לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים


צומחת, מתחדשת, מחייכת הרבה:)


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    פברואר 2019    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
2425262728  

2/2019

תראו זה נגמר


אני חייבת לספר לכם משהו דפוק: אני נבואית בקטע מסריח. המון חלומות שאני חולמת, ודברים שאני כותבת מתגשמים.

אני מדברת על דברים אבסטרקטיים מכדי שיהיו מציאותיים, או מילים שמדברות מעבר לידע ולניסיון שלי, ולכן אני גם זוכרת אותם כל כך חזק, עד ליום בו הם קורים.

 

ולמה אני אןנרת שזה מסריח? בגלל שהכל צפוי והרשות נתונה. כי אני חוזה רק התחלות, והן מופיעות בסדר רנדומלי, ומוחשיות מדי כאירועים המתרחשים בהווה מכדי שאוכל לנתח מתי הם באמת יקרו, אני לעולם לא אדע מה יהיה לאחר ההתחלה, ואני גם לא תמיד מקבלת תמונה מלאה.

אז הסרח שבזה נובע מזה שאני מקבלת מעין קווי הנחיה כלליים,  האחריות לגבי הסיומים היא עלי, אבל הכל צפוי מראש.

זה די חסר תועלת, ועשה לי בלאגן בראש במשך שנים.

 

ולמה אני מספרת את זה? 

כי לפני שנה הייתי שקועה בדיכאון עמוק, החדר שלי היה נראה כלאחר הפגזה, נכשלתי בכל הקורסים ולא ידעתי אם אני ממשיכה בתואר, ובאופן כללי לאן מועדות פני, וזוגיות היתה האחרונה בסדר עדיפויותיי.

ביום שעליו ארצה לספר, ישנתי על הספה בסלון המרוקאי, השעה הייתה כבר 13:00 בערך, והתעוררתי נסערת מחלום.

בחלום הייתי בצומת המלונות שליד קניון ממילא, ועמדתי להפגש/ נפגשתי עם מישהו שם, בשעת לילה מאוחרת, שגם עובד באחד מבתי המלון שבצומת. הכרתי את הבחר הזה, הוא כם היה לבוש בצורה מאוד מהודרת. הוא קיבל את הפנים שלי בחיבוק, והרגשתי כלפיו רגשות מאוד חזקים, יוצר מכל רגש שהרגשתי עבור כל אחד שהכרתי עד כה, אפילו יותר מאלו שהרגשתי כלפי מתן.

 

החלום הזה ערער אותי מאוד, אבל עורר בי השראה, וגרם לי לרוץ מייד הסיומו, כדי למצןא דף ועט, ולכתוב את השיר הבא: 

 

"אם מדינה, היא הצורך הטבעי להתלכד יחד תחת סמל ולאום אחד, תוך שכחת ההיסטוריה המשותפת; ואהבה היא הצורך להתלכד יחד, כישות אחת, תחת אותן אמונות, ערכים ורצונות,

אז אני רוצה שתהיה לי לאהבה, תהיה לי למדינה, תהיה שלי לנצח".

 

 

כמה חודשים לאחר מכן, מצאצי שוב את היציבות שלי, ופגשתי את עמרי. והנה כמה  פרטים פסיכיים על אופן ההיכרות שלי אותו ועליו: את עמרי הכרתי דרך הכתיבה שלי- הייתי עורכת כיתון, חיפשתי כתבים במכללה, והיה לי איתו קליק כבר מהרגע בו ניגשתי אליו בחצר המכללה ןשאלתי אותו אם אני יכולה לקחת סיגריה. עמרי עובד בוולדורף, הוא תמיד לבוש מחוייט. הוא עדין בדיוק כמו הבחור מהחלום.

ובסילבסטר, אני והוא עמדנו והתחבקנו בדיוק באותן נקודה ותפאורה ושעה, כפי שקרה לי עם הבחור מהחלום.

ואת עמרי הרגשתי שהכרתי גם לפני שהכרתי אותו.

חיבור נשמות, יש שקוראים לזה כך.

כשעמדנו שם, מחובקים, חוויתי וואחד פלאשבאק, וקלטתי שהבחור ההוא, מהחלום- זה עמרי.

 

כשהייתי בכיתה ט', כתבתי פזמון של שיר- רק את הפזמון, שיר לא הצלחתי לפתח. יש לזה גם ניגון, אבל לכו תשמיעו דבר כזה, אז תצטרכו פשוט לדמיין:

 

"תראו זה נגמר,

ונשתחרר מחר,

זה הסוף של לאהוב.

זה הסוף של לאהוב."

 

אני ועמרי נפרדנו היום באופן "רשמי". ואו זה נשמע ממש כמו אירוע. אבל זה בהחלט היה ככה; במקום לשבת שעות ןלזיין בשכל, אמרתי לו, אחרי שנרגענו מכל הבכי, שאנחנו הולכים לסרט. ולא משנה איזה.

והוא הסכים.

פרידה בנוסח קליל יותר.

 

כשחזרתי הביתה, קלטתי שלא עצוב לי ברמת הבכי, בגלל שנפרדתי מעמרי בראש שלי כל כך הרבה פעמים בשנה וחצי שלנו יחד, בדימיון שלי כמובן, ובעקבות פגיעות קשות שהוא העביר אותי, ושהביאו אותי לעמוד עם הרגל בחוץ, ולחזור להתאהב בו בקושי כמעט.

זה כאילו עשיתי הכנה נפשית כל כך טובה, שכבר ידעתי מראש שזה הכיוון, והבנתי שזה צריך להיחתם, אבל הייתי חייבת לשמוע את הצד שלו, ושנגיע להסכמה הזו יחד.

ופתאום, אחרי שנים שלא חשבתי על הפזמון הזה- "תראו זה נגמר" החל להתנגן לי בראש.

 

והכל הסתדר לי לפתע. ב"תהיה לי מדינה", כתבתי שזו אני שרוצה- ולמושא האהבה אין רצון זהה לשלי. למעשה, הוא לא מביע כלום, הוא סביל מאוד.

וזה פשןט מתלבש עליו. הוא לא היה מוכן לקשר הזה, הסתגר בעצמו והרחיק אותי, שלא במודע, ממנו, עד שהרצון שלי להפוך למדינה התאדה. עד שכל טיפת רגש שהייצה לי כלפיו- ובאמת הייתי מאוהבת בו ברמה שהייתי מתעוררת כל יום בבוקר עם חיוך, שזה ממש לא נפוץ ומובן מאליו עבורי- פשוט התאדתה. אנשים היו בטוחים שאנחנו יחד שנים, וגם לנו זה הרגיש ככה... 

והשיר שלי, כלומר הפזמון, הזכיר לי שהסוף אמנם פה, אבל זה עידן חדש.

 

 

אז לא יכלתי לצפות שהקשר הזה, שהתחיל בנבואה והתגשם והתבשל לאהבה וחברות ככ עמוקים יסתיים, וגם לא עד כמה זה יכאב, אבל דבר אחד כן יכלתי לצפות: אסור לי להכנס לקשרים רומנטיים במהלך כתואר, הם תמיד דפוץקו לי את התפקוד.

ועכשיו ברצינות, לא יכלתי לצפות את הסיום, אבל הנתחלה הייתה כל כך יפה ומלמדת, שאני ממש שמחה שהיא קרתה.

 

 

ועכשיו מתפוצץ לי הראש ממחשבות בצד ימין של המצח ןעד לאוזן, ולכן אני אלך לישון, ןאקלל את עמרי מתוך שינה עד שאשנא אותו ולא אעיז יוצר לקרוא לו "שלי".

ולגבי הדמעות- כשכתבתי את המשפט האירון הן פרצו שוב.

 

לילה טוב.

 

 

נכתב על ידי , 12/2/2019 01:38  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט




Avatarכינוי: 



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

הבלוגים הקבועים שלי
קוראים אותי
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , פילוסופיית חיים , שירה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לסנופ האדומה:) אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על סנופ האדומה:) ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ