לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

The Warrior Diaries


פורשת כנפיים, מביטה לעבר האוקיינוס ישר לכוכבים

Avatarכינוי: 

בת: 20

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2018    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
2930     

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

4/2018

sentimental


אני מתגעגעת נורא לג'וני...

מעוד מתגעגעת לסבתא ולאחים שלי.

במיוחד לסבתא.

הבית שלה היה גם שלי.

מתגעגעת לעיר הקטנה שלי.

לבניינים המוכרים הנוצצים בלילות,

זה לא היוקרה, זאת הנוסטלגיה.

כרגע מולי משקיף נוף אל עבר בוסטון.

אל עבר הגשר הירוק טורקיז.

השילוב האהוב עליי,

מלנכוליה רומנטית.

עצב מתוק.

זו הרגשה אשר נשמעת עצובה,

אך ברגע אמת היא כל כך קסומה.

 

מה כואב יותר מסנטימנטאליות?

כלום.

אך שום דבר גם לא מרגיש יותר טוב ממנה.


נכתב על ידי , 18/4/2018 14:57  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




אני מתגעגעת לחדר הפרטי שלי.

ברמות.

נכתב על ידי , 17/4/2018 20:51  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




אני חושבת שמה שאני באמת כועסת עליו

הוא העובדה שאמא תמיד מגנה על אנשים שגרמו/גורמים לי להרגיש רע.

אני מדחיקה את הכעס ומקשטת אותו וזה בדיוק הגורם המרכזי להתפרצויות זעם הפנימיות שלי.

וגם החיצוניות.

 

כן, אני רוצה מישהו שיגן עליי.

והיחיד שהיה לו את הלב לעשות את זה עד עכשיו זה רק דני.

אפילו אם הוא הספיק לעשות זאת רק במילותיו.

נכתב על ידי , 16/4/2018 20:09  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




אני חייבת לצאת מפה.

אני לא יכולה לשאת את זה יותר.

נמאס לי כבר מהקירות ומהקור הזה.

ויותר מכל נמאס לי מהתלישות הזו מאמא כשהיא מילימטר ממני.

 

כתבתי את זה בעת זעם מוקדם יותר.

מן הסתם בעודי נרגעת זה נשכח ממני.

אחרי עוד כוס יין לבן.

אני ממשיכה לפספס את שעת הטלפון לארץ יום אחרי יום.

לא עוד.

מישהו הודי הזמין אותי לקפה מחר.

אני מקווה שבתור ידיד.

-

יש בי כל כך הרבה מילים 

אך אין לי מושג איך לכתוב אותם.

במיוחד בהשראת הלילה.

תסריטאית אבודה.

 

נכתב על ידי , 15/4/2018 21:36  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




לחיות עם אמא שכל הזמן רק מורידה אותך זה מטיש וכואב יותר ממה שאני יכולה לתאר במילים.

שחושבת שהמקסימום שמגיע לך זה לעבוד בסופר.

ואף אחד לא יקח אותך לעבוד בחברה כי את לא טובה מספיק.

שלא לדבר על העובדה שאמא בכלל אמורה לדחוף אותך ליותר טוב 

לא למשוך אותך עמוק יותר לתוך הקרקעית.

כפרה על הילדים שלי אני אעדיף למות לפני שאני אתייחס אליהם ככה.

והיא עוד פיזית ירקה עליי על משהו שאבא אמר.

השטן בפני עצמו.

 

לפעמים אני ממש רוצה שהיא תמות אם זו הדרך היחידה לקבל את הכרטיס היציאה שלי מהכלא הזה.

תמורת המוות שלה.

ככה זה כשהשטן משחק בך.

דמיינתי הרבה פעמים איך אני הורגת אותה.

כמו בפאקינג "יצורים שמימיים".

אני שונאת להיות תלויה בה.

עד לרמה שבא לי למות בעצמי.

פשוט להתאבד.

באמת שכן.

לא מוצאת סיבות להמשיך את ההתעללות הזו.

והכל בגלל כסף ורוע.

היא לא רוצה את זה לטובתי והיא חתיכת שקרנית מזדיינת.

שאני מאחלת שמישהו ירק לה חזרה לפנים.

ירביץ לה.

ומצידי שגם ידרוס אותה.

 

המקום היחידי שאני יכולה להתוודות בו זה רק הבלוג הזה.

 

מתי זה יפסיק?

מתי?

ואני שונאת רק להתלונן אך אני לא יכולה לעשות עם זה שום דבר.

 

אני צריכה כסף בכמויות של שקים בשביל לצאת מפה.

אני מוכנה לעשות הרבה אם לא הכל בשביל שתהיה לי את האפשרות הזו.

אמן.

 

מגרד לי ליד החזה

רק שאין לי סרטן השד.

המינימום שאני מבקשת זה לפחות לבחור איך אני מתה.

הא וגם אין ביטוח אז אני יכולה משם ישר לקבר.

נכתב על ידי , 10/4/2018 02:04  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

12,580
הבלוג משוייך לקטגוריות: פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להמלאכית הלוחמת אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על המלאכית הלוחמת ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ