לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

הפנטזיות שלי ושל בת זוגי.

כינוי: 

מין: זכר





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
10/2017

הלמתי בדלת


הרגשתי את הדם שלי מבעבע. הראש התחמם והתחמם מרוב כעס.
"תלך, ממש גבר-גבר" היא צעקה וטרקה מאחורי את הדלת. הטחתי את היד שלי בדלת, בעוצמה.
המחשבות רצו לי בראש במהירות. זהו זה. נמאס לי. אף אחת לא תעז לפנות אליי ככה. אותי יכבדו. אותי יעריכו.
אני לא אהיה בקשר שעושה לי רע. מגיע לי יותר. מגיע לי הרבה הרבה יותר.
אין יותר טוב ממני. אין יותר רגיש ומתחשב ממני. ומי שלא יודעת להעריך את זה - מפסידה.
היד שלי הלמה בדלת בכעס, דורשת את עלבונה. עשיתי כל כך הרבה, והתאמצתי כל כך. זה לא מגיע לי.
הלמתי בדלת. עשיתי כברת דרך ארוכה. זו הייתה הזוגיות הראשונה שלי. הרבה פעם אכזבתי, אבל אלוהים יודע
כמה רציתי לשמח אותך. כמה היה חשוב לי לראות את החיוך המיוחד שלך.
הלמתי בדלת. לא האמנתי שככה הכל ייגמר. בטונים גבוהים, בצעקות ובכעסים. תמיד דמיינתי זוגיות נעימה ועדינה יותר,
שתהיה לי זוגיות מהאגדות. שבת הזוג שלי ואני נאהב ונכבד אחד את השנייה. שמחלוקות שיצוצו יפתרו בדרכי נועם.
הלמתי בדלת. בחלומות הכי גרועים שלי לא דמיינתי שאת ואני נצעק אחד על השנייה, שאני אחשוב עליך וארגיש שנאה
יוקדת ובוז. ששפת הגוף שלך תשדר כזה קור וניכור.
הלמתי בדלת ונזכרתי שאני לא מושלם ולעולם לא אהיה מושלם. אני מאמין בגורל. אחת המטרות שלי לשנה החדשה הייתה ללמוד לקבל אנשים אחרים ובעיקר לקבל את עצמי, על כל המגרעות שלי. אני צריך ללמוד להשלים עם מה שיש. המצפון שלי נקי.
נכתב על ידי , 14/10/2017 18:00  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



כישלונות ראשונים


אחד הנושאים שתמיד רציתי לכתוב עליהם הוא הכישלונות שלי כנער צעיר. והיו לי הרבה כאלה.
בגלל שהנושא הזה כל כך הכאיב לי, ועדיין מכאיב לי כשאני נזכר באותם כישלונות, נמנעתי מלכתוב על כך.
בשבוע שעבר הראיתי לאחיינית המתוקה בת ה-4 שלי תמונות שלי מסביבות ביה"ס היסודי. היא שאלה אותי "למה אתה לבד, לא היו לך חברים"?
צחקתי, ליטפתי את הראש שלה ואמרתי לה שהיו לי, אך הזיכרונות הלא כל כך נעימים צפו.
בכיתה ו' התחלתי "להיסדק". הייתי ילד רזה מאוד עם משקפיים. נראיתי ממש ממש ממש חנון (ולמען האמת - אכן הייתי אחד,
שתחביביו היו צפייה בסרטי אקשן ומשחקי מחשב).
זה היה הגיל שבו ילדים מתחילים להתבגר מינית, להתעניין במין היפה וכו'. ולאט לאט החלו בנים מהכיתה שלי לצאת ולפתח "חברויות" עם בנות. היו כמה בנים מקובלים שהיו להן חברות, כולל ילד נמוך, רזה וכעור במיוחד, שמשום מה היה פופולארי בזכות הפה הגדול והביטחון העצמי העודף שלו (הוא היה טוב מאוד בכדורגל יש לציין, שזה פקטור משמעותי בכיתה ו').
וככה הייתי מוצא את עצמי בערבי כיתה, כשמתעלמים ממני התעלמות מוחלטת. אף אחת לא הייתה מעוניינת לדבר איתי, ורוב הבנים העדיפו לרדוף ולקק אחרי המקובלים, כדי לזכות באהדתם ובעזרתם.
באותה שנה גם הידרדרתי בלימודים. הראש שלי לא היה פנוי ללימודי מתמטיקה, מדעים, היסטוריה או גיאוגרפיה בזמן שהמצב החברתי שלי היה כל כך ירוד.
במעבר חד - כיתה ט'. גבהתי עד אז מאוד, אבל עדיין הייתי ילדון מפוחד והתחלתי תיכון. למעט כמה בודדים, לא הכרתי את האנשים שלמדו איתי. הייתי מסתובב ורואה במסדרונות ביה"ס זוגות מתנשקים, בזמן שאני מעולם אפילו לא החזקתי יד של אף אחת. הייתה לי מעין הרגשה שכולם מתקדמים ואני נשאר מאחור, מוזנח ועלוב. 
כיתה י"א - כולם לומדים נהיגה. אני למדתי במשך 9 חודשים, נכשלתי שלושה טסטים ועברתי רק בטסט הרביעי. בהפסקות הייתי מסתובב לבד במסדרונות ביה"ס, חסר חברים לחלוטין. כל החברים שלי מהיסודי מצאו חברים מגניבים יותר להסתובב איתם בהפסקות, ואני נשארתי בודד לגמרי. אני אפילו זוכר שפעם אחת יועצת ביה"ס ניגשה ושאלה למה אני מסתובב לבד.

אחד הנושאים שתמיד רציתי לכתוב עליהם הוא הכישלונות שלי כנער צעיר. והיו לי הרבה כאלה.בגלל שהנושא הזה כל כך הכאיב לי, ועדיין מכאיב לי כשאני נזכר באותם כישלונות, נמנעתי מלכתוב על כך.בכיתה ו' התחלתי "להיסדק". הייתי ילד רזה מאוד עם משקפיים. נראיתי ממש ממש ממש חנון (ולמען האמת - אכן הייתי אחד,שתחביביו היו צפייה בסרטי אקשן ומשחקי מחשב).זה היה הגיל שבו ילדים מתחילים להתבגר מינית, להתעניין במין היפה וכו'. ולאט לאט החלו בנים מהכיתה שלי לצאת ולפתח "חברויות" עם בנות. היו כמה בנים מקובלים שהיו להן חברות, כולל ילד נמוך, רזה וכעור במיוחד, שמשום מה היה פופולארי בזכות הפה הגדול והביטחון העצמי העודף שלו (הוא היה טוב מאוד בכדורגל יש לציין, שזה פקטור משמעותי בכיתה ו').וככה הייתי מוצא את עצמי בערבי כיתה, כשמתעלמים ממני התעלמות מוחלטת. אף אחת לא הייתה מעוניינת לדבר איתי, ורוב הבנים העדיפו לרדוף ולקק אחרי המקובלים, כדי לזכות באהדתם ובעזרתם.באותה שנה גם הידרדרתי בלימודים. הראש שלי לא היה פנוי ללימודי מתמטיקה, מדעים, היסטוריה או גיאוגרפיה בזמן שהמצב החברתי שלי היה כל כך ירוד.

הפסקתי ללכת לחוגים, שכל כך אהבתי בתור ילד. פשוט איבדתי עניין באינטראקציה עם אנשים, כי פחדתי שידחו אותי.
במעבר חד - כיתה ט'. גבהתי עד אז מאוד, אבל עדיין הייתי ילדון מפוחד והתחלתי תיכון. למעט כמה בודדים, לא הכרתי את האנשים שלמדו איתי. הייתי מסתובב ורואה במסדרונות ביה"ס זוגות מתנשקים, בזמן שאני מעולם אפילו לא החזקתי יד של אף אחת. הייתה לי מעין הרגשה שכולם מתקדמים ואני נשאר מאחור, מוזנח ועלוב. כיתה י"א - כולם לומדים נהיגה. אני למדתי במשך 9 חודשים, נכשלתי שלושה טסטים ועברתי רק בטסט הרביעי. שנאתי את עצמי כל כך. שנאתי את עצמי שבכל דבר שבו אני עוסק אני לא מצליח, נשאר מאחורי כולם.

בהפסקות הייתי מסתובב לבד במסדרונות ביה"ס, חסר חברים לחלוטין. כל החברים שלי מהיסודי מצאו חברים מגניבים יותר להסתובב איתם בהפסקות, ואני נשארתי בודד לגמרי. אני אפילו זוכר שפעם אחת יועצת ביה"ס ניגשה ושאלה למה אני מסתובב לבד. לא ידעתי מה להגיד לה. גם התחביב שלי, משקי מחשב, נזנח לגמרי. 

התוודעתי באותם ימים לכך שאני נמשך לכפות רגליים של נשים ("פוט פטיש"), ואת מרבית זמני ביליתי בפנטזיות מיניות על כך שאני נכנע לרגליהן של הבחורות היפות והמפותחות כל כך שלמדו איתי בביה"ס. הרגשתי רע עם עצמי, נגעל מעצמי, התביישתי "בסטייה הזו", וכעסתי על עצמי. רק לפני שנתיים התחלתי ללכת לטיפול עד שלמדתי לקבל את עצמי, על כל המגרעות שלי. בטיפול לימדו אותי "זה לא בריא להיות מושלם, אבל זה בריא להשלים עם עצמך". המשפט הזה מלווה אותי עד היום ברגעים הקשים שלי.

 

 

נכתב על ידי , 12/10/2017 21:15  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





17,196
הבלוג משוייך לקטגוריות: סקס ויצרים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לyours.truly אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על yours.truly ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ