לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

יצחק לסט זכרונות

תרגום חלק קטן מזכרונותיו של אבי יצחק איסר לסט מתקופת השואה.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


4/2013

בגיטו וביער פולין עיר לוקוב ליד ורשה


      
אבי ז

הר-ציון
 


- התמונה העלונה :   אבי ר יצחק לסט (באמצע)יחד עם האדמור מסטרוקוב ר הלברשטם  י (צד ימין) ביום חתונתי 1970

התמונה התחתונה  : זכרון  הקמתי לאחי ז"ל שנפל בהגת הר ציון במלחמת השחרור .הצבתיו בהר ציון ליד חדר הנשיא.

 

הקטע להלן הופיע בספר הזכרון ליהודי העיירה לוקוב .  נכתב ע"י יצחק איסר לסט ז"ל  אני בנו  תרגמתיו מאידיש  לעברית.

 

בגטו   וביער : זכרונות  מימי השואה   

 מיד שכבשו את פולין החלו הגרמנים בעבודות כפיה (מיותרות) ליהודים.

תחילת 1940  מפקדת  האס. אס של העיר לוקוב (עיירה ליד ורשה )פולין  שלחה  פקודה ליודנראט  שכל היהודים בגילאי 16 עד 60 חייבים ללכת לעבודת כפיה .    אחרת: הם ומשפחותיהם יירו למוות.

היודנרט  יצא בקריאה  לאוכלוסייה  היהודית  להישמע לפקודה הגרמנית ולא לברוח.  האוכלוסייה, יחד עם הפליטים מהסביבה, מנתה  כ28,000 נפש.

 

באחד הימים בשנת 1940 אמנם   באה הפקודה "כל  היהודים חייבים להתייצב בשעה 6 בבוקר בכיכר השוק".  הארגון הסדר במקום נשמרו על ידי המשטרה היהודית. בשעה 9 נראו בשוק קציני אס. אס חמושים. כל בעלי המלאכה כגון נגרים סנדלרים וכו'  צוו לעמוד בנפרד  .חילקו אותנו לשתי קבוצות והעבירו אותנו לשתי מחנות.

צרפו אותי לאנשים לא מוכרים והעבירו אותנו בקרונות דחוסים עד  העיר  מעזריטש ומשם בהליכה רגלית לרוזוגיסנה הנמצאת   7 ק"מ ממעזריטש . שם שיכנו אותנו ברפת בהמות. באזור  היו ממוקמים   מוצבים   של  הפולקסדייטשין (גרמנים שהתגוררו בפולין).

למחרת ,גרמני ,מדושן, השמיע  באזננו נאום  .הוא הסביר כי זה כבר 5 שנים יש לו ניסיון  עם אסירי מחנות ריכוז  יהודיים מגרמניה .אם לא נעבוד כמו שצריך   או משהו מאתנו "פליכטן"( יברח ) -כולם עד האחרון  שבנו   יירו למות.

 האס. אס  מינה  לתפקיד המפקד הישיר שלנו  את  צוקרמן ,הבן של נתן צוקרמן סוחר הברזל. הוא מיד חילק אותנו לשתי קבוצות .אחת עבדה משעה 6.30 עד 1 אחה"צ והשנייה משעה 1 עד 7.30 אחה"צ  .עבדנו בחפירת מנהרה שתחבר את נהר הבוג עם הוויסלה. העבודה החלה בעבר  ונעשתה עד העיר ביאלא  על ידי אסירים פולניים .    בעת העבודה שמרו עלינו גרמנים מקומיים ואנשי אס. אס  צעירים עם מכונות ירייה. כל תזוזה לא נכונה ואפילו  לדוגמא יישור הגב בעת העבודה  הקשה בכפיפה   -גררה מוות בירייה. מאנשי לוקוב נרצחו בצורה זו עקיבא הקצב  . לייבל  טענצער הנכד של יוסף בקר מרחוב  הקצבים.יהי זכרם ברוך.

 

 

 

רובם של העובדים במחנה באו מסביב לוקוב.אני  ואחי לייבל   וילדיו  וכן ילדיו של אחי -חיים אלי (המתרגם),הועדנו לעבוד עם המהנדסים הפולנים. ולכן מצאנו עצמנו לא במחנה אלא באזור המחסנים והמשרדים. עבודתנו  התבטאה לנפק כל בוקר את מכשירי העבודה לעובדים  .הייתה לנו הזכות להוציא כל יום  מהקבוצה שבאה לעבודה 30 יהודים לעזור לנו בעבודתנו עם הכלים.

פעמים רבות שהקבוצה הגיעה לעבודה ,המפקד צוקערמן לחש  באוזני  בשקט: "איסר ,יש לנו 10 חולים"  או "יש לנו בקבוצה רבנים, שוחטים ו"היינווער"  רבי  . ככל שהיה באפשרותנו הקלנו עליהם את העבודה: אבל לשבת בידיים שלובות היה בלתי אפשרי שם . חוץ מזה גם אנו היינו כל העת תחת עינם של הגרמנים. הה

 חורף שנת 1941  הגרמנים סגרו את המחנה  . לגרמנים הייתה מסתמא כבר תכנית להרוג ולהשמיד את היהודים ולא צריך עבודות כפיה.

אחרי חיסול המחנה חזרתי לביתי  בכפר זלשה .

בבית בכפר ,לקחו את השדות מהיהודים ומסרו אותם לפולנים.  לכל איכר בכפר  הייתה הזכות  לקחת יהודי לעבודה בחצרו. עקב המחסור במזון  בעיר באו מהסביבה 42 צעירים בנים ובנות לכפר שלנו. אני פעלתי אצל מכרים גויים שירשמו את הצעירים באופן רשמי כעובדים חקלאים . כך נמשך הדבר עד פסח 1942 .

למחרת אחרי חג הפסח שמענו כי העיירה ריקע הפכה להיות "יודנריין" -נקיה מיהודים. הוציאו משם את כל היהודים ושלחו אותם לטרבלינקה. אבל אנו לא שמענו על המקום ההוא ולא שמענו על  מושג מחנות מוות.

קאפל  בעקער  שילם לפועל רכבת שיתעניין לאן שלחו לפני ימים אחדים את משלוח היהודים מריקע .פועל הרכבת הביא תשובה -את יהודי ריקע שלחו למחנה  הריגה והשמדה. כך התוועדנו כי יהודים מערים ועיירות לא נשלחים ל"עבודה" בביצות של מינסק ,כפי שחשבנו קודם, אלא  לטרבלינקה למחנות מוות אחרים.

לעיירה לוקוב היה המזל שעד מועד  שמחת תורה השאירו, פחות או יותר ,את היהודים בשקט .  בשמחת תורה היהודים עוד שמחו עם היום טוב ,הגם שכבר הרגישו בגזר דין הקרב .....

ואמנם במוצאי החג בשעה 6 בערב נכנסו ללוקוב  קבוצות השמדה  עם ציודם וכן  הגיעו קרונות להובלת בהמות- כדי לשלח בהם את היהודים  למוות

גם הפעם צלח  בידי נציגי הקהילה לקנות את הס .אס בכסף .הם הלכו לעיר רדזין. אבל שם הגסטפו המקומי שלח את היהודים לגטו  במזריטש.

לכן בשלוש לפנות בוקר, יום אחרי שמחת תורה 1942, הם חזרו ללוקוב ושמו טבעת מצור  על העיירה. גרמנים , אס- אס ,אוקראינים וליטאים . התחבאו בכל הפינות מסביב לעיירה .בתחילה ירו  המרצחים  לבתים וברחובות. בעיירה נוצרה  מהומה נוראית, מרמקול הודיעו באידיש שעל כל היהודים לבוא לשוק הבהמות עד השעה 11 .עליהם להתייצב שם  ואם יימצאו משהו במקום אחר אחרי שעה זו  הוא יירה למוות על המקום. בבהלה שנוצרה היהודים תפסו את הילדים ורצו למקום ההוא. עשרות  מאנשי העיירה נרצחו  בבתים או ברחוב כיון שלא הגיעו בזמן  הנקוב למקום ההוא.

שם בשוק צוו על היהודים לשכב עם הפנים כלפי מטה כדי  שלא יוכלו להסתכל לרוצחים בעיניים. בינתיים בעיירה הסתובבו מכבי אש,, משטרה מקומית אס .אס ואוקראינים-נכנסו לבתים  הרסו קירות עקרו רצפות.  הרסו תנורים והיכן שמצאו יהודי הרגו אותו על המקום.

לפנות ערב  צוו על היהודים בשוק לקום. בחרו את  המבוגרים והזקנים , העבירו אותם לפינה ורצחו אותם ביריות. שאר היהודים הצעידו דרך השדות לתחנת רכבת. תחנת הרכת  הוארה בזרקורים רבי עוצמה.

במכות נוראיות הכניסו את היהודים לקרונות ונעלו אותם .על גגות הקרונות ישבו שומרים עם מכונות ירייה.

                                    ***********

הנה סיפור  מצמרר  ,אפיזודה, על  גיסי בנימין גאסטמאן ז"ל.

 בחצר של בנימין  בעת האקציה היו מוכנים שני בונקרים ,באחד מהם התחבאו גאסטמאן אשתו ועוד כמה אנשים. בבונקר השני התחבאה בתו. פעולה זו נעשתה בכוונה -חילקו את המשפחה לשניים. אם בונקר אחד ייפול לידי המרצחים לפחות שיישאר משהו מהמשפחה

ביום  האקציה יצא בנימין מהבונקר שלו לתת מבט לבונקר השני אם תקין שם  .   ןגילה לתדהמתו כי הבונקר השני נתגלה והבת לא נמצאת שם .הוא רץ לתחנת הרכבת בתקווה שיצליח להציל את הבת .היה  לו מכרים בין הגסטפו מלוקוב. הוא  ייצר  להם נעלים שנשלחו לגרמניה .

בתחנת הרכבת מצא בנימין את כל היהודים יושבים  על הרצפה ליד הרמפה על האדמה המוקפים על ידי הא.אס  . ראה  את בתו וביקש משומרי האס אס שירשו לו להיות ליד בתו הוא רוצה לחלוק אתה את הגורל.

 הוא תכנן להציל את הבת בעת הנסיעה בקרון לטרבלינקה. בנימין הכין בעוד מועד  מסור שחותך ברזל. ברגע שהרכבת החלה לנוע התחיל לנסר 2 סורגים מהחלון הקטן בקרון. ראשונה  מהחלון יצאה בתו וקפצה בצורה מוצלחת ונשארה בחיים. הוא עצמו לא קפץ בצורה מוצלחת כל כך .הוא שבר רגל וגם נפצע מכדור (מהמרצחים שישבו על גג הקרון). אחריו קפצו מספר אנשים צעירים וכמה  מהם שרדו.

בנימין זחל על בטנו לבקתה פולנית. שם פגש דווקא  איכר שהכיר  ונשאר ללון שם. השכם בבוקר הביאו האיכר ישר לגסטפו. שם צוו  על האיכר  להביאו לחצר בית הכנסת. בחצר בית הכנסת עבדו מספר יהודים במיון החפצים שנשארו מהיהודים ששולחו למוות במחנה טרבלינקה. ביניהם היו עמיל גאסטמן  בנו של  אחי הנ"ל  וכן בנימין פלימעניק  . בן האח ,עמיל, כשראהראה את האיכר עם דודו הוא נתן לאיכר את כל הכסף שברשותו כדי להציל את דודו. אך מרצח אס אס  הבחין בנעשה  וירה למוות מיד בבנימין.  מרצח האס אס ציווה על האיכר להביאו  למלינצוור  בית- עולם. יהי זכרו ברוך.

אשתו של בנימין ,אחותי שרה, יחד עם ילדיה ובתוכם עם הבת שקפצה מהקרון שרדה עד האקציה האחרונה , מאי 1943 .גילו אותם בבונקר ברחוב קאנלווה לקחו אותם לבית העיריה ושם ירו בהם עם הרבה יהודים אחרים. יהי זכרם ברוך.  

**************************************************

אחרי האקציה הראשונה יצאה הודעה כי כל הנחבאים בבונקרים השונים  בשדות וביערות  יכולים ללכת לבית העירייה שם יקבלו "כרטיס –חיים" (כלומר מותר  להם לחיות זמנית) . הגרמנים  הודיעו כי יקימו גטו חדש ויתחילו לעבוד במקצועות השונים . נמצאו יהודים שהתעייפו מלהתחבא ומלהתגלגל והחליטו ללכת לבית העיריה לספר את האמת. שם הם ראו כי מנפיקים "כרטיס חיים" ל30 יהודים משחררים אותם ושולחים אותם חזרה לגטו. 

  כ שהיהודים הנחבאים  נוכחו לדעת הנ"ל   מאות יהודים שהתחבאו בבונקרים  ובמקומות נוספים  יצאו ונרשמו בבית העירייה. בצורה זו הרוצחים קבלו שוב 640  יהודים (בערך). להם כבר  לא נתנו ללכת לגטו . האס. אס שמר עליהם שמירה קפדנית  .שבת בבוקר הביאו אותם לבית עולם מאלינאווער . שם היו כבר מוכנים בורות חפורים .צוו על כולם להתפשט  ואחר כך ירו בהם. בין הנספים היה אחי (חיים אלי הי"ד)  יחד עם משפחתו.

כל המאורעות האלו ראתה בתי (יוספה ז"ל). היא שרתה אצל משפחה קתולית כנערה נוצרייה. הגויים ראו שמובילים כל כך הרבה יהודים להריגה  הם  אצו רצו כדי לשדוד את חפציהם. בתי שעבדה כנערה נוצרייה  ראתה את התמונה הנוראה הזאת. 

אחרי האקציה, שבה נרצחו כ600 איש , הצלחתי לברוח עם משפחתי ליער. כל האיכרים  בכפרים קבלו הודעה : כל מי שיסגיר  יהודי  יקבל  3 קילו סוכר. הרבה גויים הלכו ליערות כדי לחפש יהודים. שם  גם גילו  את הבונקר של משפחתי את כולם הביאו ללוקוב לגסטפו. החזיקו אותם כמה ימים בלי אוכל ושתיה  ואחר כך ירו בהם .

בבונקר המשפחתי ביער   היו שם אשתי ז"ל ,שתי  בנותיי ושני  בניי , בת של אחי  ושלושה  בנים של אחי.  באותו ערב אומלל  יצאתי כדי להשיג מזון. בערב השני שחזרתי ליער מיד ראיתי את השבר  הנורא : הבונקר ריק.גוי פולני בישר  את הבשורה הנוראה. עצוב בליבי ודואב התחלתי לרוץ  לא לדעת לאן אני רץ.  בינתיים פגשתי שני בנים של אחי ויחד  בכינו על קרובינו שאינם  בין החיים יותר.

 יחד חפרנו בונקר בשדות . שם שהינו עד ערב פורים 1943 .פעם אחת בלילה הלכנו למכר פולני להשיג לחם. הוא סיפר לנו כי ביקר  בעיר לוקוב וראה הרבה יהודים בגטו. הוא  יעץ לנו ללכת חזרה לגטו . הבונקר שלנו ,הוא אמר , נמצא בשדה עוד מעט יתחילו לחרוש את האדמה ויגלו את מחבואינו כך אמר .

אחרי יומיים שוב הלכנו לחפש מזון. בדרך  הלכנו לבונקר הקודם שלנו שם נשאר לנו עוד  מעט בגדים.

נרעשנו עד עמקי נשמתנו שבירידה לבונקר מצאנו שם את בני צבי הי"ד ואת בן אחי, עזריאל ז"ל   . שמחתנו אין לשער :הרי היינו בטוחים שאת הילדים הרגו בעת האקציה במתחם  העירייה יחד עם כל בני משפחתי.. התברר שהם ברחו מכדורי המרצחים בשעה שרצו להוציא  אותם להורג. בכינו  שם  הרבה מאוד. בני צבי התבטא: "אבא, אנו נילחם בכל הכוחות כדי להישאר בחיים".

בשנת 1943 ערב פורים,חזרנו כולנו  לגטו :לייבל אחי עם בתו יוספא בת ה9 .הבנים של אחי חיים- אלי. אני ובני הרשל    . שם ,בגטו,שהינו עד חול המועד פסח. הרגשנו כי  הרוצחים מתכוננים להפוך את לוקוב   ל"יודנריין" .  לכן  וחזרנו ליער בעוד מועד.

 שם ביער  נאבקנו  כדי להמשיך חיים בפחד וברעב . בכל פינה ארב לנו מרצח שרצה להרגנו.

***********************************************

הבונקר  ביער שימש  כגלגל הצלה לשאר בני המשפחה גלגל :הצלה בן דודי מוטל  פלצמן   .  הערת המתרגם כפי שסופר למשפחה

"הרשל בני ז"ל אני - לא סמכנו על הגויים להתחבא אצל האכרים   ולכן לכן חפרנו בונקר בלב היער העבות  לא בשדות . פתח הבונקר  הוסווה בענפים בצורה מתוככמת.  ביום ישנו ובלילה הלכנו למכרים הגויים לקנות מזון.

לילה אחד שנת 1943 בחזרנו מביקור אצל איכר בכפר אנו שומעים רעש  בשיחים ביער ,נבהלנו נורא,אך הלכנו לראות מקור הרעש והנה אנו רואים חבילה.פותחים החבילה -יש צבת. מיד אני מזהה- הצבת היא של בן דודי  מוטל פלצמן . בני ואני מתחילים לצעוק ללב היער "מוטל" "מוטל,

והנה מגב השיחים מופיע בחור גבוה ,כולו נפוח מרעב ומדדה על רגלו.מוטל .

מתברר כי מוטל קפץ מהרכבת שהובילה לטרבלינקה והוא מתחבא כבר חצי שנה.הבחור היה  על סף שבירה, כולו נפוח מפצעי קור.סחבנו אותו על גבנו  לארמון ,הבונקר. וריפאנו לו הנפיחות  ע"י קומפרסים , איפה היו קומפרסים? .סלחו לי- עשינו לו קומפרסים  של שתן (תרופה עתיקה) הבחור הבריא . והנה אנו 3 נפשות הנאבקות על קיומן ביער העבות.

אפיזודה: יום אחד אנו שומעים  ניסור עצים קרוב אלינו  .ואני מתקרב לפתח ורואה גרמני חמוש מעל הפתח ממש מעלי . כנראה שומר על העובדים. אך הוא לא הבחין בנו . הכל עבר בשלום.

 אגב, אני  הכנתי תוכנית  מוכנה במקרה  ונתפס . כיון שאני המבוגר מכם אמרתי לבני צבי  ולמוטל  , אני אגש למרצח אתחנן  כבייכול על חיי ואתנפל עליו . ואתם ילדים נצלו את הרגע ועשו ויברח .  ואני אאבק אתו שלא יפגע בכם ואולי גם  אגבר עליו .


סיפור הצלתם המופלאה של אחי אריה לייבל  ובתו יוספה  וכן בניו של אחי  חיים אלי : אחי לייבל ובתו יוספה וכן ובניו של אחי חיים -אלי ,אחר שברחו מהגטו , התחבאו אצל גויים בכפר.

בני ז"ל ואני לא סמכנו הגויים  ולכן מקום מחבאנו ביער .

בסוף בשנת 1943 ,הגרמנים גילו יהודי  מתחבא אצל איכר פולני בכפר זלשה -כעונש  הם הרגו את היהודי  וגם את האיכר וכל משפחתו בחצר האיכר . פחד גדול  נפל האיכרים שהחביאו יהודים.הם דרשו מהיהודים לעזוב את בתיהם מיד  .

אחי ליבל  ובתו יוספה עזבו את בית האיכר  בליל כפור .

תארו לכם ,לילה כפור   צועד יהודי  עם בתו  בת התשע לכוון היער בתקווה שאחיו התחבא ביער ובנה בונקר  ישמע את שריקותיו המוסכמות.

 . .... "באמצע הלילה אנו שומעים שריקה שמפירה את השקט היערי" אמר אבי  .מוטל אומר"זאת השריקה של לייבל " .הוא יוצא מהבונקר ומחזיר שריקה עד שנפגשים וכמובן הם נכנסים לבונקר שנדמה אז כאמון מלאכים . אחרי חצי שעה אנו שוב שומעים שריקה  .אומר מוטל זאת השריקה של עזריאל מחליפים  שריקות עד שנפגשים  היו הם בניו  של חיים אלי יוסף ,עזריאל ,ודוב ועוד אח- שגם עליהם נפל  גיזרת הגירוש מיד.  על הגויים  נפל פחד מוות  .

 אך באותו לילה גם אנו פחדנואתו ליל שימורים  אמרנו בכוונה  כל הזמן   תהילים .הסיבה ....

לייבל הלך עם בתו,יוספה,  יד ביד . הצעדים השאירו סימנים  וחששנו כי בבוקר הגויים יראו סימנים של ילד ומבוגר  ביער וילכו אחרי הצעדים ויגלו אותנו  (הגויים חפשו יהודים הם קיבלו 3 ק"ג סוכר עבור כל יהודי שמסרו לגרמנים)

קרה נס ,כנראה בזכות התהילים, ולפנות בוקר ירד שלג כבד וכיסה את כל העקבות.

אחר  שהכנסנו אותם לבונקר הרחבנו את הבונקר.  ליוספה , הילדה היחידה, הקצנו חדר מיוחד . וכך שרדו עד השחרור.

ב9 יולי 1944 בא במפתיע הצלתינו. לילה קודם עוד הלכנו לאגור מזון ולא שיערנו שלמחרת נהיה  חופשיים. הרוסים כתרו את לוקוב עד שדליץ  בעוד שבעיר בריסק עוד היו גרמנים.

כאנשים חופשיים נכנסנו ללוקוב ולא מצאנו שם אף אחד. לא יהודים ולא פולנים. העיר הייתה חרבה. מתוך חשש שהגרמנים עלולים לחזור ללוקוב הלכנו באותה הדרך היכן שהצבא הרוסי הלך. קרוב לעיר ראדזין נוכחנו כי הגרמנים גורשו ללא יכולת לחזור לכן חזרנו לעיר לוקוב  שם מצאנו כמה משפחות יהודיות.

אנו שרידי משפחות נכנסנו לגור יחד בבית ריק שהיה שייך לגוטשע  ריבק . האדמה בערה מתחת לרגלים. הא.ק (ארגון פולני רצחני) רצח יהודים .מיד היו לנו 3 הרוגים :יהושע פראסטס ובנו וכן עוד יהודי מיאדעמאוו .

בעת כינון המדינה היהודית  בתחילת מלחמת העצמאות הרבה צעירים יהודים התגייסו לצבא הישראלי. גם בני צבי הלך לצבא .נפל בירושלים  בהר ציון. י

יום הזכרון :צבי(הרשל) לסט ז"ל  כה כסליו תשט

 עד כאן תרגום כתוב  ומילולי של זכרונות יצחק איסר לסט זצ"ל

 

הוספת המתרגם מאיר לסט

אבי יצחק איסר נפטר   בשם טוב כד כסליו תשל"ה(1975). מקום מנוחתו רחובות 

אמי חנה מרים ,ילידת העיר ורשה,  נפטרה  אשה חשובה וצדקת בשנת כו אלול תשמב 

(1982) מקום מנוחתה רחובות.

   שרידה יחידה ממשפחתה העניפה והשורשית בעיר ורשה פולין.

יהי זכרם ברוך

 אני ממשיך מנהג אבי ז"ל ופוקד את ציונו של אחי צבי לסט באחד הימים של חודש אלול מידי שנה ושנה . ואולי אני היחיד בעולם שפוקד את קברו . ומה בהמשך ? אצווה את בני משפחתי לפקוד את ציונו פעם בשנה.

 

 

 

 

מאיר יקותיאל לסט 

על קורות חיי בארץ ובחול בבלוג הבא

meirmk10@gmail.com

נכתב על ידי , 8/4/2013 09:56  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





כינוי: 

מין: זכר

Skype:  meirmk 




הבלוג משוייך לקטגוריות: זכרון והנצחה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למאיר לסט אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על מאיר לסט ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2015 © נענע 10 בע"מ