לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


מתווה דרכם של מים-חיים עליונים, תחתונים, רדודים ועמוקים.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2017    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
30      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

4/2017

8 חסד שבגבורה, 9 גבורה שבגבורה, 10 תפארת שבגבורה.


רק רציתי להגיד שאני כן סופרת בזמן, רק לא הספקתי לכתוב והימים ברחו לי מתחת לאצבעות. אני לא יודעת איך...

8, שלישי בערב, חסד שבגבורה.
מתחילים עם הספירה הבאה בתור: גבורה. 
הגבורה היא צדק, ביקורתיות, יראה, שליטה עצמית.
והיום, זה החסד שבגבורה.
החסד הוא הביטוי האנושי, הגבורה היא מַכווני האהבה. 
החסד שבגבורה היא האהבה שמאחורי הביקורתיות: אנחנו יכולים שלא לאהוב התנהגות מסוימת אבל להמשיך לאהוב את האדם עצמו. מתוקף האהבה הזו, נשלח לו אור ואהבה ומרחב ללמוד ולתקן את ההתנהגות שלו.

הדבר הזה תופס אותי ביחס לחברה שביקשה עזרה בעבודה, ולא התאפשר לי לעזור לה. בעיני, היא ראתה את הצורך שלה ואני ראיתי את כל המערכת, וקיבלתי החלטה שבאותו רגע לא התאפשר לעזור לה. היא התנפלה עליי, כעסה נורא ושרפה הכל. היא אפילו לא שמעה אותי. אני מניחה שהכעס הגדול נובע מפגיעה גדולה שאני לא לגמרי מבינה אבל היא הרגה אותי ויש חומת אנטי סביבה. היא באה בבקשה לא אישית, והפכה את ההחלטה שלי למשהו מאוד אישי. הבנתי שחברות, אנחנו לא נהיה. כנראה שאני יודעת את זה כבר שנים, לכן לא ממש נוצר קשר בנינו עד כה. חבל לי, כי המרחב שלנו היה אמור להיות מרחב לימוד, מקום שעוטף, בו מותר לעשות טעויות (במקרה שאכן ביצעתי חטא איום ונורא כלפיה), אבל אי אפשר להגיע אליה. לכן אני רוצה לשלוח אליה אור של הבהרה, שיעזור לה לתקן את האש שבה, ששורפת, ואהבה, כדי שהיא לא תשרוף את עצמה בתהליך, שהיא תוכל לקיים זאת באהבה לעצמה ומתוך סליחה.

"אל לנו לבלבל בין סובלנות לאדם ובין סובלנות להתנהגותו. להיפך: מתוך אהבה לאדם אנו רוצים שהוא יהיה במיטבו, ולכן נעזור לו להיות מודע להתנהגות מצידו שאינה מושלמת... כשאני מבקר או שופט אדם אחר, האם אין זה מתוך כעס ובוז? האם אני מוצא סיפוק נסתר בכישלונו? האם אני מבקר מתוך אהבה? האתגר היומי: לפני שאתה מבקר אדם שני, חשוב פעמיים האם זה אכן נעשה מתוך דאגה ואהבה."

9, רביעי בערב, גבורה שבגבורה.
השליטה שבביקורתיות כלפי עצמי.
הביקורתיות באה מתוך השכל, ולרוב השליטה שלנו בה ממש מזערית. בוקר, הוא חלק היום בו יש אור, ובאור רואים (כמה מפתיע אותן אותיות) ולראות זה נפלא, כל עוד לא מכניסים שיפוטיות וביקורתיות וקובעים שזה טוב וההוא רע, זה נכון וההוא לא נכון, זה שמן וזה רזה, זה יפה וזה מכוער, זה גבוה וזה נמוך. כשמתבוננים בדבר בצורה נקייה, אנחנו רואים אותו כפי שהוא, במהותו, בטיבעיותו. 
בימים האחרונים השכל שלי חגג בתוך אפילה של חרדה ומצוקה קיומית, מצב שלא היה ממנו שום מוצא ותפשתי אותו כגדול ממני ואותי כטובעת בו. הביקורתיות שלי כלפי עצמי עשתה ממני סלט קצוץ דק. הגבורה בעיני היא להתגבר. לזהות את המצב מבלי להזדהות איתו (קל לומר, אתגר לקיים), מבלי להפוך אותו ל'אני'. החרדה היא לא אני, היא גל שעובר בתוכי. היא ערימה של רגשות שחנקתי והדחקתי ולא איפשרתי להם מקום ולכן החרדה טבעה (כזו אבל גם כזו תבעה) ממני הכל וזו הסיבה שהיא גזלן אנרגיה מספר 1. ברגע שמאפשרים לפחד להיות פחד, להתבונן בו ולהניח לו להיות - הוא יחלוף. הוא טובע (שוב? מה יהיה?) את מלוא תשומת הלב. 
אסור לפחד מהפחד. אסור להיחרד מהחרדה. והכי - אסור להלחם בהם כי זה מלבה אותם. צורת הפעולה של החרדה היא לכלות את הגוף המארח ובכך לכלות את עצמה = הרס עצמי. היא מייצרת ניתוק והיא קרקע פורייה לנחש להרים ראש ולהחזיק בשליטה בנו (הנחש הוא הספק, המחשבות השליליות והביקורתיות שלנו על עצמנו, הנחש הוא שמכניס את הטוב והרע בנפרדות ומשחק איתם). מילת המפתח היא ניתוק. הדרך לצאת מאפילת החרדה היא הארה, ואהבה. כשמאירים מקום חשוך, הוא כולו הופך מואר, מואר כאמור זו מודעות, לראות באור. האהבה, היא המחברת - היא התשובה לניתוק, והיא מתאפשרת כשיש בנו חמלה לעצמנו. התיקון, הוא החמלה. לאפשר מקום לחרדה להיות, לרגשות לעלות ולדבר את דברם, ולהאיר את מחשבות הנחש/שכל - לראותן, ולחבר את עצמי למהות שלי. לזכור מי אני.

המדריך כותב רחמנות וכאמור אני שוב מתקנת ל-חמלה. אותה חמלה שדיברתי עליה בקומה למעלה. החמלה היא הדבק. היא בדיוק התרופה לנחש/שכל שמחפש להפיל אותנו במניפולציות שברא השטן.
אהבה שמכילה בתוכה חמלה, היא אהבה לשם האהבה. הנקייה ביותר שיש. בדיוק זו שאני חשה כלפי העולם כשאני מחוברת אליו. אני מרגישה את אהבת היקום אליי ואת אהבתי ליקום, למה שעובר עליי, לשיעורים האלו, להתנסויות - גם אם הן נראות לי כמו סרט בהלה, אימה וזוועה משולבות.

חרדה.
הזכרתי שהיא מייצרת ניתוק. כשהיא פעלה בתוכי בעבר, זה מה שהיא עשתה, ואני התכווצתי כולי והסתגרתי ונשתתקתי - לא הייתי מסוגלת לעזור לעצמי, או לצאת, או לעשות משהו. בגילגול הזה עשיתי (באינסטינקט כנראה) בדיוק את ההפך. פניתי ודיברתי עם אנשים ופתחתי את עצמי דווקא במקום הכי רגיש ופגיע, מבלי להיתלות על מישהו, אלא בבקשה לעזרה, ממש הרגשתי במצוקה קשה ושהמצב התגבר עליי. החרדה נרגעה כשחשבתי שאני מתגברת על המצב. משהו בעולם הנוכחי שלי השתנה ביממה האחרונה - החרדה נעלמה כלא היתה. לו הייתי משוטטת ברחוב עם אלוהים, הייתי אומרת לו: אז מה ? כל זה היה רק שיעור? :-) וזה בהחלט התחבר לי עם המטריקס, הכל סרט אחד, ולא תמיד אנחנו קולטים שאנחנו הדמויות הראשיות בסרט הזה ושזה - בסך הכל סרט! צא/י מהסרט. והפעם גם לא היתה דרמה. אולי זה עוד סיבוב בספירלה של החיים. 
אנשים נפתחו כלפיי, וכל אחד אמר איזה משפט סופר חשוב - אני יודעת כי כל המשפטים האלו היו בתוכי תוך כדי חרדה (קול שני במקהלה) וכי מכל המשפטים של כולם, כמו הרכבתי שיחה אחת שלמה עם המורה שלי. בסיבוב הזה הצטרכתי לשמוע בכל זאת את הדברים גם מבחוץ.
גבורה בשבילי כעת היא להתגבר על חרדה מתגברת (וזה יותר קל כשיש גבר בסביבה (ולא לבד)), הכל מאותו השורש :-) .
נכתב על ידי , 20/4/2017 23:11   בקטגוריות פירורים אחרים  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אוֹרי.-ו> ב-21/4/2017 19:27




Avatarכינוי: 

מין: נקבה

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

2,924
הבלוג משוייך לקטגוריות: 30 פלוס , יצירתיות , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לConTouch אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ConTouch ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ