לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


מתווה דרכם של מים-חיים עליונים, תחתונים, רדודים ועמוקים.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יולי 2017    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
3031     

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

7/2017

מגרש המשחקים, או לוח המשחק


ראש השנה עוד לא הגיע, גם הסליחות עוד לא הגיעו, ט' באב בדרך.
אבל אני מוצאת את עצמי חושבת על השנה שאני עוברת... בחיים לא הייתי מנחשת שככה היא תראה.
יש בי הרבה מאוד עצב וכאב וכמיהה גדולה מאוד להשתחרר מהגבולות, של הגוף, של מערכת האמונות שלי, ושל הסבל הריגשי שבי.
אני יודעת שאני בוחרת בכל הדברים האלו, חלקים עליונים שלי בחרו, וחלקים תחתונים מתוכם אני מדברת עכשיו, עוד לא מפנימים שזו היתה בחירה. בחירה בשיעור מסוים. הלימוד בשיעור הזה הוא לא להניח לגופים הריגשיים להטביע אותי ולסחוף אותי בתוכם. להצליח לראות מבעד לגופים הריגשיים את הגופים הגבוהים יותר.
אולי השנה הזו היא בדיוק השיעור הזה של השיחרור מהריגשי.
המציאות החיצונית שלי חוותה התעלות גדולה מאוד בסרילנקה, ואובדן של המורה שלי, התקשיתי להתאבל ואז היה חשש שאאבד את אח שלי שעבר תאונת דרכים ונפגע קשה מאוד בראש. הייתי בטוחה שנשב שבעה אבל זה לא קרה... הוא עומד על הרגליים והולך ומדבר ויודע מי אנחנו.
עברתי לילה אחד של גיהנום בערב ליל הסדר איתו במיון של בי"ח שיצאה נישמתי עד שמצאתי אותו. ואז היתה ספירת העומר, ואז היתה התעלות רוחנית והבנות רבות מאוד שירדו כל עוד כפות ידיי יכלו להכיל אותן, זה לחלוטין היה תלוי ביכולת שלי להכיל אחרת הייתי מקבלת עוד הבנות. במקביל לזה חדרו חרדות איומות שטילטלו את עיקר קיומי ולאחר מכן החרדות התחלפו בלחץ פסיכי בכל אשר הלכתי. עכשיו יש הדים של הכל. ככל שהחלל הריגשי שלי גדול יותר כך אני חווה את ההדים בעוצמה גדולה יותר.
עם כל זאת, משהו במרכז הלב שלי כמהה להפתח ולפרוח ולחיות ולשמוח. 
ש' חסרה לי מאוד אבל המילה 'חסרה' ו'אבדן' לא מכילות את מה שאני באמת מרגישה, אני לא מכירה מילים שיתארו מה שאני באמת מרגישה ולא בגלל עוצמה כזו או אחרת, אלא בגלל התמהיל, ההרכב של הדברים. אובדן וחוסר קיימים רק במימד הפיזי, והמימד הפיזי שלי לא חש בהם בכלל. זה משהו אחר...מהמימד הריגשי-רוחני... כמו מגדלור שמסמן לאן... אין לי מגדלור עם אור... אבל יש מצפן פנימי, לכן זה לא אובדן רגיל, ולא חוסר רגיל, אלו דברים אחרים.... החיבורים ברמות העליונות טרם נרקמו... אני מנסה אבל זה לא יוכל לקרות אם לא יהיה נקי-ריגשי בתוכי, ובשביל זה המערכות כולן צריכות להתייצב, הריגשי צריך להיות תחת הנהגה כבדה ועירנות תמידית.
החלקים שיותר מדברים בתוכי עדיין מחכים לה שהיא תחזור מהטיול/מסע שלה, שואלים: "לאן נעלמת? מתי תחזרי? מתי אנחנו עושות שיעור?"
איך אדע את המשך הדרך שלי?
וכן אני יודעת שאם אהיה רגע בשקט, היא תתהווה לפניי. זה לא משנה... חלקים בתוכי נשארים באי-ידיעה הזו, בתוך השאלה הזו - השאלות האלו, כאילו השאלות הן מרחב וזמן מסוים שחלקים ממני מרחפים בתוכם.
בזמנים אחרים הייתי אומרת שאני נאחזת אבל זו לא אחיזה.. זה החלל-זמן שאני נמצאת בו, אני לא אוחזת בדברים... אני לא מרגישה את זה בכל אופן.
הכמיהה היא להמשיך להתפתח, שהקיום הפיזי שלי יהיה קשור לקיום הרוחני שלי, הם עוד לא מחוברים, והפיזיות מפריעה לי בדרך שלי. המציאות היום יומית מפריעה לי, אפילו שאני יודעת שהיא מגרש המשחקים... היא לוח המשחק עליו מתנהלים השיעורים. אני רוצה שהדברים יתחברו. אני רוצה להתחבר.. כשמחובר בתוכי, הכל זורם, ופתוח, ויכול לעוף.

טוב, זה מה שהצליח להתהוות.
זה מה יש.
שבת שלום.

נכתב על ידי , 28/7/2017 13:01   בקטגוריות פירורי הרגשה  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ConTouch ב-30/7/2017 07:13
 



צדדים ומרחבים חדשים בתוך ישנים.


לבחור צד.
הצלחתי להביא עצמי (אחרי הרבה חודשים) להסתפר היכן שיודעים לגזור שיער. הספרית ביקשה שאבחר צד לאן יותר נוח לי שהשיער ילך, ולא ידעתי לבחור כי כל יום מתחשק לו לצד אחר ולא זיהיתי בלחץ הרגע (ולא אח"כ) לאן השיער רוצה ללכת אז סתם בחרנו את צד ימין.

עד לפני מספר שנים לא הייתי מסוגלת לעשות בדיקת דם שלא לדבר עליה, שלא אפילו להזכיר אותה, זה היה עושה לי סחרחורת במקום. בינתיים זה כבר השתנה איכשהו, ולמדתי לבקש לשכב, ולבקש את מי שתבצע זאת (אחרת נגרם לי נזק לחודש לפחות) ושם דווקא יש העדפה ברורה, זה צריך להתבצע ביד שמאל כי את יד ימין אני צריכה. פעם כשהאחות שמעה את זה היא אמרה שהיא תחזיר לי את שתי הידיים...

מצאתי את עצמי במצב בו 2 נשים שמטפלות בי, נקלעו לקצר ביניהן שגרם לנתק, פגיעה וקצת מאבק. לא יכולתי לבחור צד, לאף אחת מהן לא מתאים ולא הולם המצב אליו הגיעו ואני מעריכה את שתיהן, רק היה לי צר על המקרה.

אז אחרי שלא בחרתי צד, ואחרי שבחרתי צד ברור, ואחרי שבחרתי בשני הצדדים גם יחד, לסיכום אני רוצה לומר ש Always take the right way.


ללכת אחרי איש עם מזוודה מעניינת.
מישהו מהחברה שלי הסתובב במסדרונות עם מזוודה מעניינת ומצאתי עצמי הולכת אחריו ולפעמים לפניו כדי לפתוח לו דלתות. בתוך זמן קצר מאוד, מצאתי את עצמי בחדר נעלם בבניין, מרופד כולו בספוג אקוסטי ועם עוד אנשים שנורא הופתעו לגלות אדם חדש שם וחייכו אליי הרבה. אז נעמדתי שם בפינה והקשבתי לנעשה. זה היה מאוד צורם ורועש ומבולגן בהתחלה, כל אחד עשה מה שבא לו אבל אחרי זמן מה, הם התחילו לעשות את זה ביחד, ונתנתקתי מכל קיומי בחדר הזה ונתכלאתי בתוך המוסיקה שהם עשו. זה היה לי ואוו גדול וכשהמאחר הגיע, וגם הוא הסתכל עליי ושאל מי אני ואני אמרתי אני רק מקשיבה, אז הציגו אותי ספק אישה ספק ילדה, ולקח לי זמן להבין שהם מדברים עליי. 
הייתי חייבת לרוץ אחרת הייתי נשארת שם לטריפ על רפסודיה בוהמית.
שמתי לב שכל היום שלי השתנה אחרי שהלכתי אחרי איש עם מזוודה מעניינת.. הרגיש לי קצת כמו אליס והארנב הלבן, אלא שזו הייתי אני שמיהרתי.

אח שלי יצא מהשיקום אתמול.

נכתב על ידי , 6/7/2017 07:14   בקטגוריות פירורים אחרים  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ConTouch ב-15/7/2017 10:12
 





Avatarכינוי: 

מין: נקבה

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

3,180
הבלוג משוייך לקטגוריות: 30 פלוס , יצירתיות , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לConTouch אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ConTouch ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ