לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

רצים כל הדרך הביתה


".But how we survive is what makes us who we are"

Avatarכינוי: 

בן: 17





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
6/2014

לפעמים כשאני מדבר אליך


לפעמים כשאני מדבר אליך ומנסה להישיר מבט, לא עוברות שניות רבות עד שהעיניים מבינות על מה נח מבטן. אולי כל אדם אחר לא יכול היה אפילו לפתוח את פיו מול לוח שיש, הרי ברור שאפילו אם חוצבים בסלע דמות בצלם, אין בה רוח. אבל אצלי זה שונה, את יודעת. לא משנה איזו תמונה נקלטת במוחי, היא תקושר אליך בכל מקרה. אל התמונה שלך שאני שומר במגירה כבר כמה שנים, עוד לא יצא לי לדבר, אבל אל התמונה החקוקה אי שם בפנים? תמיד.


לפעמים כשאני מדבר אליך וראשי מושפל אל העפר, המילים הנצחיות שלך מנחמות אותי, ולא נותנות לי להצטרף במחי יד, גם כשאני כל כך רוצה. גירוי חולני בוקע מאדמה יבשה, ומבטיח לחבק חזק חזק לנצח. ועוד לידך... מה שווים חיים שכאלה בלעדיך, מדקלם הקול הפנימי. ושוב אני עונה לו בדרמטיות, כמו מתוך חזרות להצגה שלעולם לא תופיע בפני קהל חי. אתה צודק, אני אומר לו. אין טעם לחיים בלעדיה. אבל היא עדיין איתי. תמיד היתה, תמיד תהיה. אולי לא אוכל לכבול את הגוף אל הארץ, בסופו של יום הוא מועד לשוב אל העפר. וגם לא אוכל לנצור את הרוח בקרבי, ולמנוע ממנה לנסוק גבוה אל מחוזות אחרים. אבל את, מעבר לפיזי ומעבר למטאפיזי. את. את פה.

 

לפעמים כשאני מדבר אליך ויש לי תחושה שאת מסתכלת עלי מלמעלה, איך אוכל שלא ליצור קשר עין. אפילו בכחול, באפור ובלבן את נמצאת. ועוברת מחשבה מוזרה, שאי אפשר להיות בכל כך הרבה מקומות בו זמנית. צריך לבחור, אחרת תהיי דומה מדי לאלוהים. איזה מצחיק זה, להזכר בשיחה שלנו על אמונה. שאלת אותי במה אני מאמין אם לא כמוך. ועניתי שפשוט יש לי אמונה, כללית שכזאת. היא קצת שונה מיהדות אבל בכלל לא רחוקה ממנה, כנראה הכי קרוב לזה מכל שאר האפשרויות... אני זוכר את הפנים המופתעות שלך מהאמרה הכופרת שלי, שאני לא מאמין בגן עדן או בגיהנום. הפתעת אותי עם המשפט שלך, ששנינו היינו במעמקי הגיהנום עד שמצאנו במקרה האחד את השניה, ומפה לשם נחתנו בגן עדן. קצת נעלבת שלא ככה ראיתי את הדברים, ואחר כך נזכרת. ראיתי שהבנת מה שביקשתי לא לשאול עליו לעולם. עוד אחד מהסיפורים שלוקחים איתנו לקבר, בדגש על איתנו. תמיד קיוויתי שאהיה היחיד שלוקח כזה דבר איתו. אבל היום אני שמח שהיחידה שידעה, נשארה שם לידי עד הרגע האחרון.

 


נכתב על ידי , 20/6/2014 17:35  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: מגיל 14 עד 18 , מתוסבכים , המתמודדים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למתן ד אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על מתן ד ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ