לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

כתיבה לנשמה


מילה היא כמו ציפור, ברגע ששחררת אותה, לא תצליח להחזיר אותה בחזרה.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2015    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
2627282930  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

4/2015

הזמן מרפא את הכל ואם לא את הכל את הרוב וגם זה יעבור.


בראשון שני שלישי, אני וחבריי כמו רבים מהאנשים בארץ ישראל יצאנו לקמפינג מופלא על החוף, לא בטבריה, בניצנים!!! הא.

בכל אופן, בקמפינג הזה היו המון שיבושים. הגנרטור שלנו היה מקולקל, אז לא היה אור ולא מוזיקה וגם לא מים חמים ועוד דברים שחשמל יכול לספק לך. היה יחסית קריר גם ביום כך שלים לא נכנסנו, בלילות היה קפוא. הבנים בחרו מקום מבודד יחסית אז לא היינו מתחת למחצלות. כך שביום נשרפנו מהשמש שלא חמה מספיק ובלילה קפאנו מקור כי לא היה לנו מחסה. השולחן תמיד התמלא חול והאוכל תמיד נגמר, הייתה חבורת בנות היסטריות שכל שנייה נכנסה לדאגות מהדברים האלה במקום להנות ודאגה להבהיר לכולם את האווירה.

 

בגדול היה לי כיף מאוד, לא יכולה להגיד שלא. אכלתי בשר(לא המון כמו שאני אוהבת אבל מספיק), עישנתי, שתיתי, פשוט נהנתי עם חברים טובים שלי בקמפינג על החוף. בטח שיהיה כיף. נהנתי בעיקר ביום האחרון, שכולנו קמנו בשביל לארוז את הדברים וללכת ונשארתי עם עוד 2 חברות לעוד כמה זמן בשמש. זה היה כל כך מרגיע ונחמד ויותר טוב והיומיים האחרונים. בדר"כ אני נהנת יותר עם החברים האלה, וזה לא שלא היה לי כיף, פשוט היו פעמים טובות יותר. פעמים שבהן נהנתי באמת מהלב ופחות שמתי לב לכל מיני דברים מעצבנים וקרו לי פחות דברים מעצבנים.

 

למשל ביום הראשון, בתחילת היום התמסטלתי נורא וכל היום כולם מסביבי היו בעצבים וסטרס מכל מיני תקריות. מרוב שהייתי מסטולה, כל האנרגיות השליליות האלה לא השפיעו עליי כך שנשארתי בפאנן שלי עד הערב. אני בן אדם שיש לו מצב רוח טוב ותוסס גם בלי חומרים חיצוניים, אבל ברור שבהשפעתם אתנהג שונה. בכל אופן, מאוחר יותר, הייתה לי צניחת מצב רוח מטורפת.

הרגשתי כאילו אני צריכה רגע להתרחק מהכל, רגע לעצמי, רגע להיות לבד. הייתי צריכה כמה רגעים לבכות. ובכיתי איזה שעה, לבד, בלילה. כשמאחורי כל החברים שלי ישבתי ובכיתי וריחמתי על עצמי והרגשתי כל כך לבד. הרגשתי כאילו אף אחד בעולם הענק הזה לא יבין אותי בחיים. והמשכתי לבכות שם עד שהגעתי להבנה שקר לי, אז קמתי.

זה בדיוק קרה בתקופה שאני מרגישה שהכל באמת טוב. לא מושלם, לא מדהים, אבל גם לא רע, לא גרוע.

טוב זו מילה יחסית. הרגשתי שאני שלמה עם הכל, כי יש רגעים רעים ויש רגעים טובים הרבה יותר.

צריך לסבול בשביל להנות וצריך לכאוב בשביל לשמוח. אז השלמתי עם הכל, ולא ביזבזתי זמן בדכאונות חד פעמיים ואכזבות מיותרות מטעויות. במקום לבכות עדיף לקום ולתקן הלא כן?

 

רק שבאותו רגע, הרגשתי באמת לבד. הרגשתי כאילו אין לי למי לפנות וגם הייתי ברגע שלא רציתי לפנות לאף אחד, העדפתי שיפנו אליי. כן הייתי כמהה לתשומת הלב הזו, כמהה לנחמה, ולא קיבלתי אותה באותו הרגע.

פעם, דיי מזמן, לא היו לי חברים. לפחות הרגשתי שלא היו לי חברים. הייתי במצב חברתי דיי ירוד וחשבתי שזה לא ישתנה לעולם.

זה השתנה. אני לא יודעת מה השתנה יותר, המצב החברתי שלי או ההערכה העצמית שלי, בכל אופן, שני אלה השתנו והמשיכו לגדול עם הזמן ולהעצים אחד את השני. והיום אני כבר הגעתי למצב ששני אלה לא מהווים בעיה גדולה בשבילי כמו פעם, כי למדתי להשלים עם עצמי.

וברגע שזה קרה גם למדתי להעריך ולאהוב את האנשים שמסביבי, להעריך את האיכות ולא את הכמות. כי זה רק מה שמשנה.

 

בזמן האחרון, כל החברה סביבי, והכל נקלעים לדרמות מיותרות. אנשים מראים את הפרצופים המכוערים שלהם ויותר מידי מעשים מטומטמים נעשים. ואחרי שהם נעשים, דנים עליהם שעות על גבי שעות והשעות הופכות לימים והימים הופכים לשבועות. ואחרי זה אתה רק מייחל שהיה מעיין כפתור שמוחק מעשים מטומטמים, מין ידית שתחזיר אותך לאחור שתוכל לבוא ולתקן הכל. אבל דבר כזה לא קיים ואתה צריך להתמודד עם השלכות מטומטמות.

 

זה ברור שלכל אחד יש צדדים רעים ואני מקבלת את זה בכל אדם, מה לעשות בשביל לחיות עם מישהו חייב להבין שיש לו צדדים שתחבב פחות. בלי לדעת את זה אי אפשר לאהוב אנשים באמת. רק שבאותו רגע הכל נמאס עליי. צדדים לא טובים של אנשים מאוד קרובים פשוט עלו לי על העצבים, כי כשהצדדים הלא טובים האלה מתחילים לפגוע בך זה קצת כואב. והרגשתי כאילו כל מי שנמצא איתנו על החוף, לא באמת חבר שלי.

הרגשתי דפוק, הרגשתי כאילו אני לבד.

 

כאילו אף אחד לא באמת מעריך אותי בזכות מי שאני. אנשים אוהבים אותי בעיקר כי אני בן אדם נורא משעשע. אני לא מנסה להחמיא לעצמי כאן אני פשוט אומרת משהו שאני יודעת בוודאות על עצמי. כשאני בחברה גדולה(ויחד עם חברים) אני נוטה להשתגע ולהצחיק ולצחוק ולא להתנהג באופן רציני במיוחד. ובזכות זה רוב החברים שלי התחברו אליי ובזכות זה הם אוהבים אותי. אבל אני יכולה לספור על יד אחת את כמות האנשים ששם כשאני רצינית, כשאני לא משוגעת ומכירים את הצד הרגוע שלי באמת. אולי אתם לא מבינים את הכוונה, כי ככה זה כולם. כולם מצחיקים יותר בחברה ורציניים יותר לצד אנשים שהם קרובים אליהם. רק שאתם לא מבינים את העניין שלי.

אני באמת משוגעת, אני דיי פסיכית, אין לי הרבה גבולות. אבל מה, אנשים אוהבים את זה. אז כיף לבלות איתי זה המון שעשוע.

אבל לצד כל הטירוף הזה אני בן אדם מאוד עמוק ופסלפני שיורד לכל פרט ופרט של כל פרשייה. ורוב האנשים, אנשים שנחשבים חברים שלי, לא ממש מכירים את הצד הזה בי, לא ממש יודעים שלצד כל השגעון שבי יש בתוכי המון רגשות ותחושות שאני לא תמיד משתפת.

אלה לא שני אנשים שונים, זה בן אדם אחד והוא אני.

אז הרגשתי כאילו אף אחד לא רוצה להעריך את הבן אדם האמיתי שבפנים. וזה לא שהבן אדם מלא ההומור הוא לא אני, הוא פשוט רק חלק ממני.

 

כולם תמיד אומרים שבשביל שאנשים יעריכו אותך אתה קודם צריך להעריך את עצמך. הכל מתחיל מעצמך, איך שאתה מסתכל על עצמך העולם יסתכל כך עלייך. אני עובדת וממשיכה לעבוד על עצמי כל החיים אבל הגעתי לשלב מתקדם מאוד שבו אני יכולה להתגאות בעצמי, כבר מזמן. יש עליות ויש מורדות אבל באופן כללי, אני במקום מאוד טוב. אז למה בכל זאת יש אנשים שמסתכלים עליי אחרת?

הבעיה בי שאני לא יודעת להתנהג אחרת. אני לא יכולה לא להיות משוגעת, כי אם אני לא אז אני סתם נראת אדישה. אין לי אמצע, אני לא יודעת איך להתנהג רגיל. ואני לא בן אדם שמזייף, אני בחיים לא אזייף בשביל נוחות של אנשים אחרים. אז זה הרגיש לי כאילו אנשים מעוניינים בי בתור ילדת שעשוע אבל לא רואים בי בתור בן אדם. אני יודעת שזו האשמה מטומטמת ואולי אפילו מיותרת אבל הרגשתי רע.



או ששוב, הכל בראש שלי? זה סתם עניין של ירידה בהערכה העצמית שלי?

איך אני יכולה לדעת אם זה בעיה בי או בסביבה?

כל הזמן הזה ראיתי דברים לא נכון וחשבתי שצריך להעריך אותי אבל בעצם לא, או שהכל בסדר וכולם חושבים שהכל בסדר וזה רק רגע של חולשה?

 

למה אכפת לי? לא יודעת, בגדול? שכולם ילכו להזדיין.

פשוט יש רגעים כאלה, שאתה מרגיש שהכל נופל עלייך, הכל. שאתה מחזיק את הכובד של היקום כולו על הכתפיים שלך בעצמך ואין מי שיעזור לך. ואז ברגע אחד מישהו מגיע ומחזיק אותו איתך ופתאום, זה לא כל כך כבד.

 

ככה הרגשתי בלילה הראשון, כאילו אני מחזיקה את הכל לבד.

 

ביום השני התעוררתי מאוחר והיה מן יום של פאנן. פחות דרמות של בנות וסתם פאנן מתחת לשמש שהייתה טיפה יותר חמימה. ואז עישנו שוב וכמה זמן אחרי נסענו עם 2 חברים לקנות עוד חטיפים. בנסיעה לעיר כבר הייתה שקיעה והיו שירים ממש מרגיעים וכשהסתכלתי בחלון ושמעתי את השירים האלה הבנתי שבסה"כ המון אנשים מחזיקים איתי את הכובד של היקום הזה.

ושאני ומילארדי האנשים שחיים את החיים המסובכים למראית שלהם בכדור הארץ בעצם כלום אחד גדול בהשוואה לכל הגלקסיה הענקית שלנו.

 

 

איזה שיר חשבתם שאני אפרסם כאן

 

נכתב על ידי Me, Myself& I , 9/4/2015 01:25  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אני לא רק גוף


מהו הגבול בין הטרדה מינית לבין סתם בחור שרק רוצה to get some?

כי כשהבחורה לא אומרת לא ורק נעה באי נוחות לא בהכרח אומר שהיא לא רוצה את זה.

ואי אפשר להאשים כאן אף אחד, רק את ה'לא' הזה שכל כך קשה לו לצאת ורק את ההתנהגות שלך בזמן האחרון.

 

שכרות בסופשבוע שני ופלירטוטים אקראיים משאיר פתח לנסות לתקוע את עצמך בתוכי בשיא חוסר הטקט???

יש התנהגות של בחורה שמצדיקה יחס כזה מצד בחור אחר?

 

אבל מצד שני, מה יש להאשים אותו, הוא רק ניסה את מזלו, זו אני שהיה לי קשה להגיד לא.

וכשסוף סוף אמרתי, הוא פשוט הפסיק.

אבל זה רק גרם לי להרגיש כל כך מגעיל עם עצמי.

 

 

מרגיש זול ונמוך כשבחור שאת מכירה כל כך הרבה זמן חושב שאת יכולה פשוט לתת לו ככה סתם באוהל מלא בחול כשמסביב יש את הצחקוקים של כל החברים שלנו.

ממתי אנשים רואים בי רק גוף???

כשיש בי הרבה יותר, כשמסביב יש באמת בחורות טיפשות, חסרות עומק ותוכן, מלאות בבולשיט וזבל ומעניין אותן רק מה שהן רואות במראה.

אבל בי אתם(או רק אתה) רואים גוף.

אני לא מושלמת, יש בי המון פאקים וצריך להיות בן אדם עם ראש פתוח כדי להבין רק חלק ממני, אבל יש בי תוכן!

 

אני לא רק גוף.

אבל כשבחור באמת הגון ומוסרי(לא צינית) עם עקרונות חזקים, מתייחס אלייך כאילו את כן, את מי ניתן להאשים?

 

אז מהו הגבול בין הטרדה מינית לבין סתם בחור שרק רוצה to get some?...

נכתב על ידי Me, Myself& I , 7/4/2015 14:32  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





Avatarכינוי:  Me, Myself& I

מין: נקבה

MSN:  רק תבקשו




הבלוג משוייך לקטגוריות: מתוסבכים , אהבה למוזיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לMe, Myself& I אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Me, Myself& I ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2015 © נענע 10 בע"מ