לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

רצים כל הדרך הביתה


".But how we survive is what makes us who we are"

Avatarכינוי: 

בן: 17





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
4/2014

Can't sleep


אחרי המתכונת בביולוגיה נטשתי אנשים והלכתי הביתה. שום כוחות אליהם או לעצמי.

ניגשתי לשומר כדי שיפתח את השער. "תגיד, אתה ישן בלילות?"

"לא."

"רואים עליך."

לך תסביר למישהו מה מונע ממך...

"כשאתה מגיע הביתה עזוב הכל ולך לישון"

"זאת התוכנית."

 

תוכנית, כן? רק תוכנית. שעה במיטה הוכיחה לי שלא יותר מתוכנית. אי אפשר להרגע, אי אפשר להפסיק לחשוב.

 

אמא אומרת שעוד מעט חופש גדול. "לא אם אעשה עוד פעם פסיכומטרי..."

"בשביל מה אתה צריך פסיכומטרי?"

"בשביל מה אני צריך בגרויות?"

 

אני חושב שנעשיתי אדיש לכל המבחנים. היו אלף לפניו, יהיו אלף אחריו. או יותר נכון פחות מעשרים. עדיין יותר מדי. מיציתי כבר.

אתמול שאלו אותי אם התכוננתי.

לא.

ועובר לי בראש, עכשיו עשר בלילה נכון? עכשיו זה הזמן להתחיל.

תמיד אותה שאלה, תמיד אותה תשובה. בזמן האחרון פשלות, יותר מדי 80-90.

הפסקתי להגיד דבר כזה לאחרים, על הפשלות שלי בתקופות של חוסר שינה. מתחילים להגיד לי שהיו מתים להתחלף איתי בחיים אם אלה הציונים הנמוכים שלי. אבל די, לא הייתם רוצים להתחלף אם הייתם יודעים כמה כואב להסתתר מאחורי מסכה של ציונים. הם ממילא לא משקפים כמעט אף אחד, לא את החברים שמנסים וכל כך משתדלים ועדיין נכשלים, או את אלה שלומדים חצי שעה בעשר עד עשר וחצי בלילה ובדרך כלל לא נופלים מ-90 (חוץ משלושה מקצועות שאשכרה אכפת מהם, השאר נראה למישהו שאני באמת יודע את החומר?)

בכל אופן, החצי שעה הזאת ללמידה מוקדשת לשני דברים: רפואה וכבוד. רפואה כי... אתם יודעים. וכבוד, כבוד עצמי לא לזלזל מדי ולגשת לבחינה בלי לטרוח להציץ במחברת או משהו, כבוד גם למורה...

מחליאה אותי כל הרדיפה הזאת אחרי מספרים חסרי משמעות. לא רואה בהם כלום.

"כמה קיבלת?"

*לא עונה*

*חוטפת לי את הדף מהיד*

"מאה? באמת?"

"כן, שיהיה."

"מה שיהיה? תהיה מאושר!"

"ממה?"

עייף מדי בשביל לענות ברצינות למה לא אכפת לי. היא תבין לבד מהאדישות.

 

פעם עוד הייתי טורח לספר שהמסכה הזאת שמרה עלי מהמבוגרים. היו מאשפזים אותי אם היו עולים על האובדניות וכל מה שנלווה לה.

"מי יחשוד בי? חושדים רק במי שמדרדר בלימודים. אבל פרנציפ אני עולה ככל שקשה יותר."

 

אני חושב שכתבתי את כל זה פעם באיזה פוסט ישן. טוב, מה השתנה מאז...

 

 

ופינת השקרים שהצחקתי את עצמי בסתר:

"תגיד, הכל בסדר? התקשרתי אליך אתמול בערב, לא ענית."

"ישנתי"

 

אחרי הכל, אופטימי שהמילה הזאת תתממש.

נכתב על ידי , 24/4/2014 15:54  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אפשר טיים אאוט?


אני רוצה להעלם. פסק זמן מהעולם. אבל ביג טיים. לבהות בים במשך חודש או משהו.

"היה לך את כל פסח"

מצחיק. פסח מהגיהנום.

 

חסרה עבודה עצמית. צריך להפסיק את התבנית הזאת של רגליים קרות בשיא.

אבל נועה לא מבינה שאני לא רוצה שהיא תבין אותי. החשיבה מעוותת וזהו, שיקבלו את זה. יש אנשים שחושבים לא כמו כולם. לא ביקשתי שיסכימו איתי, לא ביקשתי שיחשבו כמוני. רק ביקשתי שלא ישאלו למה אני חושב ככה. כי לעולם הזה לא יכנסו עוד פעם. רק לפעמים חסר לי ה"וואו, בחיים לא חשבתי על זה ככה" כששומעים אותי. לפחות יש כמה שהכל סבבה איתם ולא הצליחו לגרום לי להתרחק

 

חשוב לשמור על נתיב פתוח, אבל לאו דווקא עם מישהו. מצאתי דרך אחרת. אנשים מתקבלים בברכה כל עוד לא מתעקשים להבין אותי לעומק.

וכשאני חושב על זה, זה בכלל נס שהתחלתי לספר פה ושם מה אני חושב. זה לא היה לפני שנה.

 

למה אני בכלל מספר. יוצאים נגד התפיסה שלי או שיוצאים נגד השתיקה התמידית שלי. אולי עדיף לחסוך את האנרגיות. ממילא למדתי לחסום השפעות של אחרים.

 

"פעם ראשונה שמישהו הקשיב לי עד הסוף ולא שופט אותי", היא אומרת לי.

כן. כי אני הכי פתוח בעולם לדעות של אחרים. אבל עם כל המסכות שיצרתי וכל השתיקה התמידית הזאת עם רוב מי שלא מכירים אותי באמת, מצטייר בתור הטיפוס הכי סגור שקיים, מישהו להרתע ממנו.

אירוני מדי בשבילי.

 


נכתב על ידי , 21/4/2014 14:53  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לא לומד לקח


תראי מה עשית.

מפחמת את ציור החיים

כאילו לא היה קודר ממילא

מחשיכה את האור בעיני

 

ואני יכול להאשים רק את עצמי

ששוב נתתי לנבטי התקשורת

להכות שורש בסדקי החומה

תסתכלי עלי ותראי מה עשית.

נכתב על ידי , 20/4/2014 10:22  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לך השלום


לך השלום מלאכי

ברגע קתרטי של הארה

מולך אפול דומם

בתחינה להשיבני במהרה

 

לפניך קטונתי

הייתי אומר לו מתוך חלום

רק אתה יודע מלבדי

שנחרץ גורלי אם הייתי נכנע להזיה

 

אין עונש כמו ייסורים עצמיים

זוכר איך את הימים הנוראים

הלבשתי על ימי החג

מבלי לחשוב על הסוף

 

והוא מצחק אלי מתוך קברו

לפחות שמונה שנים מלאו לנערו

עד מתי יוסיף לרדוף פגר מת

המייחס חשיבות להבל כאל אמת

 

לך השלום מלאכי

השומר שלא אשבר מכל הדם

אמוני שוב מופקד בידי שמיים

וכבר לא באדם

נכתב על ידי , 18/4/2014 01:41  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



ראשית מחילה


ובהולכי באותה דרך

חשבתי

לאן תוביל היום

או בכלל

 

כל עצמותי תאמרנה

כי אחרון ימי הסתגלות קצו

ומפלט שאינו אליך

אין בו אלא משענת קנה רצוץ

 

ואני חושב על משכבי

מה יקר ממנה שמחתי

הלוא בלעדיה חידדתי להבי

עד אור הבוקר

 

עודני חי אלוהי

ובי הכאב הקורץ עד בלי די

ובך האמת שלא נדע

ובי אשמת הצער

 

ובך מתנת כל רגע נוסף

ובי חרפת הבזבוז

אך ראה נא בקומי לקראתך

היום מבקש אני מחילתך

נכתב על ידי , 17/4/2014 18:45  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

הבלוג משוייך לקטגוריות: מגיל 14 עד 18 , מתוסבכים , המתמודדים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למתן ד אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על מתן ד ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ