאני מנשקת מדהים, מסתבר, אז כנראה שמגיע גם לי פרס (אילו רק הדוש האפס הזה שיצא איתי לפני כמה שנים ושאל אותי אם אי פעם התנשקתי היה שומע את זה). 

אין מה לומר, אני באמת כנראה די מוצלחת בעצמי, אבל זה הרבה גם עניין של כימיה. וככל הנראה היו לנו גלונים מזה. אבל מה זה עוזר אם מבני האישיות שלנו לא מתאימים. אין לי כוח לאכול סרטים, אני לא יודעת לקחת דברים באיזי, ותכלס אני פשוט רוצה בנאדם שירצה אשכרה להיות איתי בקשר. לא לדבר איתי פעם בכמה ימים. מה זה הדבר הזה.

אז סיימנו בסבבה אבל כאילו זה מה זה קשה לחזור פתאום למצב של כלום אחרי שני ערבים כאלה סוערים ואחרי שמישהו ערסל אותי ונישק אותי וליטף אותי ופרע לי את השיער ואמר לי שאני קסומה ויפה ויפה ויפה ומדהימה וחמודה. ושהתנשקנו כל כך הרבה זמן ברצף שמדי פעם הייתי צריכה לעצור כדי לקחת אוויר.

בפעם השניה שנפגשנו, תוך כדי שהתנשקנו בלהט, אני מוכנה לחתום ששמעתי אותו מסנן איזה "אני מת עלייך". כאילו אחי למה כולכם מודחקים רגשיתתת למההה זה ברור שאתה רק מגן על ליבך השביר יא חמוד אחד. גט אובר יורסלף אולי?

כמה דברים אנשים מפספסים רק כי הם שומרים על עצמם מלהיקשר. למי יש כוח לכל זה. אני רוצה להיקשר, תנו לי להיקשר אליכם יסתומים.

ואני רוצה עוד נשיקות כאלה ואצבעות בשיער שלי ושתופסים לי את הסנטר, ממש אוהבת שתופסים לי את הסנטר. 

הוא עשה כל מה שאהבתי בלי שהייתי צריכה להגיד כלום.

ויש עוד כמוהו, פגשתי אותם כבר - אבל בינתיים לא אף אחד שגם השכיל להישאר איתי.

 

עכשיו אני שוב מרגישה כמו מכורה בגמילה

 

סתם עוד כמה דברים כדי שיהיה לי במה להיזכר בלילות קרים ובודדים

חתול

את כזאת כירבולית איך בא לי להתכרבל איתך

בואי אני אמזמז אותך באוטו, זה הדבר הכי יפה שאמרו לי

קשה לי לסמוך

אני לא יודע איך לפרש תקשורת בכתב לפעמים, זה מלחיץ אותי. כמו נגיד כשבחורה יפה כותבת לי בפייסבוק

איך כבר אפשר לפרש את זה?

כאילו שעובדים עליי?

(חמוד)

שתדעי שאין לך מה לדאוג מהעניין הזה של זוגיות, באמת. זה לא רק בגלל שאת יפה, את גם אחלה בחורה, באמת

לפני שנתיים לא הייתי מסוגל נגיד להגיד למישהי שיש לה עיניים ממש יפות

אפילו למדתי ממך כמה דברים

היה לי מדהים איתך

את מצחיקה אותי

סליחה שאני לא שוכבת איתך/ על מה את מבקשת סליחה? זו לא אשמתך שאני כל כך נמשך אלייך

וחוץ מזה אני לא כאן בשביל זה, סבבה?

אני לא הולך לשום מקום

אוף למה את כזאת קסומה

אפשר לדבר איתך

אני אוהב שאת כזאת ישירה

אני מת על השפתיים שלך

יותר לשון

יכולתי להירדם עכשיו. אני לא עייף, פשוט ממש נעים לי

בחורה יפה מנשקת אותי

אני מרגיש אשם אם אני קם אחרי שמונה

 

זה מצחיק אבל כאילו בדייטים עצמם הוא מצא חן בעיניי אבל לא בקטע של עפתי עליו, היו לי סייגים על אף המשיכה הפיזית העזה וזה שהוא היה מאוד חמוד והיה לנו על מה לדבר והכל. ועכשיו כשאני קוראת את איך שכתבתי אותו ונזכרת בדברים שהוא אמר לי אני פתאום חווה הידלקות-שבדיעבד כזו. אני פשוט מתה על הבחורים השבורים והמקסימים האלה, רק לנשק אותם ולהדביק להם את השברים כל היום, נשבעת

נכתב על ידי , 1/12/2018 22:04  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 






© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לDotti אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Dotti ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ