לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



Avatarכינוי:  מלוֹ

מין: נקבה




קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

9/2017

חשבונפש


עם כמה שאני מנסה לשכנע את עצמי אחרת - כשאני רואה את מיר, דעתי משתבשת. חודשים של כעס, שבר ואכזבה כמו הופכים לשקופים בתודעתי כשעיניי מזהות מולי את דמותו הכחושה, הרפויה, והקרביים שלי עולים באש וממיסים באחת את חומות הקרח החוצצות בינינו. כשאנחנו יחד, אחד מול השניה, אי אפשר לשחק משחקים; האמת מתלבשת מעצמה על הפנים ואין ברורה ומדויקת ממנה. אני נוצרת לעצמי את רגעי החסד שלנו ביחד, לבד, כשאני מגלה לו באוזן בקול כמעט שבור שהתגעגעתי נורא. מיר, בדרכו השתוקה והכמעט מתישה, משיב לי בחיוך מריר ומחתים נשיקה על שקע הצוואר שלי. שלוש שעות אחר כך, גם שפתיו של גיא יגיעו לאותה הנקודה בדיוק, כשלשונו תותיר חותמות רוק על כל חלקי גופי. הלילות עם גיא תמיד אינטנסיביים, רגשית אך גם פיזית. הוא מרתק אותי למיטה עם כל משקל גופו, וחודר רק אחרי שהוא מוודא שאין לי שום יכולת תזוזה. הוא חודר במהירות נטולת רחמים ופניו היפות לפתע הופכות את צורתן והחיה שבו נגלית אלי. הוא יודע שככה אני אוהבת. הוא יודע שככה אני גומרת. לגמור מתוך הכאב, חוסר האונים, עם דמעות שנקוות בצדי העין. אחרי שכל אחד מגיע לפורקנו, הוא נשכב לידי, מזיע ומתנשף, מתחיל ללטף ולמחות את לחיי הרטובות.

 

גיא מציע להסיע אותי הביתה, אבל אני מסרבת. אני יוצאת מביתו בשמונה בבוקר ומתהלכת באיטיות, מאזינה לשקט של השכונה. הגוף כאוב ועייף. אני מזהה מדרגת אבן להתיישב עליה ובזמן שאני מגלגלת סיגריה, ראשי מגלגל את הלילה שהיה. האירועים האחרונים, ביניהם הפגישה עם מיר, רק הוסיפו למועקת החגים שהחלה לרבוץ כבדה על החזה כבר מתחילת השבוע שעבר.

בכנות, נגמרה לי הסבלנות להחלטות המפציעות בתאריכים רשמיים מסוג ראשי שנה וימי הולדת. אני מגלגלת עיניים לסיכומים, להצהרות ולאיחולים סינטטיים ותבניתיים - כל אלו מרגישים יותר ויותר מאולצים בכל שנה מחדש ומכאן נשבעתי להפסיק עם ההרגל העדרי הנ"ל. במילא אין לכך טעם. הרי, כל יום עשוי להפתיע מקודמו ומיני התרחשויות צצות כפטריות ביער אחרי לילה גשום במיוחד. ככה זה לפחות כשהעולם הסובב אותי לא עוצר לשניה והשבועות האחרונים חולפים בקצב מהיר, ולעתים אני תוהה האם מהיר מדי. הכל קשה יותר כשאין לי פנאי לעכל, רגשותיי מעורבים ונפשי מבולבלת. הכתיבה שלי צברה חלודה והמילים מעלות אבק בארגז הכלים ששוכב חסר שימוש בפינת החדר האינטימי של הנפש. כל פעם שאני מנסה להיכנס שוב אל החדר הזה, אירוע חדש מושך את תשומת ליבי ומונע ממני את המנוחה המיוחלת.

אז נכון, אני לא תולה יותר החלטות בלוחות שנה, אבל המפגש עם מיר הזכיר לי שאני צריכה לעצור לזמן מה ולהתבונן לאחור. לא לסכם דבר, אלא רק להתבונן ולהסיק בליבי את המסקנות הדרושות. הרי השנה שחלפה הייתה קשה, וקשות ממנה עוד יגיעו; עלי להתמודד עם מה שקורה עכשיו כי אם אזניח ואדחיק את המתרחש, אתקשה להתמודד עם אירועים מורכבים בהרבה אשר סביר להניח, יגיעו מתישהו בעתיד הרחוק או הקרוב. המסקנה הראשונה שהגעתי אליה היא שהמחשבה שלי אינה צלולה בנוף הקבוע שמקיף אותי; הפעולות שלי אוטומטיות וגם השפה שלי מתחקה אחר זו של בני אדם אחרים. אני שוקלת לשלוח את עצמי רחוק מכאן לפרק זמן מסוים שאחליט עליו כשהנושא יהיה פחות בגדר מחשבה ויותר מעשי. עייפתי מתחושת הזרות לעצמי וגם הסובבים אותי טוענים שהשתניתי. אני חושבת שזו תופעת לוואי של התבגרות, או התגברות, תלוי בזווית ממנה מסתכלים.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בעודי יושבת מהורהרת ברחוב, לפתע הרגשתי רטיבות נעימה על פניי; טיפות זעירות החלו ליפול מהשמיים, ועל רקע השכונה האפורה ואוויר הבוקר הקריר שדגדג לי את העור, הבליחה תחושה זרה של אופטימיות דביקה אשר מילאה לי את הנשמה. הרגשתי מבורכת, אבל רק לרגע, כי השמש הצברית מיהרה להפציע ולחמם, לשרוף.

 

 

מלו

נכתב על ידי מלוֹ , 21/9/2017 13:45  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של מלו ב-21/9/2017 17:46
 



טבע האדם


השטן עמד מחוץ לתא השירותים כשכרעתי מעל האסלה והטלתי את מימיי. נוזלים התמזגו והפיקו צליל המסגיר לאוזניו את אנושיותי. הרגשתי איך גופי נכלם, מתכווץ אל תוך עצמו, מאכיל בדם את הבושה ששולחת גרורות. פתחתי את הדלת והחשתי צעדי לכיוון הכיור, משפילה מבט, בורחת מעיניו הרעילות. התרכזתי בסבון שהעלה קצף בין אצבעותיי והקשבתי לתנועת השירותים הממשיכה כסדרה; מים יורדים, ברזים נפתחים, זרים רנדומלים נכנסים ויוצאים, נועלים, מפשילים, וכולם, כולם מנסים להסתיר, להסוות את טבעם הבסיסי, הפרטי ביותר.

נוכחותו של השטן מאחורי הייתה כבדה. סגרתי את הברז ובתיאום מדויק הוא הושיט לי מטלית נייר. הרמתי את עיניי לאט עד שנתקעו על שפתיו המעוקלות מעלה, אשר לחשו אלי באלו המילים, ללא כחל ושרק; "בפעם הבאה את תתני לי לצפות בך, מתוקה."

 

מלו

נכתב על ידי מלוֹ , 10/9/2017 17:23  
קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



ביוב


נָתַתָּ לִי לִלְגֹּם
מִמֵּי הַשּׁוֹפְכִין
שֶׁלְּךָ
וְהִשְׁתַּבְּשָׁה עָלַי דַּעְתִּי,
נֶעֱכְרָה
כְּשֶׁבִּיבֵי הָרֵיקָנוּת
מִלְּאוּ אוֹתִי עַד גְּדוֹתַי.
נכתב על ידי מלוֹ , 4/9/2017 00:04  
12 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של מלו ב-5/9/2017 23:34
 





26,503
הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות , נשיות , שירה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למלוֹ אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על מלוֹ ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ