לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

כתיבה לנשמה


מילה היא כמו ציפור, ברגע ששחררת אותה, לא תצליח להחזיר אותה בחזרה.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מאי 2015    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

5/2015

YOLOOOOOO


בזמן אחרון אני חוזרת אחורה הרבה בפוסטים שלי.

סתם כי המוזה שלי מקרתעת. האמת, המוזה שלי בסדר פלוס מינוס פשוט כשאני פותחת את דף העריכה היא פתאום נעלמת. כנראה שלא נוח לה פה.

אבל אני תמיד אוהבת לקרוא את הבלוג שלי. אני כל כך מעניינת את עצמי שזה משהו..

בכל אופן הבלוג שלי מחולק לתקופות, והוא מלבלב כשאני בדכאון.

השנה הבנתי שבכלל לא הייתי בדכאון! אולי רק ממורמרת מזה שאין לי חבר ומזה שבא לי לישון אבל לא הייתי בדכאון ואי תותחית שכמותי.

 

אז קראתי את הפוסט הזה, בסיכום, זה פוסט מלא שנאה, רחמים עצמיים ותיעוב  עצמי עד אין קיץ. בחיי, אפילו הבן אדם הכי חסר מזל, כשלוני, ונוראי בעולם לא שונא את עצמו כמו ששנאתי את עצמי באותו רגע.

זאת הייתה מן תקופה שהייתי בדכאון מהפאקינג אוויר שנשמתי, והאמת שאין לי מושג ממה. תיעבתי כל רגע, חיכיתי לבכות כל שנייה, הרגשתי שאני בודדה, שכולם שונאים אותי. בחיי אני לא יודעת מה לעזאזעל עבר עליי.

בבית הספר הייתי משדרת עסקים כרגיל אבל מחוצה לא? מתחרפנת.

 

ובאמת שלא הייתה לי סיבה. הייתי בכיתה י', המון זמן פנוי, לא עובדת, מנגנת דיי הרבה. בקיצור לא עושה כלום עם החיים שלה. אין לימודים על הראש, עבודה, אנשים מעצבנים(באותה תקופה אנשים באמת לא היו מעצבנים). גם לא הרגשתי מכוערת או שמנה.

אז מה לעזאזעל הפריע לי??? מההההה

 

ואזזז הגיעה כיתה יא! היו לי 50 שעות שבועיות במערכת, מליון מקצועות לגשת לבגרות כל מקצוע יותר מטומטם מהשני. והייתי חורשת את חיי למתמטיקה, הייתי נשואה למתמטיקה, זה זרם לי בתוך הפאקינג וורידים אוקי?! ובית ספר דפק אותנו כל פעם מחדש ורף העצבים שלי פשוט עלה ועלה בכל פעם מחדש. והלכתי לחדר כושר בכל זאת 4 פעמים בשבוע וניגנתי בפסנתר ואפילו הייתי בשיעורים לפיתוח קול ומידי פעם אפילו יצאתי עם חברים. מה לא עשיתי שנה שעברה, מההה לא עברתי. פשוט השתגעתי ובכל זאת לא הייתי בדכאון(!!!!!) איךךךך מהההה הכיצד??? יותר מזה, פרחתי, כל כך שמחתי, הייתי בהיי של החיים.

 

ואזזז הגיעה כיתה יב! טוב כיתה יב זה כיתה יב אבל בכל זאת היו לי מליותלפים דברים על הראש ועל הכתפיים(מגשים עמוסים בצלחות בעיקר) ולא הייתי בדכאון. עוד יותר! עם בכיתה יא לפעמים היו לי רגעי ייאוש אז בכיתה יב, טוב גם היו לי רגעי ייאוש.

בעצם בכיתה יב היו אלף רגעים שבהם הייתי מוזמנת להכנס לדכאון כי היו לי סיבות טובות.

אבל הכל שונה.

 

הרבה פעמים חשבתי שאנשים לא משתנים. בכל אופן, חשבתי שאני לא השתנתי. חשבתי שרק התבגרתי, רק שיניתי פרספקטיבה, רק התחזקתי, הפכתי מרכיכה לחומר מוצק.

אבל זה בדיוק נקרא להשתנות.

כי מאוד התבגרתי, שיניתי הרבה פרספקטיבות, והפכתי לאבן של ממש.

טוב הגזמתי. אני עדיין עצלנית ואני עדיין אוהבת להתמרמר אבל סוף סוף ראיתי איך כל המילים שלי הפכו למעשים.

בכיתה י' הייתי כותבת פוסטים נואשים אך מלאי תקווה לגבי דברים שצריך לעשות בשביל לשמוח מהחיים.

תמיד הייתי כותבת שצריך לשחרר ולחייך ובלה בלה ובתכלס לא מאמינה שאי פעם אוכל ליישם את זה.

 

אבל אני מבינה שבשנה-שנתיים האחרונות אני פשוט חיה לפי זה. וכמובן שאני מתייאשת, יש לי המון רגעי ייאוש אבל אני בנקודה אחרת לגמרי בחיים שלי.

אני חושבת שהדברים שבכיתי עליהם השנה הם זה שאני עצלנית. כן אם יש יום שאני לא עושה בו שום דבר אני מתחילה לבכות בערב, תסביך רציני. וכי אמא שלי זיינה לי תשכל והוציאה לי את המיץ, באופן כללי אם מצליחים ממש להטריף לי את השכל אני אתחיל לבכות.

 

אבל כל השאר פשוט דבש. דבש שכזה. וגם למדתי להעריך את החיים בצורה שלא תאמן.

 

אם אני של פעם הייתה כותבת פוסט כזה, פוסט בסגנון של "הכל טוב לי עכשיווו:)" אז הכל היה נדפק לאיזה חודש. פשוט ביום הבא, הייתי נכנסת לדכאון, כרגיל מכלום, לחודש. ושוב הייתי צריכה לגרד את עצמי מהרצפה.

 

אבל הפעם אני לא חוששת לכתוב פוסט כזה. כמובן שמשהו יכול להשתבש אבל אני יודעת הפעם, שאני שולטת על מצב הרוח שלי.

למדתי להשלים עם כל זה, עם כל הסיטואציות הזוהרות והפחות זוהרות. ובעיקר למדתי להשלים על הסיטואציות שמגועלות בלכלוך וזוהמה, כי כאלה תמיד יהיו, והן תמיד יתעקשו להחריב לכולנו את החיים אבל התפקיד שלנו זה להגיד, "סיטואציה, לא!!!".

אני רוצה להגיד שהמסע לפולין קשור, אבל זה גם זה וגם עוד המון דברים שקרו לפני.

פשוט גדלתי, נהייתי תחמוצת ברזל(פלדה או יאה). זהו אין לי מה להגיד כל הפוסט הזה הוא זיון שכל אחד גדול:)

 

קיצר אדיוס תהנו מהחיים כי #YOLO





 



ניסיתי לבחור תמונה שאני נראת בה באמת ממש שמחה ורציתי תמונה בלי אנשים כי זה יהיה מוזר אם פתאום הם יתקלו בעצמם אבל אז הבנתי שהתמונות שאני נראת בהן הכי שמחה הן אם אנשים ואז הבנתי, שלא פלא:))

אין לי שמץ למה בחרתי בתמונה הזו, פשוט אני נראת ממש משועשעת כאן.

נכתב על ידי Me, Myself& I , 20/5/2015 00:19  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




אני חופרת יותר מידי אבל שום דבר לא נראה לי טוב מספיק אז אני אניח את הפוסט הזה פה רק בשביל שאזכור ואדע

שעכשיו אני בתקופה שאני שלמה עם עצמי ומאושרת ושמחה.

ופשוט שמחה.

מן שמחה כזו שמן הלב שקשה להסביר.

 

ואפילו שקשה ושאני מתעצבנת לפעמים, אני באמת שמחה.

 

זהו בי

נכתב על ידי Me, Myself& I , 2/5/2015 22:27  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





Avatarכינוי:  Me, Myself& I

מין: נקבה

MSN:  רק תבקשו




הבלוג משוייך לקטגוריות: מתוסבכים , אהבה למוזיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לMe, Myself& I אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Me, Myself& I ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2015 © נענע 10 בע"מ