גבירותיי ורבותיי,

לאחרונה אני עד למגמה מטרידה, בה אנשים מוכנים לקרוא כל דבר שאני כותב ברשומון הזה. אני כותב על גבעות ופרחים, אתם קוראים. אני כותב על חזזיות, אתם קוראים. אני כותב על מסיבות פרטיות בהן לא השתתפתם, אתם עדיין ממשיכים לקרוא.

החלטתי לשים קץ לתופעה בלתי הולמת זאת. הפעם אני מפרסם את אוסף האצטרובלים שלי.

שמעתם נכון. אוסף אצטרובלים. ואף לא צילום אחד של עמית מתפלשת בבוץ.

הבוקר טרחתי לאסוף את האצטרובלים השונים מחלקים חדרי המרוחקים ולצלמם. כאן מצויה תמונה שלהם בגודל טבעי. בתחתית הרשומה מצויה תמונה בהגדלה של האצטרובלים היותר קטנים.

כל מספר קשור לסעיף בפוסט.

1) מגנוליה גדולת פרחים - Magnolia grandiflora

כפי שאולי הבחנתם, מגנוליה אינה צמח מחטני. מה שכן, היא אחד מצמחי הפרחים (הידועים במדע כמכוסי הזרע) הפרימיטיביים ביותר. כאשר המגנוליות התפתחו לראשונה, האבות של הטי-רקס עוד היו בגודל של כלב וניזונו מלטאות קטנות ומאבותיו המוקדמים של הברווזן.

זאת הסיבה שבעוד צמחים מתקדמים יותר פיתחו דברים מועילים כדוגמת תפוחים, אננסים ותותים, המגנוליה נתקעה עם אצטרובלים. נו, לפחות היא מנסה לפצות על זה בפרחים ענקיים.

עצי מחט, יש לציין, התפתחו כמאתיים מליון שנה לפני זה, כאשר רגליים עוד היו בדבר חידוש.

2) אורן ירושלים - Pinus halepensis

צמח מקומי בארץ ישראל. לפני ביאת הציונות, האורנים צמחו בקבוצות קטנות ומבודדות בהרים. בתוך חורש טבעי של אלון וכדומה. שמורת המסרק, בדרך לירושלים, היא אחד מהמקומות בהם אורנים ממשיכים לצמוח ככה.

מאז הגעת הציונות, החלה נטיעה מאסיבית ובלתי מבוקרת של עץ "מקומי" זה - במקומות בהם הוא לא התכוון מעולם לצמוח: בערבות צפון הנגב, באמצע המדבר, במישור החוף כיוצא בזה. יערות דלים שכאלה יוצרים אמנם נוף יפה מרחוק, אך לעתים הנוף מקרוב הוא משעמם וחדגוני. שלא לדבר, שבשביל החי והצומח האחרים (מלבד עורבנים, שניזונים מזרעי האצטרובלים), יערות אורן ירושלים הם מישורים צחיחים ומזיקים.

למזלנו, יש עובדה שהחלוצים לא ידעו: אורן ירושלים הוא עץ קצר חיים. בעוד צמחים כגון אשוח מגיעים למחצית חייהם בגיל 800 ודולבים עומדים ומלבלבים במשך אלפיים אביבים רצוף, אורן ירושלים חי 100-150 שנה ואז הוא מת.

אולי זה יתן הזדמנות לצמחים אחרים להתבסס. במיוחד אם קק"ל תעזור לחורש הטבעי, בהספיקה שתילים של אלון ואלה מקומיים.

3) אורן קנרי - Pine canariensis

מין אורן המצטיין בצורה הדומה מרחוק לזו של אשוח: הגזע ישר לרוב, העץ הופך צר כלפי מעלה. הקוצים שלו ארוכים מאוד ויכולים לשמש לזיהוי העץ. הם כה ארוכים, שהם מתכופפים לעתים תחת המשקל של עצמם.

האורן הנ"ל הגיע אלינו מהאיים הקנריים, באוקיינוס האטלנטי. כיום הוא נפוץ כעץ ייעור וגן בארץ (ובעולם), אם כי אי אפשר להשוות את מספריו עם אלה של אחיו הירושלמי.

4) אורן הסלע - Pinus pinea

ידוע גם כאורן הצנובר. הוא אכן המין ממנו משיגים את האגוזיות השמנוניות הללו, הישר מבין קשקשי האצטרובל.

מוצא המין הוא במערב הים התיכון והוא צומח בכמויות גדולות באיטליה, אם כי היום ניתן למצואו בארצות רבות נוספות. אורן הצנובר צומח מהר ולגובה ומפתח צורה של פטרייה אטומית. צורה זו היא מהמאפיינות ביותר את גבעות הארצות הימתיכוניות (צורת העץ, לא הפיצוץ).

מצוי בארץ (אתם יודעים בעצמכם).

ככל הנראה, זה העץ ממנו יוצר פינוקיו.

5) אראוקריה  רמה - Araucaria excelsa

האראוקריה היא עץ דרום-אמריקאי, הצומח בצ'ילה וארגנטינה, מדרום לאזור הטרופי. 

שמה באנגלית הוא Monkey-puzzle - שם סתום שככל הנראה מהווה עיוות של השם האינדיאני.

זהו העץ שענפיו מכוסים בקשקשי-קוצים לרוב, אותם ענפים שנושרים ונראים כזנבות פנגולין או יצורים משונים אחרים.

צורת העץ דומה שלש אשוח, אבל הענפים פונים למעלה ולא למטה.

הצמח מצוי מאוד בתרבות, אבל לא משמש לייעור. אולי כי הוא נראה זר כל כך. מצד שני, גם אקליפטוס נראה זר.

האצטרובל שאתם רואים הוא פרט צעיר, שכן ברגע שהאצטרובל מבשיל (אז הוא בגודל אצטרובל של אורן קנרי), הוא מתפרק לקשקשים בודדים והזרעים הגדולים של האראוקריה נושרים לאדמה.

האצטרובל בתמונה נפל בזמן סערה.

האראוקריה הנה אחד מהסוגים העתיקים ביותר. מקורה בתחילת תקופת היורה, ביחד עם הסטגוזאורים, היונקים והעופות הראשונים. הרבה לפני המגנוליה והטי-רקס.

6) אשוחית כחולה - Picea pungens

עץ צפוני שאינו צומח בארץ.

מקור האשוחית הכחולה הוא באמריקה הצפונית. כיום מגדלים אותה גם באירופה, לצד האשוחית האירופאית. האשוחית היא עץ הסילבסטר המועדף בארצות חבר העמים. באמריקה יש העדפה לאשוח (Abies).

אצטרובל זה נאסף באודסה, דרום אוקראינה (דרומית לתחום התפוצה הטבעי של כל אשוח או אשוחית. הן לא גדלות שם משהו, אבל העיר מיושבת על ידי רוסים, אז צריך אשוחיות).

7) אורן לבן מזרחי - Pinus strobus

עץ אמריקאי, הצומח בחלקים הצפון-מזרחיים של ארצות הברית. שם הוא צומח לגובה ולרוחב ומשמש סמל חשוב וארטיפקט רב שימושים.

פרט זה הובא על-ידי אבי, אשר חזר מסיבוב הופעות באמריקה.

8) ברוש מצוי - Cupressus sempervirens

צמח המשמש לנוי במשך שנים בתרבויות הימתיכוניות. הזן הצריפי, זה שצורתו כשל כוכב נופל, הוא הפופולרי ביותר, אך זו לא צורתו הטבעית של העץ.

מקור העץ במזרח הים התיכון: תורכיה, לבנון, ירדן, קפריסין. לא ברוב אם שרדו בארץ ברושי בר, אבל לא חסרים ברושים תרבותיים בני אלף שנה.

נפוץ כעץ ייעור, אם כי בטבע לעולם לא צומח בצפיפות. יערות ברוש הם אולי היערות היחידים שעניים בחיים אף יותר מאשר יערות אורן ירושלים.

9) ברוש אריזוני - Cupressus arizonica

"ברוש כחול", אשר בדומה לאשוחית הכחולה, מגיע אלינו מארצות הברית. נפוץ כעץ ייעור ונוי.

אין לו צורה צריפית וצורתו רחבה ורופפת.

ריח העלים האפורים-כחלחלים מזכיר ריח תפוזים.

10) ערער סיני - Juniperus chinensis

צמח ערוגה נפוץ ומכוער למדי. זה הצמח דמוי הברוש אשר צומח לגובה מטר, יש לו מספר גזעים וכולם צומחים בזוויות משונות לצדדים. עלי הערער הם לרוב קשקשים, אך לפעמים מתפתחים לקוצים.

מגיע מסין.

אני ועומר המצאנו סיפור אימה אירוטי הכולל את הערערים כסמל חשוב. אבל מעולם לא רשמנו אותו.

11) ערער ברושי - Juniperus excelsa

צמח הדומה במראהו לברוש מצוי. ניתן להבדיל ביניהם בכך שהאצטרובל של הערער הברושי דומה יותר לענבה - כלומר, לפרי של צמח מכוס זרע. יש לו קליפה ובשר, על הזרעים. אך הוא עדיין נחשב לצמח מחטני.

הערער הברושי הוא מין מזרחי למדי, הצומח בהרי המזרח התיכון. בארץ ניתן למצואו בעיקר בחרמון. פירות אלה נלקחו מהגן הבוטני של אוניברסיטת תל-אביב.

מקבילו המערבי, הערער המצוי (Junipers communis) נותן את טעמו המחטני לג'ין.

12) קזוארינה דקיקה - Casuarina cunninghamiana

כלל לא צמח מחטני. זה אפילו לא אצטרובל אמיתי.

הקזוארינה היא צמח אוסטרלי הקרוב יחסית לאלון או הפקאן, אך כתוצאה מאבולוציה מתכנסת, היא פיתחה עלים פרוקים דמויי מחט ופירות יבשים דמויי אצטרובלים. מסתבר שאבולוציה מתכנסת אינה מוגבלת לבעלי החיים של אוסטרליה.

נפוצה בארץ בגני ילדים ובתי ספר. לא יודע למה.

הפרט המסויים הזה נלקח מתוך פוט-פורי בסלון שלנו. לכן הוא כתמתם כזה. בטח גם מריח מבושם זול.

13) סָנְדַרָק (ערער מלטיזי) - Tetraclinis articulata

העץ הלאומי של מלטה ואחד העצים האהובים עליי. צומח ברחבי צפון אפריקה ובדרום ספרד.

נמצא בסכנת הכחדה עקב כריתה אינטנסיבית.

לא נפוץ מאוד בשתילה בארץ, עקב הדמיון שלו לברוש המצוי (על אף שהשניים נבדלים במבט מקרוב). מקבצים שלהם מצאתי בכניסה לרמלה (מצד באר יעקב), ליד גן החיות האוניברסיטאי בתל-אביב ובמקומות נוספים.

האצטרובל סימטרי ובנוי מארבע אונות דמויות לב.

14) תוּיה מזרחית - Thuja orientalis

עץ או שיח מעוצה נמוך, הקרוב לברוש. לרוב לא גבוה משני מטרים.

צבע העלווה הקשקשית הוא בהיר, כך שהצמח דומה לברוש הלימוני. בשונה מהברוש, כל עלי התויה המזרחית צומחים באותו מישור עם הענף, כך שנוצרים "לוחות" שטוחים מהם מורכב העץ. כך לפחות בזנים הפופולריים בארץ.

מוצא התויה בסין.

ואו, אפילו אני התחלתי להשתעמם. סימן שעשיתי עבודה טובה.

טוב, אלה מכם שיחפצו לחזור לבלוג שלי, בוודאי יקבלו איזה פוסט בחזרתי מהמילואים, המתחילים מחר לאחר המבחן בביולוגיה ימית.

אלן סילה.

טוב. למעשה, אני וחנה בורובוי התחלנו לצאת לא מזמן ולדבר שעות בטלפון בין-לבין. לפיכך, אין לי ממש פנאי לכתיבת פוסטים מושקעים בבלוג. מקווה שתבינו.