The Warrior Diaries

מיליון עלי שלכת על הקרקע
זה להתהפנט מעצים כתומים
ולצעוד ברחובות בלילה
או בשעות הערפל המעוננות
זה להיות ענייה בקלווין קליין ורוד

זה לקפוא מקור ולהתעטף בריק
זה הרבה פנטזיות שחורות
ובדידות שנקברה לה
אי שם עמוק בנשמה

זה לצעוד ברחובות באוזניות לבנות
באותו ז'קט ורוד חורפי של קלווין קליין
ולהתהפנט מחדש מאורות העיר
לטבוע בתוך הקסם האפל

זה להיות אישה חזקה.
לא לפחד מהומלסים בתוך הבנק בפינה.
גם לא מהגנבים ליד הקיוסק.

זה להנות מבתי קברות בדרך לקיוסק.
ולצפות בעשן אשר עולה מתא השירות.
יופיה של העיר נדלק רק בשעות האפלה.
הירח לא יגן עלינו הפעם.
ירח מריר.

לכן את מטיילת בקלווין קליין פוקסיה.

וקצוות של בלונד שמפזרת אותן הרוח.

ואת תוהה האם לנצח תהיי בובה אומללה.

העיר מקושטת בזהב מהמכרות.
אך היא לא יותר מעיר אסונות.
גיטו ניאון.
עיר חולרה.

ותזכרי ילדה
אנשים הם חרא
כל אחד שאי פעם הכרת
היה חרא

חוץ מהילדים שלך במעון.

הרחובות עמוסים לקראת הלילה.

עכברים מתרוצצים לעבר שקיות הזבל.
סמוך לדאנקין דונאטס והקיוסק.
בתי הקפה מלאים באזרחים.
אזרחים לא כל כך אומללים.

הם לא שומעים אותנו בעיר התחתית.
אני דוהרת עליך כמו סוסת פרא ביערות.
הם כנראה חירשים.
יותר מידי פקקים זועמים.

אורות אדומים צהובים דולקים.
למחרת הרחוב מתרוקן לואקום.
המשטר נועל את העיר לאלטר.
השערים נסגרים.
משטר שחור.
ערפל ארור.

השוטרים לא יודעים.
עיר חטאים מהי.
הם לא שלחו את הכלבים.
לא רדפו אחרינו ליערות הדם.

אתה חדרת אליי כהוגן.
את בתוליי גנבת.
ג'ינג'י יהודי מתנשא.
דמי טיפטף עליך.
ואתה העזת.
ולא ליקקת.

אני קדושה גם בלעדייך.
אני מלכת האופל.
הלילה מאיר לכבודי.
ואתה חודר בשבילי.
גומר בתוך פי.

איבדתי את בתוליי לג'ינג'י יהודי.
ביערות הדם הדוקרניות.
שיזדיין המתולתל מברייטון.