לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

רק לפרוק

-כי אני צריכה לכתוב. כמו לדבר עם מי שיודע עלי הכל, וזה הרבה. כי התגעגעתי לזה, ואולי גם לאלה ששומעים. כי אני סבך של מחשבות, והכתיבה פורמת אותן חוט אחר חוט. אפילו שכבר איני ילדה (כמו שהייתי כאן בעבר), הילדה שבי תמיד נשארת, צפופה בתוך ערימה של זכרונות.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


9/2017

"דברי


עם בעלך..."


 


- הוא אמר באעלק אמפתיה בשיחה ההיא.


 


רציתי לומר לו,


 


"-אני לא נשואה!!!"


 


תהיתי כמה מעט הוא יודע עלי, עדיין.


 


....


 


יה פולניה, את לא באמת כועסת עליו. ידעת שזה לא יעבוד בניכם.


 


ידעת שאת לא רוצה לעבוד באוירה הניצית הזאת שהוא עודד.


ידעת שלא תוכלי לעבוד במבנה הניהולי שנוצר.

נכתב על ידי מישהי 1 , 10/9/2017 13:06  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אני


מתפננת לי בבית כבר חודש.


 


ועוד , אתמול בכל זאת חשתי דחף לכתוב לו מייל נאצה עם כיתוב לבוס שלו ולכח אדמית.


 


"קיבלתם את מה שביקשתם. מעולם לא שילמת לי כמו לסיניור. אם ידעת בכלל מה היו זכויותי.."


 


אפשר לרחם עליו. הטעות שלו וחוסר הרגישות שלי (כי אפשר לחשוב על כל מה שהיה מנקודת מבט של האגו שלו שנפגע לכל האורך..)


 


עלו לו ביוקר...


 


ועלו לי ביוקר (נו, זו אני ששוב צריכה לחפש עבודה. זו אני שהפסידה בונוס שמן בגלל חודש אחד.. ).


 


...


 


בכל מקרה מאוד שמחה שהתפטרתי. לא הייתי עושה זאת אחרת.


 


בכל מקרה, הוא לא יכול להתחרט כבר. לקחתי לו את היכולת


 


הוא גם נשאר בלי עובד כמה ימים לאחר אותה שיחה קשה, ובלי שציפה לכך.....


 


הם במחסור קריטי בכח אדם.


 


וכמות הבעיות לא פחתה.


 


...


 


אני אבין את הביקורת ואנסה לקחת אחריות ולתת לבוס שלי תחושת ביטחון, להבא.


להיות טקטית יותר עם מנהל חדש. ויסמנית.


 


יאללה, הודו.

...


(מחר עוד הולכים איתם לבירה לפרידה.. 


רוב ההנהלה לא מדברת איתי. רק ח', אבי הרוחני ששנאתי ואהבתי, יבוא. כמה מוזר זה..


והבוס בחו"ל ואני שמחה על כך. אם יש מישהו שלא רציתי שיבוא - זה הוא.


עוד חמקתי משיחה עם ק' בשבוע שעבר. לא מצפה שהיא תבוא.. ).

נכתב על ידי מישהי 1 , 10/9/2017 12:58  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



כל עומס הרגשות הזה..


1. מתגעגעת לחתולים שלי כבר מעכשיו. לאלה שבבית. לאלה שבחוץ. לנ׳.


 


2. טסה בשלישי הבא. בעוד פחות משבוע. זה בלתי נתפס.


 


3. וטרם סיימתי את המטלות בלימודים. סעמק. לא בטוחה למה אני מכלה את כל זמני על התואר הזה ובמה הוא יועיל (בטח יועיל במשהו בסוף..).


 


4. ויודעת שזה יעבור מהר. חמישה שבועות בלבד..


 


ויודעת שכבר איגרר לעוד חיפוש עבודה.


 


5. ויודעת שהשוק מחכה לי בכיליון עיניים;


 


6. ויודעת שאני לא מחכה לו. לא בא לי בכלל.


 


7. בא לי לפתוח עסק משלי. וזה נתקל בהתנגדות גורפת ובחוסר אומץ מצידו, ובפיק ברכיים מצידי, ולכן זה לא יקרה.


 


8. ובא לי לנוח. אני עייפה.


 


9. ובא לי לחסוך בעצם, עוד, לעוד דירה (הכנסה פאסיבית, אין כמותה), אם נגזר עלי לחזור להייטק.


 


10. היום הייתי במשרד. עלו שם הרהורים בדבר הכישלון שלנו כחברה. כמוצר. 


מקווה שבפעם הבאה אייטיב לבחור את הסטארט אפ שלי טוב יותר.


 

11. ואחרכך דיברתי עם הקטסיטר שלי. ראיתי דרכה אותי, לפני כמה שנים, 


כאישה צעירה בתכנות שנתקלת ביצורים האנטי-חברתיים שמקומות כאלה מזמנים לה 


(היא קיטרה לי על משרתה הראשונה..). 


הזדהיתי כל כך. זה עד היום קורה לנו. חוסר אמון מצידם, חוסר תקשורת, יחס מגעיל..


אולי, במינונים נמוכים יותר.


יעבור.



זהו.

נכתב על ידי מישהי 1 , 7/9/2017 01:02  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

כינוי:  מישהי 1

מין: נקבה




הבלוג משוייך לקטגוריות: פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למישהי 1 אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על מישהי 1 ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ