לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

החיים כמו שאני רואה אותם....



מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


3/2013

איך עבר היום שלך?


כן. אני מרחם על עצמי. אבל רק בגלל שאין שום פתרון.
ניסיתי להתחבר, לדבר, לא הלך.

נשארתי לבד.
אתמול כל היום ישבתי וחיכתי שאולי תהיה איזה שיחה עם מישהו,

אבל כמובן שאף אחד לא יזם שיחה, (חוץ ממישהו שהיה צריך משהו..)
והשער שאני יזמתי פשוט לא ענו לי.

ואז איזה 20 חברים של אח שלי באו אליו כי לפני שבוע היה לו יומולדת, זה גרם לי פשוט לרצות למות.
 ביומולדת שלי אף אחד לא אמר לי אפילו מזל טוב, הייתי רק עם המשפחה..
והוא קטן ממני כולה בשנתיים ויש לו מלא חברים שאוהבים אותו..|

פשוט נעלתי את עצמי בחדר וכמעט בכיתי.
לא זזתי מהמיטה.. הלכתי לישון איזה שעה וחצי יותר מוקדם משעה הרגילה שלי..
והיום בבצפר פשוט חיפשו לעצבן אותי.. כד דבר שעשיתי ילדים יצאו עלי, גם אם זה לא קשור אליהם בכלל.
בא לי להיעלם מפה.
 

נכתב על ידי , 11/3/2013 16:58  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



איך שגלגל מסתובב לו...


טוב, אז התחלתי לדבר עם מישהי. לא בקטע של להיות יחד. יש לה חבר ואני גם לא בקטע שלה.

סתם כדי כן לדבר עם מישהו..

אחרי כמה ימים היא פשוט חסמה אותי.

ולמה? כי חפרתי לה.

אני לא אשקר ואגיד שלא.. הגזמתי קצת.

אבל למה?

כי עד שאני מדבר עם מישהו, אני לא יכול להוא יעלם ולא יענה...אז אני שולח מידי פעם עוד הודעה ועוד הודעה, כדי שגם הוא לא יעזוב אותי לבד.

אבל בסוף בגלל זה הוא עוזב..

וזו לא פעם ראשונה שזה קורה לי לצערי.

אני פשוט דפוק. לא יודע איך להתנהג עם אנשים, ובגלל זה אני לבד. או שבגלל שאני לבד אני לא יודע איך להתנהג עם אנשים?

נמאס לי להיות כזה כבר, להיות שונה.

אין לי כוח יותר.

שיהיה שבוע טוב ושיעבור מהר, באלי כבר שבועים של חופש, לשכב לבד במיטה ברצף.

נכתב על ידי , 9/3/2013 21:46  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



עולם מושלם?


מבחינה חומרית יש לי הרבה. אבל מבפנים אני ריק.
אמא שלי אוספת עכשיו מלא דברים ישנים מאנשים שכבר לא צריכים אותם. שאלתי אותה בשביל מה
והיא ענתה שהם בשביל נערים ונערות, בגיל שלי, שהמשפחה שלהם לא רוצה בהם, אם שהם לא רוצים בה.

ויש מרכז כלשהו שבו יש להם מיטות מקלחות אוכל והכל, והדברים בשבילים, שיהיה להם משהו כי אין להם כלום.
לא יודע למה, אבל באותו רגע אני רציתי להיות במקום הזה. אומנם אין לך את המשפחה, ואין דברים חומריים,
אבל אתה נמצא עם חברים שאתה רוכש שם, אנשים שאתה יכול לסמוך עליהם, אנשים שדואגים לך. חברים לכל החיים..
התחושה הזו כלכך חסרה לי. אני מרגיש כאילו אני כלום. כאילו אני פגם בעולם, שלאף אחד לא איכפת ממני.
אין לי מישהו שאני יכול באמת לדבר איתו, אפילו לא סתם שיחות... אני לא יוצא כי אין עם מי, לא נפגש..
מרגיש כלכך מיותר ולא שייך
"אני רק סדק בארמון מזכוכית"- משהו פגום אחד בעולם מושלם.


 http://www.youtube.com/watch?v=RRGSHvlu9Ss
 
נקווה שיהיה שבוע טוב  

נכתב על ידי , 3/3/2013 17:50  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





כינוי: 

מין: זכר




הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער , חטיבה ותיכון , מגיל 14 עד 18
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לmy loneliness אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על my loneliness ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ