לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

The Warrior Diaries


פורשת כנפיים, שומרת על הראש פתוח לרווחה


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוקטובר 2014    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

10/2014


...Maybe if you wouldn't puch my buttons, i wouldv'e been nicer
נכתב על ידי המלאכית הלוחמת , 20/10/2014 17:51  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




אולי אם מישהו היה אומר לי שהכל יהיה בסדר, אולי גם הייתי מאמינה לזה...

נכתב על ידי המלאכית הלוחמת , 20/10/2014 03:20  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מאשדוד ועד לגיהנום


לפני כמה שעות טובות, חזרנו מיום ארוך ומהנה באשדוד, וביקרנו בדירה החדשה של הבני דודים, נשארנו עד לצהריים והערב, ואני והאחים שלי טיילנו מעט אחר הצהריים בעיר וצפינו בשקיעה וכמובן שהם היו בשלהם ואני אבדתי את עצמי עמוק אי דם בתוך עולם המחשבות, החלומות בהקיץ והפואטיות שלי.

והיה מעולה! 

ממש סידר לי את המחשבות והראש והיה כיף ללכת ולהתנתק מעט מהבית - איפה שכל הצרות נמצאות ופשוט להרגיש בטוחה לצד אנשים. מה שאף פעם לא קורה בבית לכן ממש התאכזבתי כשעזבנו, לא רציתי לחזור לריקנות הנוראה שבבית כי רק מרוב הריק מהקירות בבית ואצלי בראש - אני משתגעת. אבל אני ילדה גדולה. אני אסתדר.

וחוץ מזה, יש לי מספיק דיסטרקציות מהשיעמום הריק, ולא מהראש שלי לשם שינוי כי אחת ולתמיד סידרתי את המחשבות שלי הלילה.

יש לי את הסדרות והסרטים שלי. פה ושם גם אדפוק שנ"צ ענק ולא אכפתי במיוחד אבל בהחלט מאוד נחות כי עכשיו מאוחר מאוד ויוצא שבקושי ישנתי ובנס עברתי את השתי לילות הללו.

 

התחלתי את הבוקר בארוחת בוקר בארומה עם אמא ואח שלי ורק אחרי שעה עשינו את דרכינו לאשדוד אז זה בכלל היה מעולה :)

ולקחתי קצת מהזמן מהנסיעה במכונית לסדר את הראש גם בדרך לשם ביום וגם בחזרה לשם בלילה עם המוזיקה ברקע באוזניותי כמובן ;)

 

פשוט לצפות בנוף המדהים של היום והלילה ולזרום עם צלילי המוזיקה ולצבוע את הרקיע עם המחשבות הטובות שלי ולו לרגע היה פשוט שווה את הכל.

 

בשלב מסוים בערב המאוחר כשהיינו בביתם והייתי עסוקה מדי בלעשות מרתון "החממה" ולטחון להם את כל הסוכריות השוקולד עם יין לבן ותה ויסוצקי שגורם לי לקחת את התה הקמומיל שלי קצת פחות מובן מאליו, וכמובן להתעלם מכל כמות הקלוריות וכמה שזה משמין ולשלוח לעזעזאל כל קול מופרע שצועק לי להפסיק כי גמרתי לתת לחרא מזובל שכזה להשתלט לי על המוח או החיים שלי,בין לבין איפשהו שם איבדתי את עצמי עמוק בתוך תוכי איפשהו שם שגרם לי לחשוב על חיי ועל כל הסבל וכל החרא והחלטתי שהחיים הם משהו שאני צריכה לקחת בידיים שלי ולהפוך אותם למשהו שאני רוצה ולא ההפרעות שלי. שיזדיינו כל הקולות של כל ההפרעות שלי הללו. כי הם לא שלי, הם לא שייכים לי. אני לא שלהם והם לא שלי. הם בצד האחר של המוח שלי בנפרד מהצד הטוב והשפוי שלי ותודה לאל שכך. הם לא שייכים לי כי אני לא בן אדם רע. אני בן אדם טוב ושפוי. הקולות האלו הם לא אני. לא מאמינה שלקח לי כל כך הרבה זמן להידבק לאמת אבל עכשיו כסוף סוף אני והאמת האמיתית מתאנו אחת את השנייה, והתחברנו ביחד - אני לעולם לא ארפה ממנה, לעולם. 

קלישאות או לא, פאק יט. זאת האמת.

 

ועכשיו עוד מעט בוקר ואני צריכה ללכת לישון, לעזעזאל עם בית ספר. 

אבל מה אפשר לעשות...זה הזמן שלי לחזור לשאר העבדים של המחרה.

אני חושבת שהחופש הזה היה מורכב מכמה ימים טובים כמו היום וכמה ימים לא כל כך טובים. מעט טובים והרוב רעים - זה בדיוק למה זה נותן לי את כל הזכות המרה למרוד בבית ספר בכל סוג של הברזה שאמצא לנכון וישקפצו לי. למה אחרי כל מה שעברתי בכל הימים האלה, אני צריכה חופש מהחופש הזה.

 

וכמו שמדונה אומרת - שום דבר לא באמת משנה.

במיוחד לא דבר פוגעני כמו בית ספר.

ועוד יותר לא כשאת בחורה שחיה את הרגע כאילו את עומדת למות ברגע הבא.

אני אלך לישון שלווה יותר הלילה אחרי הפריקה המאוד נחוצה הזו.

התגעגעתי לזה...הפריקות היו חסרות לי, במיוחד של הלילה. שכחתי כמה שזה מנקה לי את הראש ומסדר את המחשבות במקומן.

 

נכתב על ידי המלאכית הלוחמת , 19/10/2014 02:24  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



Girl, interrupted


האם אי פעם הרגשתם קפואים במקום?

האם אי פעם ראיתם משהו/מישהו שלא באמת היה שם?

האם אי פעם היו לכם קולות בתוך הראש?

האם אי פעם שקעתם בדיכאון עמוק מדי?

האם אי פעם היה לכם את הדחף לחזור על אותו משפט עד שזה "נשמע נכון"?

האם אי פעם היו לכם מיליון מחשבות/מילים רצות בו זמנית בראש וצרחתם?

האם אי פעם פחדתם לעבור עוד יום בחיים?

האם אי פעם חוויתם כאבים פסיכוסומטים?

האם אי פעם פחדתם מהלילה?

האם אי פעם פחדתם מהשקט?

האם אי פעם פשוט פחדתם מהכל?

האם אי פעם כאב לכם לצחוק?

האם אי פעם פחדתם כשמישהו עזב את החדר והשאיר אתכם לבד?

 

אולי באמת הייתי משוגעת ואולי פשוט הייתי נערה, בהפרעה.

 

 

[x]

נכתב על ידי המלאכית הלוחמת , 18/10/2014 00:50  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

Avatarכינוי:  המלאכית הלוחמת

בת: 16

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

הבלוגים הקבועים שלי
קוראים אותי
7,344
הבלוג משוייך לקטגוריות: פילוסופיית חיים , המתמודדים , שירה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להמלאכית הלוחמת אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על המלאכית הלוחמת ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ