לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים


אידאל ההשראה הוא לעורר את בירור הגבולות שבך ולהבהרתם, על מנת שתוכל להרגיש שלם, ולא להפך. ככה נולדנו

כינוי:  Ashamed to be me

בת: 18




הבלוגים הקבועים שלי
קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

12/2017

תהליך הפנמת סגירת ישרא


חומצה כבר בתחילת הושט, גוש (דמעות) שלא ניתן לעיכול בפתח הקיבה, אופטימיות, הכלה, תקווה ועכשיו חוסר סבלנות לקרוא מילים פה. רק בודדי קבועים. 
נכתב על ידי Ashamed to be me , 17/12/2017 00:51  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




אז..רציתי לכתוב משהו..ממש לא באלי ''לסיום סיומת'' משהו טרגי. סגירת ישרא מספיק טרגית בשבילי, למה להפוך אותה למוחשית עוד יותר עם תחנוני עליבות?


קשה לי לא לעדכן, ונחל מילים תמיד עומד על גדותיו. ואיפה אני עוד אכתוב ככה?בלי להתחיל מאפס?האמת שלפני שמיטתו של האתר ליממה כתבתי משהו, פירסמתי, והאינטרט לא היה מחובר אז הגינונים שיצאו מפי בצורת מרגליות מחורוזת לא התפרסמו. ואז כבר שכחתי, אבל זה נושא אחר. 


רציתי לעדכן שעברתי טסט. רציתי לכתוב על המכות הכחולות ברגליים או על דברים שקרו לי אתמול. איך שהיום של אתמול התנהל הרגיש לי יותר מידי חי וצורב בנשמה, ואהבתי את זה כי סך הכל קיבלתי כל מיני דברים שרציתי בלי יותר להתכונן לפני כמו מבחן במתמטיקה. אני לא מדברת רק על לעבור את הטסט, זה עוד הרבה ניואנסים שפרצו מהסביבה שהקיפה אותי אתמול,עם כמה שזה נשמע משוגע, אבל פסדר. שאחר כך לא יתפלאו למה אני לא מזדהה על מי כותבת את הבלוג ;) 


טוב אז יש לי אימייל אם מישהו בכל זאת רוצה בעוד כמה שנים לשלוח לי מה קורה. אני אגב אשמח להתעדכן בחיי הכותבים שאני קוראת, אז אל תתפלאו לקבל מייל, הא רגע אתם לא קוראים פה. בסדרר,אז רשימת מיילים צריכה להתגולל אך ההשערה שאף לא אחד מהם יכנס לכתובת המייל הזו מעוררת בי פחד. אני אצטרך להתמודד שוב מול הסוף הטרגי של ישרא. מה ישתנה אז? גילי,ואהממ...


אתן מכירות את החולצות בגד גוף שאינן בגד גוף? כאלו ששמים כדי שכשאת מכניסה את החולצה לגינס, היא תהיה מתוחה יפה,וגם לא תצא. לבשתי אותה כשיצאתי בחמש בבוקר למונית, והתחלתי קצת לדדות עם הקפה לעברו כי היה 5:01. הוא התקדם לאיטו אך ממש לא לאיטי. זאת אומרת שפחדתי שהוא כבר יברח. בכל אופן, נכנסתי, ''לנתבג?'' פחח, ממש. ''הלוחמים 1 לדעתי'' -''לדעתי'' הוא חוזר..הייתה לו מונית נוחה)מרצדס), והוא היה צעיר. הזכיר לי את אח שלי כשהוא עבד בזה גם. הבירבורים ברדיו רצו לגרום לי להקיא,ואחרי זמן מועט,כזה שהייתי נותנת לו לשמוע בלי לבקש להעביר, הוא העביר. המונית הייתה חנוקה, אחרי שהתמקמתי פתחתי חלון. בזמן האחרון לכל מקום שאני מגיעה, במיוחד באוטובוסים הדבר הראשון שאני עושה זה לפתוח את החלון צד למעלה. זה כבר נהיה מביך כמדובר באוטובוס הקבוע עם האיש הקבוע בפרק זמן הקבוע שהיה לכבוד הרישיון. מחר זו תהייה הנסיעה האחרונה למגרש,לקבל את הרישיון. זה ממש מרגש, האמת שדודי (שם בדוי) אמר רמז לי שעברתי. הוא גם רמז לבוחן שיתן לי יחס אחר כי,כי וכי. בטסט הוא לא נתן לי להוביל,אם זה אומר לכם משהו:). ברצינות, אני נהגת זהירה שמשתדלת להיות עירנית וזהו. (אין פה שום שוחד, רק לתת לי להיות יותר שלווה ולמצות את יכולותיי)


לוקחים שיעור כפול לפני הטסט, ואת מגיעה למגרש שפנסי האופנועים מאירים אותו. זה היה כמו סרט אימה. שלא נדבר על כך שבשמינית השנייה או השלישית שלי (בשיעור הכפול) כבר נפלתי מול כל הגברים שמנועיהם מופעלים בשורה. טוב אז דודי הרגיע אותי, וגם מישהו עזר לי להרים את האופנוע אחרי שכבר התעקמה לי היד. בין לבין דיברנו על זה (על להירגע והכל) וזה היה נחמד. היו לי שיחות יותר מצחיקות ומעניינות אחכ. לקיבה שלי היה קשה לעכל את שני בקבוקי הרדבול ששתיתי בין לבין, במקום הקפה בפינג'ן. זה היה די מצחיק, ומעורר פליאה, איך חשבתי על הרעיון הזה?! בשנייה האחרונה הצלתי את עצמי מעייפות עצלנית שכזו, שהייתה אומרת לי לוותר על הטסט. כשהשמש חיממה את מסתובבי המגרש כבר יכולתי לאשר בפנים בפעם הראשונה ''אתה נוהג בסדר גמור'' כשהבחנתי בשלוק שמישהו עשה,מרדבול אחר. בין לבין דודי חייך אליי,והרגיע אותי ממש! ידע מה להגיד, ואני ממש מעריכה אותו על כך. הוא נתן לי הרגשה שאני יכולה לעשות את זה, והוא דיבר מצניעות שחסרה להרבה מורים בימינו. באחד השיעורים כשעשינו סימולציה בחוץ אני ועוד שניים, נפלט למורה (אחרכמובן) להגיד לי ''את חושבת שאת יותר חכמה ממני?'' (בעיני כלבלב,לא) כמו שיזונה (המורהלאוטו) שאמר לי אולי על השיעור השני,שאני יהירה. שאני קולטת מהר אבל יהירה. (בהמשך, הדי רחוק, הוא הגזים עם מילותיו כשהגיע לפסים אישיים, למרות שעוד לפניהם גבל בהטרדות,''גבל''). בדיוק הפסקתי את הכתיבה בשבילו כדי לקבל את המסמכים הדרושים למורה הבא, על אוטמט...אז..אהממ..כן


את חזרתי מהמגרש לבית עשיתי בשני שלבים. מה שחשוב הוא שהתפתח שיח ביני לבין דודי כך שלבקש טרמפ למגרש שממנו אני רגילה לחזור הביתה היה לגיטימי עד מאוד. באוטו התפתחה שיחה ממש  זורמת, וזה הקל עלי בדיעבד. ירדתי מהטנדר במגרש המוכר והמבטים קצת הצחיקו אותי. בשש בערב חזרתי לשיחה שלא נענתה ''...עברת!:)'' ''ביי''


אישרה לי את מה שדודי רמז לי כל הזמןלמשל, שמתוך שמונה שניים לא עבור והם היו של הבוקר. את לא היית בבוקר. וכן נחרדתי עדיין עד מוות מלחשוב על ''לא עברת''


כשהגעתי הביתה ב12 בצהריים בערך,הורדתי את הגינס וגיליתי כחולים חדשים. ''מי שנופל עובר את הטסט'' דודי אמר לי בחשכת המגרש מוקדם יותר ''אל תהרסי את הסטטיסטיקה'' חייכתי חיוך מאוזן לאוזן והרגשתי שזה שלי. אני הולכת לקחת את זה. את הטסט. שניים מהכחולים,שהם גם הכואבים ביותר,המפריעים ביותר,בירך הפנימית של הברך, בכלל לא נגרמו מנפילה בשיעור\בזמן נסיעה על האופנוע. הם מפריעים לי בלילה כשאני נשכבת לצד ימין,קצת מקפלת רגליים (כמו תינוקת) אז הברך השמאלית ''נוקשת'' על העור,בכחול,בכלי הדם,מסכנים שלי. חיוך אז הם נגרמו כשבאתי להחנות את האופנוע הילוכים והוא נפל עלי,מיותר להגיד שזה היה בזמן שאני לעבר המורה שגונח אליי מה את עושהXD -אני ממשיכה על אוטומט! וכן,הינה עברתי. על הילוכים כנראה שהייתי לוקחת 30 שיעורים. (כשבפועל החוק אומר 15) 


טוב אז..מה עוד רציתי להגיד? שהרגשתי אתמול פיזית חרא, בחילות,מהקימה,מחוסר השינה שלווה עקב שינון טעויותיי בסימולציות וכל זאת בניגוד גמור להשפעה המובטחת של חצי כדור שינה!הלו! אז העברתי את היום בלראות ''קוד שרוף'', אז מה זה אינטרנט?


שכחתי לציין שהבוקר אמא אמרה שהיא ממש לא מצטערת שעשיתי את הרישיון, ואבא שלי קצת בהכחשה. חח, המייל :meash.beash1@gmail.com

 


 

נכתב על ידי Ashamed to be me , 13/12/2017 12:12  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



דמעות


כל מה שארשום(ויש כמה עדכונים שווים) לא יכבד את סגירת האתר מלבד כתיבת מטרתו של הבלוג והיא ההבנה עד כמה החיים שלי עלובים וכמה אני עוד יותר עלובה. מלימונים עשיתי ריבת ריקבון ולא לימונדה. לעולם אתבייש בחוסר מסוגלות שלי לקבל את העובדה שחיי עלובים. היו שלום 
נכתב על ידי Ashamed to be me , 6/12/2017 13:44  
18 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



סוגרים לצמיתות


לא מאמינה שסוגרים את ישראבלוג. לחשוב על אנשים מדהימים שלא תהייה לי אפשרות להרגיש את החיים שלהם יותר. רק זיכרונות שנגדעו, ומה עלה בגורלם? זה קשה. 
נכתב על ידי Ashamed to be me , 5/12/2017 15:17  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אני מחליטה...איזו חליטה ! שאפו מאמי.


מחלק מסע הפרסום של חליטות התה בחרו ויסוציקי בראש ובראשונה בבוקשטיין לשמש להם פרזנטורית, יש לאמר יפה,מוכשרת ואישיות מדהימה. היו להם בעבר כמה פרסומות וכעת זו המורצת בטלוויזיה היא כזו שגרמה לי לתהות. בתחילת הפרסומת, בפעם הראשונה שנתקלתי בה חוויתי עידוד פמינסטי ותהיתי בסופה האם זו הייתה המטרה, ואם לא, אז מאיפה בא כל הבלבול שמאחוריה. אולי זה לא היה מספיק ברור לי מנסיון עבר כשפניה של בוקשטיין על המסך- הו אז אפשר לאמר שויסוצקי כאן בשטח, אבל זה קשה שלא להתבלבל מאחר שמחצית מהפרסומת מכילה סיסמאות מעודדות נשים; ''בקול רם'', ''אנחנו מחליטות'' - השימוש אגב, בנשים הן בשימוש הויזואלי בפרסומת והן בשפה שאניה מדברת כל כך יפה בלשון נקבה די עורר אצלי אנטיגוניזם אבל בואו נחליק בהתחשב בפרסומות הקודמות של החברה בהן הופיעו גברים. ''מה נכנס לי ללב'', ''מה לחשוב'' באיזה אופן חליטת תה מתקשרת לאימרות הכל כך נגועות הללו? ממתי שיח מחזק לנערות כמוני מתדרדר לפרסומת שלא מתיימרת להיות פמיניסטית?. לבסוף הסלוגן החמוד שלהם ''אני מחליטה איזו חליטה'' כשככל הניראה נתפס לאחד המוחות מאחורה בראש ולכן זרם עם ההברקה, לכאורה. אני באמת מנסה לא להתעצבן כשאני שומעת את הפרסומת אבל זה מאוד קשה לי במיוחד לאור העובדה שאני מעריצה את אניה בתור אישיות נייטרלית, מוצלחת בזכות עצמה ובעלת מוסר עבודה מאוד מאוד גבוה. אני לא חושבת שהליהוק הזה מיטיב עימה, חוץ מלחשבון הבנק שלה, אז ד''ש. לצפייה 


 


בנימה אישית, סיפרתי לאימא מקרה שהיה אתמול בו נשלחו לפני המילים ''קשה לרגש אותך'' או ''יש לך סטנדרטים גבוהים''. לי זה גרם לציחקוק וגם להנחת רווחה שהבנתי שזה מתחלחל בין הקבוצה, ובכל מקרה היא אמרה שהיא גאה בי. היא חושבת שלהיות בחברה זו ממש אומנות ואני נוטה להסכים איתה. 


 


שבת שלום






נכתב על ידי Ashamed to be me , 1/12/2017 15:57  
15 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: פילוסופיית חיים , החנונים , המתמודדים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לAshamed to be me אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Ashamed to be me ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ