לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


מתווה דרכם של מים-חיים עליונים, תחתונים, רדודים ועמוקים.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    נובמבר 2017    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
2627282930  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

11/2017

להרגיש את האדמה.


מה מעסיק אותך בימים האחרונים?
לאבד את אמא, בתי חולים, צינתור, לאבד נשימה, לנשום מחדש, להתייצב.

מה הצרכים הכי נחשקים שלך כרגע?
להתגבר על החרדות שלי לאבד אדם קרוב ויקר.
לאבד את עצמי בתוך החרדה.
לאכזב את המורה שלי (וזה רק עיניין טכני שהיא כבר לא בעולם הזה).

ללמוד לנשום.
ללמוד להנהיג את המחשבות שלי.

להיות שמחה, פורחת, ולרפא אחרים.
להיות שלמה.
למצוא את בן זוגי או לאפשר לו למצוא אותי.
(אולי בגלל זה אני לא מתקרבת לאף אחד? כדי לא לאבד.. זה דלק לחרדות שלי).


מה עוד קרה לאחרונה?
ים של שינויים.
מבפנים הים רגוע (או משותק).
טבלתי את כפות רגליי אתמול בים, במים כ"כ נעימים, וזה הסב לי עונג רב, כמעט כמו חלוקי האבן הקטנים, שבבריכה הצלולה והחמה (40°) שבחמת גדר.
זה רק בירושלים שיש חורף, בשאר הארץ זה עדיין סתיו, אפשר להיכנס למים.
חנוכה בדרך, אור בדרך.
פרשות השבוע.

נכתב על ידי , 29/11/2017 21:21   בקטגוריות פירורי הרגשה, פירורי מחשבה  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אפרת ב-6/12/2017 20:50
 



חשיכה של אור.


מחר שנה.
לפי העברי זה כבר עכשיו.
לפי עצמי, לא עברה שנייה מאז.

הבוקר אחרי 3.5 שנים של ניסיונות, הצלחתי להקציף קצף יציב כמו ענן כבד פלאפי אוורירי ודחוס לקפה של העבודה, כזה שאפשר לאכול עם כפית.
אז מה אם זה נשמע/נקרא סותר, בשבילי זה היה שלם.
אח"כ קיבלתי 2 לימונים מהעץ של מישהו.
ואז הסנפתי אותם.
ואז היו אינסוף בעיות ופתאום נעשה חושך.

הבוקר, גם הקשבתי לשיעור. הימים שלי, יותר נכון הבפנים שלי קצת יותר פתוח ואוהב ושמח אחרי שאני מקשיבה לשיעור.
אין הרבה אנשים בעולם שאני מסוגלת להקשיב להם, למעשה יש רק אחד, יובל הכהן אשרוב. יש כמה פנינים בדיבור שלו, בתפישות שהוא מעביר, שמחברות את השכל עם הלב שלי, ועושות שלום בתוכי. הוא, הקול שלו, הדברים אותם הוא מדבר, שומרים על משהו פנימי מחובר בתוכי. אלו דברים שהמורה שלי היתה עושה. אני מקשיבה לו ומדברת איתו בדיוק כמו שסבתא שלי היתה מדברת עם חיים יבין כשהיה מספר לה מה חדש.
היום הוא דיבר על בראשית (כי אני מאחרת בפרשות) ועל החושך הראשון. הוא הסביר שיש חושך של ייאוש, דיכאון, אובדן, ויש חושך ראשוני שמקורו אחר, זה חושך מרוב אור.. וחשבתי על סינוור. כשיש הרבה אור, אנחנו נעשים עיוורים.
אח"כ הוא הסביר עוד משהו ששקע בתוכי, וזה שאדם צריך להיות מאוזן. מאוזן משמעו לא להיות בחוסר ולא להיות בעודף. זה תקף לכל תחומי החיים, לא לאכול בצמצום יתר, ולא אכילת יתר. לגבי רגשות, אז מה בדיוק צריך להיות שם? לא יותר מידי עצבות ולא יותר מידי שמחה?
לא להיות רך מידי ולא קשה מידי.
הוא דיבר קצת על סדר חדש שיהיה בעולם כשהמשיח יבוא ואז הוא אמר שאם המשיח יבוא עכשיו, אף אחד לא יקשיב לו כי אנחנו עדיין לא מוכנים לבואו. זה הצחיק אותי, כי הוא תיאר מצב שמודיעים על בואו ברשת ב', ברדיו ובחדשות, וזהו אחרי שעשו כותרת, זה כבר לא מעניין אף אחד.
אפעם לא חשבתי כך על דברים. אנחנו רגילים להיות בצד אחר של המחשבה הזו לגבי המשיח, וזה להיות בצד המחכה. אפעם לא חשבתי את המצב הזה להיות מציאותי, מלבד איזו מחשבה אידילית על עולם שהכל טוב ונכון ויפה בו. אבל המצב הזה של משיח, שמגיע, הוא למעשה (בעיני) מצב תודעתי שבו מצליחים לראות איך הכל קשור להכל, איך הכל מחובר, איך הכל פועל, איך להפעיל, איך להיות במאה אחוז הוויה שכל אחד מאיתנו יכול להיות הוא עצמו וכן, זה מכיל בתוכו את המאוזן ממקודם.
והדבר הרביעי שככה ממש ניסה לשקוע בתוכי, הוא היכולת לנוע בתוך תבניות מחשבה. אנחנו כל כך רגילים לחשוב בדרך בה אנחנו רגילים לחשוב, וזה כל כך קשה לנו לשנות את מערכת המחשבות שלנו, מערכת האמונות שלנו, ומערכת הרגשות שלנו. יש לי עיניים, ויש לי משקפיים (מכיתה ב'). העיניים שלי רואות (ברוב המקרים, לא תמיד, לא את הכל) את מה שקרוב אליי, במקרה בטוב את מה שקורה לי ברגע מסוים (וזה במקרה שהדעת שלי לא עסוקה בפיתרון בעיות, כיבוי שרפות והבלי העולם הזה). המורה שלי לנהיגה (זה שהתאהבתי בו), אמר לי בשיעורים האחרונים שנהג טוב הוא נהג שרואה קדימה. ככל שאתה נהג יותר טוב, אתה רואה יותר רחוק. אני חושבת שזה ככה, ככל שהראייה שלנו מתורגלת לראות את הקרוב, היא מתרחבת לרחוקים יותר, ולמרחבים אחרים יותר. אז יש לי זוג עיניים שרואה את מה שקורה, ויש עוד עין אחת, שרואה את הדברים מבחוץ וחלום אחד בו ראיתי את כל כולי, בכל הזמנים, בכל המרחבים, עם כל הפנים. החוויה הזו מהחלום, לימדה במשהו את המחשבה שלי, ואת הראייה שלי.
חלקים אחרים בתוכי, פוחדים לאבד הורים. פוחדים לאבד אנשים שנמצאים מסביב, שמא לפתע יעלמו לי ככה בלי אזהרה.
החלקים האלו שרואים הכל, רואים שהכל קורה בדיוק כפי שהוא צריך לקרות, ושהמהלכים שמתרחשים בחיי (אין הרבה מהם כרגע) באו להיטיב עימי, באו ללמד אותי, באו לתקן את הראייה וההבנה שלי.

השיר הזה השתלט שוב,
והוא מעלה בי עצב ובאותה מידה של שמחה, ותודה, ואהבה כל כך גדולה, והשלמה.
כרגיל, הכל ביחד, ובאותה עוצמה, הכל שווה..
ולא שווה לשום נפש.

"מחר, אני אהיה כה רחוקה
אל תחפשו אותי
מי שידע למחול -
ימחל לי על אהבתי,
הזמן ישקיט הכל
אני הולכת לדרכי.
זה שאהב אותי ישוב לשדותיכם -
מן המדבר.
והוא יבין - אני חייתי ביניכם
כמו צמח בר.

אני רוצה לפקוח את עיני
לצמוח לאיטי.
הרביתי לחלום
החלומות טרפו אותי,
רציתי לנחם -
אבל מרדה בי תשוקתי.
היה מיקסם ילדות, היתה גם סערה
בזרועותי.
אני יודעת שהדליקה אש זרה
את לילותי.

היו, היו ערבי געגועים
היו ימים טרופים.
היה כאב חבוי
ורגעים מכושפים.
אני אזכור מבט
מגע ידיים בכתפי.
אני אהיה לצל חולף בשדותיכם
לסוד נסתר.
היו שלום, אני חייתי ביניכם
כמו צמח בר."

רחל שפירא.

בא לי לנסוע לבאלי.
הייתי הולכת לבהות שם בצמחים, פרחים ועצים, לנשום, ולבחון עבודות עץ ואומנות של עץ והייתי מריחה דברים. בדיוק מה שאהבתי בסרי לנקה. אולי ככה בשביל הכיף הייתי מטפסת איזה 600 מדרגות מידי פעם. הנסיעה הזו, לבד אבל לא לגמרי לבד.. היא חלק ממה שעשה את הדברים להיות מה שהיו ועודם. עוד כזה, לא בטוח שיהיה. אני לא מסוגלת לנסוע לגמרי לבד, וזה ילך לאיבוד עם איזה ביחד, אני עדיין לא רוצה ביחד. אני צריכה עוד קצת מהלבד שלי, אבל לא לגמרי לבד. כאילו לבד אבל עם רשת ביטחון מספיק קרובה ואמינה כדי לקפוץ בנאג'י. אולי אח"כ כבר אוכל ביחד וכשזה יקרה, משהו בתוכי יודע שהזוגיות תהיה שלמה. אולי זה הצעד האחרון של ה-לפני. זה הכי חשוך, לפנות עלות השחר, אבל זו חשיכה של אור.

נכתב על ידי , 14/11/2017 22:11   בקטגוריות פירורי הרגשה  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של כמו מניפה ב-18/11/2017 20:49
 





Avatarכינוי: 

מין: נקבה

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

3,310
הבלוג משוייך לקטגוריות: 30 פלוס , יצירתיות , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לConTouch אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ConTouch ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ