לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



Avatarכינוי:  מלוֹ

מין: נקבה




קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

3/2017

ניקוטין


אני מתבוננת בצללית שלך

 

(היא כמו סיגריה,

נשרפת מהר

והכמיהה לניקוטין גוברת

בכל שאיפה

כשעשן ממלא את בית החזה

עם סירחון נעים

המשאיר את חותמה של

האובססיה)

 

והמכורה שבי מתגעגעת

למדורות של גיהנום.

נכתב על ידי מלוֹ , 21/3/2017 23:07  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Samael ב-23/3/2017 22:28
 



paths


אתה מסתיר את הדברים שאתה באמת רוצה לומר מאחורי הצהרות מעורפלות ורברבנות שווא. בעבר חשבתי שעשית זאת על מנת להסיח את דעתי מלשאול אותך על המחשבות הלא ידועות הללו, אבל כעת אני מבינה שזה כדי להסיח את עצמך מהספק שלך. האמת, האמת שלך, משתהה בצללים, ידיה בכיסים והיא עומדת בכניעות רחוק מהאור, אבל עדיין ניתן להבחין בה לפעמים אם מנסים מספיק. אני יכולה לראות אותה, עמוק בפנים, חבויה בשתיקה שלך, בהיסוסים הקטנים שבעיניך. אתה לא רוצה לחשוף יותר מדי לאף אחד, אבל זה לא מפני שאתה מפחד שיהיה מישהו שידע על האדם הקיים מתחת לשיער המבולגן והפרוע, אלא זו העובדה שאתה לא יודע מה הוא יגלה, מאחר וגם אתה לא מכיר את האדם הנמצא שם.
יש רגעים בהם אני מאמינה כי דרכינו התפצלו מסיבה מסוימת. דרכי הייתה צמודה לשלך זמן רב מאוד, אף פעם לא נוגעת ואף פעם לא נפגשת; פשוט ממוקמת בחוסר שקט בצמוד אליך. שנאתי את זה, תקופה ארוכה. רציתי שדרכינו יהיו שזורות באופן כה הדוק, עד שלא נוכל לזהות איפה שלך הסתיימה ושלי התחילה. הלוואי שהיית הולך לאיבוד במבוך שהיה החיים של שנינו והיינו נהפכים לבסוף לאחד. אבל רציתי הרבה דברים שזה נגע אליך.
אני רוצה שתגיד לי שמעולם לא אהבת אותי, כדי שאוכל להתמודד עם הכאב ובסופו של דבר להמשיך הלאה. זה לא קרה. רציתי שתפסיק לכרוך זרועותיך סביבי כי נמאס לי למצוא את עצמי חסרת נשימה ומבולבלת לאחר מכן. זה לא קרה. רציתי שלעולם לא תביט יותר בעיניי בכזה עומק האופייני לך, אשר גורם לי לשבת בדממה הנוחה מדי עד שתעזוב ותותיר אותי להתמודד לבד עם השתוקקות המענה כלפיך. זה לא קרה. רציתי שתפסיק להסתכל עלי כשאתה שר בשקט. זה לא קרה. במקום מאוד עמוק בפנים, חבוי לו רצון אמיתי שתשבור את לבי. אבל זה לא קרה, עדיין. אני כאן, זמן מה לאחר ימים של עינוי שקט, עדיין תוהה מה קורה איתך ומה אתה עושה. תוהה אם מדי פעם אתה חושב עלי, ואם כן, אז על מה בדיוק אתה חושב, אילו זיכרונות נצרת בראשך ועד כמה אני קיימת בשבילך.
לפני מספר שבועות סימסת לי שהתגעגעת אלי. גם אני מתגעגעת אליך, אך זה צורב פחות עכשיו. נדמה כי זמן רב עבר, ואני לא חושבת עליך כל הזמן. אבל פה ושם, בדרך כלל בנסיעות רכבת ארוכות, כאשר השיר שלך מתחיל להתנגן דרך האוזניות שלי, אני חושבת על הדרכים הנפרדות שלנו וכמה חזק קשרתי אותן בדמיוני אז. ואני תוהה, רק בשקט, האם זהו באמת סוף הדרך שלנו.


מלו
נכתב על ידי מלוֹ , 17/3/2017 23:22  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של B u t t e r fly ב-21/3/2017 09:40
 



מונולוגים על יותם #5


הכי אני זוכרת מהתקופה שלי עם יותם זה שתמיד הייתי מתעוררת למיטה ריקה, מכיוון שיותם תמיד היה מתעורר שעה קודם לכן על מנת להספיק להגיע למכללה. בעשרה לשמונה הייתי יוצאת מהחדר הזוגי שלנו אל המטבח הקטן והצפוף, בו תמיד היינו דורכים אחד על השניה בטעות, ושם חיכתה לי על השולחן כוס מהבילה של תה צמחים, צנצנת שקופה של עוגיות, ויותם, מגולח ולבוש בהתאם למזג האויר הקריר שבחוץ, חוטף אותי לנשיקה קצרה בטעם של קפה ומיד יוצא ונועל מאחוריו את הדלת. ואני הייתי מתיישבת, מכרסמת בלי חשק עוגייה חומה מהצנצנת ושותה את התה בלגימות זעירות וזהירות, שומעת בלי להקשיב את קולותיהם של המנחים מתוכנית הבוקר שבטלויזיה, תוהה בכל פעם מחדש כיצד הם תמיד נראים כה רעננים בשעות הלא פופולריות של היממה. דקות ארוכות ישבתי ככה, בוהה בחלל, עייפה מכדי לחשוב, מנסה להעביר את הזמן באכילת עוגייה קנויה ומתפוררת עד שהשעון יראה וחצי, שזה הזמן שבו אני נכנסת להתקלח לפני שאני מארגנת את עצמי ליום עבודה מעייף ארוך עד שעות הערב.

הכי אני זוכרת מהתקופה שלי עם יותם זה שלא הייתה לי שום מטרה. הייתי מתעוררת בבוקר רק כדי שאספיק לראות את אותו לפני שהוא יוצא, וכשעה מאוחר יותר הייתי יוצאת למלצר בבית קפה על יד הים כדי שיהיה לי עם מה לעזור ליותם בהוצאות הדירה. לפעמים אני חושבת, אם לא המצפון הישר שלי כנראה שלעולם לא הייתי חוצה את פתח הדלת בלעדיו. לא הצלחתי לאמוד את גודל התלות שלי באותם ימים, או שאולי הצלחתי אבל היה לי נוח איתה, נוח מדי.



מלו
נכתב על ידי מלוֹ , 14/3/2017 13:16  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של כמו מניפה ב-17/3/2017 00:21
 



לדף הבא
דפים:  

21,726
הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות , אהבה למוזיקה , נשיות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למלוֹ אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על מלוֹ ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ