לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

The Warrior Diaries


פורשת כנפיים, שומרת על הראש פתוח לרווחה

Avatarכינוי: 

בת: 20

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ינואר 2018    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

1/2018


אלבומה החדש של דמי מאוהב

בזמן האחרון שהתרגשתי ככה מהמוזיקה שלה היה לפני 3 שנים.

פעם הראשונה הייתה ב2011.

Unbroken, DEMI, Confident. 

אלבומים לתקופות נוסטלגיות.

פעם האישה הזו הצילה אותי כשהייתי אובדנית בת ארבע עשרה.

כעת היא ממשיכה לעורר השראה.

אני זוכרת איך הייתי קשורה למוזיקה ולדוקומנטרי שלה אחורה ב2012.

וכעת 6 שנים לאחר מכן, היא הוציאה עוד דוקו מדהים.

 

בעיניי זו מלכה אמיתית.

אישה שמנצחת את ההפרעות נפש שלה.

אני יודעת מפני שאני אחת כזו.

 

מדמי, ללנה, למדונה.

 

השירים הללו גורמים לי לרצות כל כך לנסוע כל הלילה בפול ספיד ~

כן כן אני מאוהבת בסלין דיון, סקורפיונס ושירים ישנים למיניהם אך אני גם מעריצה של מוזיקה מודרנית כזו xx

 

נכתב על ידי , 21/1/2018 01:55  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



Mania


 

אני מרגישה שהלב שלי עומד להתפוצץ

יש בי לעיתים כל כך הרבה מאניה

אנרגיה שאין לה מקום

אני רוצה להיפגש עם מישהו

 

אני כל הזמן טובעת בפנטזיות שלי

אבל אני לא פסיבית.

אני יודעת בדיוק מה אני רוצה.

למעשה רק בדבר אחד אני באמת בטוחה.

אני רוצה להיות כוכבת.

לא סלבריטאית, אני רוצה להיות דמות שיכולה להשפיע על האנושות.

דרך האומנות והאידיאולוגיות שלי.

 

אני לא מפחדת מהקולות ולא מהעייפות.

זה לע מעניין אותי.

לא אכפת לי שחצי מהמוח שלי אוקיינוס ורק דבר אחד יציב.

 

אז נכון נפטון שטף את רוב המוח שלי.

ולקח לי הרבה זמן למצוא את המטרה היחודית הזו שתייצב אותי סוף סוף.

מזל שיש בי הרבה קרקע גם כן.

ומזל שהמציאות במקרה שלי תנצח את הלה הלה לנד שאני כל כך מאוהבת בו.

יש לי כזאת אדמה חזקה ויציבה שאפילו את החוף הקסום שלי אני יכולה לברך.

בלי שהחוף יגע יותר מידי באדמה.

עדיין יש לי את האלטר אגו שלי אך הפעם הוא רק עוד דרייב למטרה שלי.

ואני אוהבת את ארץ לעולם לא אך אני גם אוהבת את המוח הפרקטי שלי.

זה מה שקורה כששבתאי ונפטון משלבים ונהיים אחד.

ואני אוהבת את שניהם.

למדתי לא לפחד מהטרור מכיוון החוף המנצנץ הזה, זה רק חשש.

שום דבר לא נצחי אצלי ואני לא רוצה שהוא יהיה.

אך כרגע אני כן יודעת מה אני רוצה.

אני עדיין מטושטשת לגבי המון דברים, ואני עדיין צריכה לגלות את עצמי.

ואני לא חוששת להודות בזה.

תגלית עצמית זה למידה נצחית.

אך אני כן יודעת שאני רוצה להצליח בתסריטאות.

ולשנים הבאות זו המטרה שאני מציבה לעצמי.

לאחר מכן, אני אלך למטרות הבאות שלי.

אך בינתיים אני טובעת אך ורק בזה.

זו הנקודה המרכזית שלי.

הכתיבה רדפה אותי כל חיי.

 

בלי שום קשר, כבר כמה ימים שאני לא ישנה.

הכל שחור לבן.

ואני רוצה לצאת לבלות בלילה אך אין לי לאן או עם מי.

החלונות סגורים, המנעול שבור.

אורות הרחוב דלוקים.

אולי האלמנה שלי תבוא לבקר אותי.

לילות בודדים חסרי השראה.

נכתב על ידי , 19/1/2018 23:01  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



Lullaby


 

טפטופי הגשם על חלונות המרפסת בלילה נראים כמו נצנצים.

העצים נעים בעקבות הרוח העוצמתית.

התמונה האהובה עליי.

הכל שקט אבל אני עדיין עצובה.

מלנכוליה.

באמבטיה ישבתי לי קודרת מעצב בעת ג'ודי גרלנד שרה ברקע.

אז חשבתי איך אני רוצה שהבת שלי תהיה כמוה (ג'ודי).

שלפחות היא תהפוך לכוכבת מלידה.

אין לנשמתי למה לחכות.

הימים הקרובים אפורים.

הטפטופים זוהרים.

פנסי הרחוב הכתומים דולקים.

החורף מקסים.

העצבות ממשיכה.

 

הנחמות היחידות שלי הן ספרי אסטרולוגיה, סרטים ותה.

רק ככה אני שומרת על שפיות.

הן התרופה שלי לחיים הללו.

ההגנה מהאנושות הזו.

מהאנושות שלי.

מהשדים.

זה הרגיש כמו חיסון לכתוב את זה.

הייתי צריכה כמה שניות לנשום.

כנראה שזו תרפיה בדיוק כמו שדוקטור פ' לימד אותי.

זה פה.

זה לא בתוכי יותר.

זה נפרד ממני.

יש אזעקה של פחד.

אך הפחד הוא התרופה.

 

יש לי ערימת מטלות ועבודה במקביל.

ושוב ג'אנק פוד הוגש כארוחת ערב.

החורף והכלב שלי הם החברים היחידים שלי.

הרומנטיקה של הבדידות.

אולי מתקרבת סופה.

הטפטופים בחוץ הן הדמעות שלי.

והחום בבית זו האופוריה שלי.

 

עכשיו אני סוף סוף נושמת.

נרדמת לשיר ערש שנוצר.

נכתב על ידי , 19/1/2018 01:52  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



Earth is evil, nobody will miss it


זו כבר פעם שנייה שאני עדיפות שניה של מישהו.

שאני איזה גביע שאנשים יקחו להם כבונוס.

קודם אבא שלי.

עכשיו אלכס.

אפילו לא מגיעה לה שאני אהיה חברה שלה.

בלי בושה היא אומרת לי שעד שהיא סוגרת היא

מעדיפה לצאת עם הקוקסינלים האלה.

אני שונאת אותה על זה.

ואני עוד חושבת על להזמין אותה אליי לבוסטון.

היא בבירור לוקחת אותי כמובן מאליו.

ועוד יותר מתעבת את הגורל המזדיין הזה שתקע אותי עם האנשים הללו.

 

ועוד אני תקועה עם האמא המטומטמת הזו שלי.

אני שונאת אותם.

את כולם.

את ההורים שנתקעתי איתם.

ואת החברה הדפוקה והשטחית שלי שקבוצת ערסים שישלמו

עליה בדאנס בר מעניינים אותה יותר ממני.

אני שונאת את האנושות הזו שנתקעתי איתה.

 

"כדור הארץ הוא מרושע. לא צריך להתאבל עליו. אף אחד לא יתגעגע אליו"

לארס פון טרייר מבין אותי.

 

.Fuck them all

נכתב על ידי , 18/1/2018 18:58  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



Malice


 

 

אמא שלי כל כך מעצבנת שבא לי להרוג אותה לפעמים.

היא מוציאה ממני כאלו אנרגיות רעילות.

אמרתי לה שאפילו עם ג'וני היה הבן שלה היא לא הייתה מרוצה ממנו.

ג'וני מדהים. 

תמיד היה כמו הבן שלי.

אך זו לא אני הבעיה.

הבעיה היא שהיא מוצאת פגמים בלי סוף.

ורוצה לתקן כל הזמן.

פאקינג קונטרול ביץ'.

אני לנצח אהיה אזוקה אליה עד שאמן אמן אשתחרר מהכלא שלה.

אנשים הם לא פאקינג חיילים שלך.

תפסיקי כבר להגיד לכולם איך לחיות.

ותפסיקי להיות כזו כלבה כל הזמן.

השטן שלח לי אותה.

כדי ללמד אותי בדרך הקשה.

אפילו הכוכבים אומרים את זה.

היקום.

אמנם בכדי ללמד אותי לקחים טובים.

אך עד מתי?

עד פאקינג מתי?

זה כבר שני עשורים.

כבר מהילדות זה נמשך.

פעם אחת היא דפקה לי מכות כשהייתי בת 11 מפני שלא הסכמתי ללכת לישון.

השניה הייתה בגיל 14 מפני שלא הבאתי ציונים טובים הביתה.

כן, הפרפקטיוניזם החולני שלי כנראה משם.

אבא שלי איננו.

וגם הוא חדל לאהוב אותי באמת לאחר שהפסקתי להיות חמודה וקטנה.

רק עכשיו הוא מתחנן כמו איזה לוזר שאטוס אליו.

אני נכדה גרועה אז אפילו את סבא וסבתא שלי לא מגיע לי שתמיד אהבו אותי.

 

חוץ מהבונקר שלי לא נשאר אף אחד.

והתסריט שלי שרק הוא הדבר היחיד שאני רוצה להצליח בו בחיים האלה.

חוץ מילדים ובעל וזה אם לא אמות עד אז.

 

ציפיתי להמשיך להרגיש את הקור כרגיל אך לא.

נשבר לי כבר כנראה. אני דיי רגועה.

נכתב על ידי , 18/1/2018 00:42  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

12,028
הבלוג משוייך לקטגוריות: פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להמלאכית הלוחמת אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על המלאכית הלוחמת ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ