לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

קשקושי פילוסופיה נכחדת


הכל נראה תמיד טוב יותר בשחור לבן. לא רק תמונות יצירתיות, אם באמת היה טוב ובאמת היה רע - מטרת החיים הייתה נוצרת ביחד איתנו.

Avatarכינוי:  Faust

בת: 25

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ינואר 2016    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
1/2016

נזילות הדור


אקזיסטנציאליזם הוא תנועה פילוסופית אשר מתמקדת בקיום האנושי ובמשמעות של הקיום האנושית. המסקנה שלהם די אומללה לרבים ומובנת מעליה ומשעממת אחרים - לקיום אין משמעות. רק שגם האקזיסטנציאליסטים לא הצליחו להחזיק את עצמם בתוך ידיעה ארורה שכזו, והכריזו בגאווה שהאדם רשאי סוף סוף לבחור את גורלו שלו ולהעניק משמעות לחייו בדרכו שלו. כלומר, הנה, נפטרנו מאלוהיות, וייעודיות, וגורל - והנה אנחנו אדונים לעצמנו. כמה אופטימי, כמה נפלא, סיזיפוס שמח בשיא תפארתו.

אחרי זה הגיעו הוגים ותאוריטקנים מתוחכמים מעט יותר, וקראו לעצמם פוסט מודרניסטים; הם דיברו על הנזילות שבחיים המודרניים האנושיים, על החשד האנושי כערך עליו, על הפירוק בתור התחביב הנפלא ביותר. הפירוק הזה כל כך נפלא כי הוא כל כך טוטאלי, הוא מפרק הכל: סמכות, משמעות, הגדרות, אמת, דטרמיניזם, טאוטולוגיה, מה שתרצו, ממש מה שתרצו. הוא פירק קדמה ופירק נסיגה, פירק זהות ופירק אינדיבידואליזם, פירק את העבר ופירק את העתיד, פירק משמעות ופירק את החיים. "צריכים להיות חשדניים תמיד", החבורה העליזה הזאת הכריזה, "תזהרו מהסיפורים שהמודרניים האלה יספרו לכם." ואנחנו נזהרים, באמת שנזהרים. אנחנו מבולבלים תמיד, אנחנו מחפשים תמיד אחרי משמעות שהיא. ואנחנו הקשבנו גם לחבורה העליזה של האקזיסטנציאליסטים, וניסינו לחפש את המשמעות בתוכנו שלנו. אבל גם כאן הקשבנו לפוסט מודרניים הנזילים והנלוזים האלו: אפילו על עצמנו אנחנו לא סומכים יותר. אין לנו מושג מה היא המציאות והאם אנחנו מתואמים איתה, אין לנו מושג מה אנחנו רוצים לעשות עם החיים שלנו, אין לנו מושג מה המסלול שעלינו לבחור, מה הדרך חיים שאנחנו רוצים, מה הוא החלום שלנו והאם בכלל יש דבר כזה חלום. מערכת המושגים של השאיפה האנושית היא מודרנית להפליא: אנחנו מדברים על חלום, על הגשמה, על התקדמות. ואמנם, התחושות שלנו הן פוסט מודרניות ואומללות: פירקנו את כל האמת, פירקנו את כל הסמכות, את הדרך, את הנרטיב הגדול, את האמת. אנחנו לא יכולים לסמוך יותר על אף אחד, אבל עדיין סומכים על מושגים כמו חלום, תקווה, משמעות, חשיבות, התקדמות, הצלחה. אנחנו שבויים בחלום האמריקאי אבל מרגישים את האומללות הצרפתית; המושגים התודעתיים שלנו לא תואמים למושאי התחושה שלנו.בגלל זה, גבירותיי ורבותיי, אנחנו כל כך אומללים. המודרניות האמריקאית בצורת סדרות טיפשיות וסרטים שמוערכים יתר על המידה החדירה לנו רעיונות משוגעים על התגשמות של חלומות; סדרות איכותיות מעט יותר, גם אמריקאיות לרב (ולצופי האנימה הנלהבים גם היפניות), החדירו את מושג המאבק והדרך: על האדם להילחם בעצמו ובסביבה שלו בשביל לנצח, בשביל להיות האחרון שמפסיק לרוץ. אחרי זה התחילו כל מני יצירות, גם כמובן אמריקאיות, שהציגו לנו את מה שהצנועים קוראים לו "הפרספקטיבה האחרת", ואילו הבוטים יותר קוראים לו "האמת". מדובר בעצם באמנות איכות אפלה, אשר מדברת על המצוקה האנושית, על האבסורד האנושי, על הריק שבקיום ועל הארעיות שבו. אף אחד לא חשוב, כולם חושבים שהם כן, אבל התחושות שלהם ארעיים, והאישיות שלהם מקרית, וכל הפעולות שלהם לא משנות לאף אחד שום דבר.

אלו טקסטים אפלים שאפשר לפגוש במקומות רבים, אבל כמובן שככל שאמנות גבוהה יותר גם פחות אנשים אוהבים אותה (אלא אם היא עוברת תהליך פופוליזציה נפלא ולא מאבדת את עצמה), או פחות אנשים מבינים אותה. לפעמים היא יכולה להיחשב ל"ספר טוב" או ל"סרט טוב" או אפילו ל"פוסט טוב", אבל ההשפעה אכזרית וקשה מדי, וב האנשים בוחרים פסול לנפנף אותה מחייהם. אבל בכל זאת, משהו שוקע, ומשהו מחלחל; התחושות האלו, הבלבול האבסולוטי, המרירות הפנימית, תחושת המעס המעקצצת - כל אלו הופכים אט אט לחלק מחיינו, לחלק ממי שאנחנו.

 

אנחנו דור שמדבר עדיין במושגים של פופ אמריקני זול שהבין משהו מהתנועה המודרנית והנאורה, אבל מישהו התעסק בנו, חדר אלינו, פלש. אנחנו אומללים, ההחלטות שלנו מינימליות, וכל החלטה יותר גדולה ממינימלית גורמת לנו להתפחלץ וללכת לבר, כאשר הדבר הטוב ביותר שיכול לקרות בו הוא למצוא אדם שתמצא איתו שפה משותפת ותדברו על כמה זה קשה לקבל החלטות בעולם של היום. ואז תעברו לדבר על פיגועים, או על סקס, או על משהו חסר משמעות אחרת, ותרגישו שיום יבוא ותבינו מה הדרך שלהם, איפה הם יהיו חשובים.

ואני בסדר. אנשים מדברים איתי, כל כך הרבה מהם, על הקושי "להתארגן על החיים". מצד אחד, הם לא יודעים מה הם אמורים לעשות, ומצד שני אין אף אחד שיספר להם. יש להם עצמאות יפהפייה, אבל אין להם מושג מה לעשות איתה. הם מבקשים עצה, אבל חשדניים מדי ונותנים לה לעבור להם מתחת לאף. אלא אם הם משתכרים, ואז הם מרגישים משהו טוב יותר, אבל בבוקר הם מקנחים אותה מעליהם. אני בסדר והם לא כי אני הבנתי את הידיעה הפשוטה - לחיים אין משמעות, לחיים אין סוף טוב, לחיים אין המון מה להציע - חוץ מהחיים עצמם.
אני לא חיה בשביל כלום, אלא בשביל החיות (עם שורוק). החיות היא היחידה שמשנה משהו, כי היא היחידה שקיימת באמת. אין בה כשל לוגי.
נכתב על ידי Faust , 18/1/2016 18:49  
18 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



17,800
הבלוג משוייך לקטגוריות: תרשו לי להעיר , פילוסופיית חיים , המשועממים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לFaust אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Faust ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ