לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Portals of My Mind


.There is no spoon

Avatarכינוי:  Ob5cur3d

בן: 26

Skype:  live:flamingsw0rd 



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

הבלוגים הקבועים שלי
קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

11/2017

איה את?


~ אזהרת קרינג' (אל תגידו שלא הזהרתי) ~

 

איה את, כלתי?

רוצה להגיד לך שאני כואב בכאבך, שמח בשמחתך, נמצא לצידך.

את כה חסרה לי... אני כה משתוקק.

דמעותיי זולגות כי איני יכול - איני יכול לתאר לך את כל הרגשות שליבי אוצר בתוכו.

הרגשות כה אמיתיים, כה כנים, כה גועשים.

אבל איני יכול יותר להחזיק את הכל בפנים. את מבינה?

זמן כה רב אני חפץ בך, באהבה הזו, בנו.

אני רוצה שתדעי שאני מאמין בך, שאת חשובה לי יותר מכל.

אני רוצה שנחווה יחד את כל מה שפשוט ואת כל מה שפחות פשוט.

אני מרגיש אותך איתי, מלווה אותי בכל מקום ובכל זמן.

אתמול הלכתי לחוף לבדי. הקשבתי לגלים ולשירה של הרוח. התבוננתי בשקיעה המוזהבת מבעד לעננים.

הרגשתי שאת עומדת שם לצידי, אוחזת בידי, מרגישה יחד איתי את עוצמתו של הרגע, של ההווה.

ושנינו רוצים לצלול עמוק אל עבר העתיד המשותף, לצבור לנו פסיפס של זיכרונות חסרי תוקף.

אני אשכון בך, ואת תשכני בי.

ונאהב, יחד; נאהב לעד.

הלוואי שיכולתי להגיד לך כמה אני אוהב אותך.

אבל איך אוכל לעשות זאת, כלתי, אם עדיין לא מצאתיך?

ואולי... אולי גם את כותבת עכשיו משהו כזה עליי.

את צריכה להבין - אני כבר מוכן לבואך. כל שנותר הוא רק שתבואי.

תבואי, ונתאהב.

 

נכתב על ידי Ob5cur3d , 20/11/2017 23:54   בקטגוריות אהבה ויחסים  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



האנשים שלא אכיר


כמה אומץ צריך אדם לסגל לו כדי לפספס את מחשבותיו מהעלאתן על הכתוב? וכמה אומץ כדי לנסות ללטש אותן תחת מגבלות השפה הכתובה? במוחו המחשבות הטהורות מתרוצצות כמילים חופשיות מסדר וכללי תחביר.

מה טיבו של האדם החושב ללא עולם ליצוק בו את מחשבותיו? ומה טיב מחשבותיו המזוקקות ללא הגיונו הטהור והכן?

במלאכת הכתיבה יש משום מוות למחשבות הטהורות - היצירה היא העיקר. האמנם היופי נמצא בין תחומי השפה הצורנית, או שמא כבול במעמקי ליבו של אדם? מן האפשרות השנייה עולה המסקנה שהיופי בשלמותו נגלה אך לאדם החושב אותו. ומה רומנטי ואותנטי יותר מזה?

כמה שאנסה, לא אוכל למנות את מחשבותיי במילים. אז האם למובאות מחשבתי העולות מכתיבתי ישנה רשות קיום משל עצמן? שהרי השלמות לא תימצא בהן לעולם. ואני שמשתוקק ליצור סדר מתוך התוהו, דרושים לי אינסוף גלגלי חיים לשם כך. אז למה להתאמץ אל מול אבסורד שכזה?

כי זה כל מה שיש. כי ליצירה חיים משל עצמה. לרגעים אנו נשבים באשליה שביכולתנו ללכוד את הגיגינו בין משפטים שספק אם ישנו משהו למישהו אחר מאיתנו, שמועטה האפשרות שימצאו את מקומן להתבלט בין אינספור רשומות אחרות המתהוות מתוך האומנות החופשית. אבל אם נזנח את ההשוואה בין הנכתב למקורותיו ובינו לבין שכניו, נוכל למצוא חיים חדשים המתהווים בתוך יקום משלהם. והרי זוהי מהות היצירה.

 

ומכאן אני מעוניין להיזרק אל נושא התודעה, ובפרט יצירתה של התודעה. לא מן הנמנע שבעתיד הלא רחוק האנדרואידים יישבו את הפלנטה שלנו יחד איתנו בני-האדם. תפקידם באותו עתיד יהא אותו תפקיד של אבותיהם היום - לשרת את בני-האדם. אך מה טוב כל זאת כאשר אלו יפתחו להם תודעה? אין זו השערה מגוחכת, אלא תרחיש אפשרי למדי שיש לקחת בחשבון.

איננו יודעים רבות על נפש האדם, על תודעתנו. כל שיש בידינו הם אותם הגיגים פילוסופיים שחוקים החוזרים ונשנים. וכל עוד אין לנו ידיעה מדעית על מרכיביה של התודעה ומאפייניה, לא מן הנמנע שנוכל ליצור אותה באופן מלאכותי. אך הבעייתי יותר מכך הוא שאפשרי הדבר שלא נוכל לדעת אם לאנדרואיד ישנה תודעה או לא - לכל הפחות ניאלץ להסתפק בהגדרותינו שלנו. ובכנות - איני יודע אם התודעה ישנה בחברי הטוב שעימו אני מדבר כשהוא לידי. עד כמה שידוע לי, אני יכול להיות בטוח אך בתודעתי שלי. וגם כאן אין הספק נגמר.

על נקודה זו יש להתעכב - משום שתודעה אינה באה במנותק מן השאיפה לחירות, אם זו החירות לחשוב באופן אינדיבידואלי או החירות ממעבידיך, או כל חירות כוזבת או אמיתית שהיא.

ואז המאבק כבר לא יהיה למען זכויות אדם וזכויות בעלי-החיים, אלא למען זכויות בעלי התודעה - יהיה זה הדור הבא של המאבק נגד העבדות. האנדרואידים לא יהיו עוד למשרתי האדם, אם כי לאנשים שווי זכויות בפני עצמם.

אלא שאז ניאלץ ליצור דור חדש של עבדים, שישרת אותנו ואת קודמו, עד אשר דור חדש זה בעצמו יפתח תודעה, וחוזר חלילה. הנה מיגרנו את העבדות; הנה אנו יוצרים אותה מחדש. כך, פעם אחר פעם.

 

והרי לכם עוד לולאה מוזרה לאוסף הלולאות המוזרות של התודעה.

 

[ נכתב בהשראת: מדען הקוגניציה דאגלס הופשטטר, הספר "Do Androids Dream of Electric Sheep", הסרט "I, Robot", סדרת הטלוויזיה "Westworld" ומשחק המחשב "Tacoma". ]

 

נכתב על ידי Ob5cur3d , 7/11/2017 21:21   בקטגוריות הגיגים פילוסופיים / מדע בדיוני  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





21,712
הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות , משוגעים , אהבה למוזיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לOb5cur3d אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Ob5cur3d ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ