לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים


אידאל ההשראה הוא לעורר את בירור הגבולות שבך ולהבהרתם, על מנת שתוכל להרגיש שלם, ולא להפך. ככה נולדנו

כינוי:  Ashamed to be me

בת: 18




הבלוגים הקבועים שלי
קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

10/2017

אני לא יודעת לדבר


יצאתי לדייט עם חנון שאני לא נמשכת אליו. למה יצאתי איתו בכל זאת אתם שואלים? טוב, אני לא אפרשן את מבטם של הסובבים החלקיים ששלחו בי מבט כתמוה גם כן (בהנחה שחלקכם תמהים), כי אסור לי, בדיוק מאותה סיבה שיצאתי איתו. הוא אחרי הכל בן אדם, נכון, יש בני אדם שאני מראש לא אצא איתם, אף על פי כן, על סמך מראם. הוא- לא היה טעמי מלכתחילה של ההתחלה, אך אציין שראיתי בו משהו נעים לעין. אני חושבת שהטריגר האמיתי כאן שנכון לקבוצת מעטים בתוך ''יש בני אדם שאני מראש לא אצא איתם'' והוא- העשייה שלהם בעולם. הוא בן עשרים ואחת, במסלול מודיעיני ב8200, את שנה א' וב' של התואר כבר עשה במקביל לאחרונות התיכון וכן האלה. רציתי לאתגר את עצמי, כנראה שגם מבחינת מראה. האמת, שהוא לא הפסיק לדבר!, התעניין בי אך שכח פרטים די מרכזיים או בסיסיים, עקץ אותי לפני ששילח אותי באמירה ''...שקר כלשהו'' (שאני אחראית לו) - מה שממש לא נכון, והרבה מאוד מעליב והחיבוק איתו בהתחלה בשעה 21:00 שנקבעה היה תעופתי כך שכאב. אני כמעט בטוחה שכך היה רק בעקבות ההליכה המהירה שלו. הלכנו יחד בחזורי והצטערתי שאני מעקבת את צעדיו, בפרט אחרי שסטר לי מוחית באמצעות תיאור מרצו בלנצל את זמנו באופן המושלם-בזמן שאני נהנית מהמלקשייק שוקו שלי- כי כך הן בזבוז זמן;חמישים הדקות, שסיפרתי שהיו שעה, ואז אמרתי עליהן שהן הרבה פחות,כי אני באמת לא זוכרת (!) כמה זמן לקחה הנסיעה עד תל אביב בשביל למלצר. בכל מקרה, שנאתי את עצמי שאני לא מספיק. אין בי מספיק בשביל להיות ב8200 ואין בי מספיק בשביל לעבור מיון אישיותי של קינן שפי. קיבלתי * מתוך 9. מביך אותי מאוד, מפחיד ומשניק במיוחד לאור הדייט הזה!. הוא כל כך נונשלטי שזה משהו...דיברנו על חינוך, תרבות וגם הזכרתי את המילה ערסים, הוא גיחך ומלמל שהוא לא מכיר כאלה. אהבתי את הרגע הזה בכל אופן, וכנראה שהוא מוביל אותי לתכלית העמוקה של הדייט הזה. מה שרק חבל (פספוס חיי אם הייתי הוא, כי הוא כזה ממוקד מושלם) שלא ידעתי לכוון נכון, לשאול ולפתח את נושא השיחה הזה הרבה יותר מכמה שורות (באמת התביישתי). אז הדייט היה אתגרי, וגם יש לו סיבה עמוקה יותר. הינה..עוד הוכחה לסוג השקרנית שבי. מה שכנראה מאוד בלבל אותו. אבל דחיל ראבק, סמוך עליי!,שילמתי על עצמי מרצוני, הייתי נחמדה, שאלתי שאלות על דברים גם אם לא תמיד הבנתי, חייכתי, בחרתי לחזור לבד ''אני אוהבת הליכות..'' אבל בתכלס, כי עוד חצי שעה הייתה נשרפת לך (האם הוא היה מגדיר את הזמן הזה כבזבוז זמן? למה לא הצלחתי להגיד לו שזו הייתה המטרה ואילו רק נימקתי בתיאורים חיוביים, משמע, אני באמת לא סובלת, ואם כן הייתי, הוא היה לוקח אותי. באמת. באמת אני לא אוהבת ''וניל''. שזה בעצם מילקשייק וניל. והינה עוד שקר, כי לפני שהזמנו בכלל לא הזכרתי על הסמודי וניל שהוניל הוא הבעיה, אלא אדרבה הידרתי אותו משאר המרכיבים ''הלא טעימים'', מה שמשאיר פתח להבנה כי אני אוהבת וניל.), סמוך עליי שאני לא שקרנית!. תבין שקשה לי להסביר את המציאות שלי. אני יותר מידי מורכבת,לעצמי. מיסתורית למרות שכל הקלפים על השולחן. כן כן. מבטיחה לכם שהם פתוחים. אחרת, הייתי מתקבלת בקינן שפי. אמנם קשה לי לדבר על תכליתו של הדייט כי הוא מבטא פספוס, נקודה נחותה מולו כביכול ''פספוס חיי אם הייתי הוא, כי הוא כזה ממוקד מושלם'', אך איך ארשה לעצמי לטעות שוב? ארגיש נחותה פי שניים. עצוב מאוד. אם כך, אציין את זאת.  הוא אמר שהוא לא זוכר דברים מהילדות שהשפיעו או נטמעו בו (דיברנו על איך אני תופשת את עבודתי עם הילדים). הרגשתי גנבת, גנבת חשיבתית. אז יצאתי לדייט הזה כי רציתי להבין מה הולך בראש של אנשים כאלו חנונים (איננה מילת גנאי כלל וכלל. אף נאמרת ביראה ובהערצה מרובה!, הא ועם רגשות נחיתות:) - אני לא גנבת?! הרגשתי במקום כלשהו רמאית. אני באמת לא בסדר?, אני קצת בסדר, כי כולה דיברנו על זה 3 משפטים. זה הרגיש כל כך מהיר לעומת השיחה החפרנית על צבא ומדיו,ארונותיו ומסלוליו (אני אגב ממש סבבה בחפירות, אני לוקה זאת בעצמי!, אבל השתעממתי , מה שמאוד מבאס אותי לגלות על עצמי וגם מפתיע.). 

אז בעתודה אני לא, בזכות (וכן בחסד) קינן שפי שריסקו לי את הדימוי העצמי העכשווי ואני מרגישה כל כך אפסית, אף על פי שהופתעתי לגלות שהתקבלתי לעברית עם פסיכומטרי נמוך למקצועות שבחרתי, הוא באמת נמוך, קבלתי הייתה בהתאם לתעודת בגרות. פייר- הופתעתי מעצמי. ההתנהגות שלי בי''ב לשימצה לאור זו בי''א, עד שהגעתי למצב בו אני ניגשת לבגרות 807 בלי שהייתי נוכחת בשיעורים, על מגן 84, ומקבלת 8. לסופו של עניין קיבלתי בתעודה 77, שזה מעולה☺. עד הגיוס במרץ אני אשפר אותה וזהו. אני מוכנה לעתיד. העתיד של אחרי הגיוס הכללי נבוך



''תעשי את המקסימום שלך'' בנימה מבקרת (שנבעה מחוסר הבנה של דבריי לפני,לדעתי), וכל הדרך שאלתי את עצמי למה? למה אני פשוט לא בנויה להיות כמוהו ולשנות את העולם? ולמה לעזאזל אני לא יודעת לדבר? אוח. 




השיר התקופתי:

קראתי שהמילים נכתבו על אביו שעזב את אחד עשר אחיו ואותו למען משפחה חדשה. 






נכתב על ידי Ashamed to be me , 19/10/2017 00:21  
10 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מה זה להיות הורה


די חדש לי שחלפו להן המון תהיות מאז שכתבתי כאן (רק שמונה ימים,לול), שנכתבו כל כך מהר בראש כך שברגע שהן הושלמו שם כבר הספקתי לשכחן, וזה עצוב ומרשים בו זמנית בעיניי. אני רוצה לכתוב על אבא שלי שאחרי נבירה מתמשכת בטובו ובהתאם להעלאת סוגיית פחדיי - משקה את מכלי הרוגע והביטחון שלי. יש בו כל כך הרבה צדדים נפלאים שאני אוהבת ומזדהה עד פליאה, פליאה שהיא עמוקה,עצובה וצורבת וזה כואב לי מאוד בלב. כמו כן, לאחרונה תהיתי ונתקלתי בשאלה הזו אצל מישהו - האם מותר לי לשפוט את הוריי כאחד האדם. לדעתי, ההשוואה חסרת הגיון כי אם קשה לי להבין את מציאותו המלאה של אדם שחי לידי שמונה עשרה שנים, קל וחומר זו של אדם אחר. עם זאת, עשינו זאת מאז ינקות, כן כן אני זוכרת.  נועה היא ילדה בכיתה ב' לאימא מורה במדעים ואבא שחוטמו סוגד למסכים מרקדים. היא אחות בכורה לשניים שלקחו לה את הוריה. שאבו את סבלנותם עד תום. ממש לפני כיפור הייתה שיחת הסברה בצהרון על משמעות היום והייתי בחוץ. אחיה הקטן והאימא חיכו בסמוך במרחק נחמד מאוד כך שבמקרי התייחסותה, היו צעקותיה על פעוטה המתלהב מציור מצירי רק וכל לב. בדיעבד, הרבה ממורותיי למדעים היו מכשפות. חתמתי בלבי לפתוח את הנושא עם נועה וקיוויתי להזדמנות הגיונית שלא איחרה להגיע. בתחילה דיברנו על הפילוג שהיא יוצרת כתוצאה מהצהרותיה הפוביות שהיא לא רוצה לשחק עם נוגה. כשדמעותיה הגדולות זלגו כבר הפלגנו במתחמי כאביה. יום למחרת הייתה זו הסבתא שלקחה אותה ככה שהוקל לה, ולי, שהתאפשר לה זמן עם דמות מבוגרת ממשפחתה שהזכירה ותיארה כאות חיים בשיחה. 



אני כל כך אוהבת את הזמן עם ההורים שלי. הלוואי שהיה לי מזה יותר בעבר, וזה מה שגם נועה מבקשת. אם הוא מוקרב בשביל מחייה הישרדותית - ניחא,  למחייה נורמלית - מאמינה שככזו היא מאפשרת הפוגה משלימה, לזו הרעבתנית - לא שווה את זה. עם זאת, החיים לא מונחים תחת שלוש הגדרות או הגדרות בכלל אשר נותנות את התמונה המלאה. רק תשקיעו בילדים שלכם, זה כדאי.

נכתב על ידי Ashamed to be me , 5/10/2017 01:44  
29 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: פילוסופיית חיים , החנונים , המתמודדים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לAshamed to be me אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Ashamed to be me ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ