לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

כתיבה לנשמה


מילה היא כמו ציפור, ברגע ששחררת אותה, לא תצליח להחזיר אותה בחזרה.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מאי 2016    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

5/2016

שבועיים לכומתה.


אני לא מאמינה שזה הסוף. אחרי חודשים ושבועות ארוכים שחיכינו לסוף המיוחל הזה פתאום אני לא רוצה, קצת חוששת. מפחיד לרקום חברויות חזקות כל כך בזמן קצר כל כך ולזרוק אותן לתהום כאילו כלום. להמשיך הלאה כאילו לא בנית לעצמך פה משפחה. אנשים לאכול איתם, לישון איתם, להתעורר איתם, לסבול ולצחוק עד כאב איתם, לבכות ולשמוח ולעבור כל חוויה שגרתית ויומיומית או סוחפת ומטלטלת.

מרגישה כאילו יש לנו עוד חיים שלמים לעבור ביחד וכאילו עוד לא עברנו מספיק. לא, זה לא מספיק זמן לאהבה, לא אמרנו מספיק ולא חווינו מספיק ותמיד אפשר עוד. כשזה נוגע ללומר - ״אני אוהב אותך״, זה אף פעם לא מספיק.

תמיד אנחנו מחפשים מה לשפר, איפה יש לתקן, מה לא טוב בו ואיפה הוא מעצבן. אנחנו לא אומרים מספיק ״תודה״ ו״איפה היית קודם בחיים שלי?״. אנחנו מעריכים אנשים שאנחנו אוהבים מבפנים. בדיעבד, אנחנו לא יכולים בלעדיהם, זה ברור מאליו, לפחות לנו לעצמנו. אבל הם יכולים להפוך את קרבינו ולשגע אותנו עד כאב, אז אנחנו בוחרים להתפוצץ מבחוץ. קשה לנו לקלוט שאהבה היא לא דבר שמובן מאליו, שצריך להגיד, שצריך לטפח. לשמור עליה כחרסינה ולשמן אותה כמתכת שעומדת להחליד.

כל הזמן מחפשים איפה שרע במקום לנסות להשלים.

ישנם החושבים כי השלמה פירושה ויתור, אך השלמה היא ראיה אחרת של הסיטואציה. לפעמים כשאתה משלים אתה מבין שמה שיש לך בידיים הוא לא פחות ממדהים, כשאתה משלים אתה מבין שכל האושר הזה שחיפשת בכל מקום ונברת אחריו כל פינה היה ממש מתחת לאף שלך.

לפעמים מרגיש לנו שהכל גרוע כי אנחנו בוחרים לראות מה שגרוע. כי בשביל להתעצבן אפשר למצוא אלף סיבות. כואבת הברך ואין מים במקלחת והמפקד צועק עלייך ולא מבין אותך ואין אוכל בחדר אוכל ולא קיבלתי היום שעות שינה ואמא מעצבנת והחברים לא מבינים. שלא נדבר על השמנש שאמור לבוא והקידורים ממקום למקום והעייפות שלא מפסיקה.

אבל בשביל לחייך צריך רק אחת. אז מספיק למצוא את הסיבה הזו, שתעביר לך לפחות את היום הזה.

 

בהכשרה הזו למדתי המון. דברים שהם מעבר ללקפוץ ולרוץ, לזחול על אבנים ולאכול חול, לעבוד כשאתה ישן קצת מידי ולאכול אוכל שאתה לא מת עליו. יותר מלדחוס את החיים שלך בסופשבוע מסכן ולא להיות מחובר למציאות של פעם, יותר מחילוץ ואב״כ ויותר מלהספיק בזמנים קצרים משימות של שעות.

כאן הצלחתי ללמוד שאין באמת גבולות.

הגבולות הם רק קווים שהדמיון שלנו יוצר, שאנחנו מותחים את היכולות שלנו ושמה שאני יכולה לעשות הוא אין סופי.

למדתי מה הן הציפיות שלי מחברות אמיתית. למדתי שבחברות אמיתית מדברים על זה, בחברות אמיתית מוותרים. בחברות אמיתית נותנים מעצמך, גם כשכואב לך. בחברות אמיתית לא תמיד מבינים אבל תמיד מקבלים.

למדתי שהבעיות שלך לא רלוונטיות בכלל כשאתה מגיע לקבוצה. בחיים זה אף פעם לא תחרות, אבל לפעמים יש רגעים להבין שאתה ממש לא לבד. ושישנן צרות גדולות יותר. במקום להתרכז בכאב האישי אפשר להתנתק מהקונכיה ולהבין שלכל אחד כואב.

או כמו שהסמל שלי אומר, אם לך כואב אז לחבר שמאחורייך כואב יותר. תהיה גדול יותר מהבעיות שלך, תהיה חזק יותר מהכאבים שלך ותהיה חכם יותר מהצרות שלך- וככה נוכל להתמודד.

נגדל לאט לאט, כמו סרטן שיוצא מהקליפה שלו, תחת לחץ כבד, נצמח ונפצח אותה לחלקים ואחריה- תצמח קליפה חדשה. כי רק כשנצא מאיזור הנוחות שלנו, כשנתפתל מכאבים ונייחל לסוף המר, רק אז, נגדל מחדש.


נכתב על ידי Me, Myself& I , 12/5/2016 18:40  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





Avatarכינוי:  Me, Myself& I

מין: נקבה

MSN:  רק תבקשו




הבלוג משוייך לקטגוריות: מתוסבכים , אהבה למוזיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לMe, Myself& I אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Me, Myself& I ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2016 © נענע 10 בע"מ