לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

ספריית הלילה

בלוג ביקורות לספרים, סרטים ושאר החברים

Avatarכינוי: 

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:





הוסף מסר

1/2016

אדם הולך הביתה


היי, עברו בערך כמה שנים טובות מאז שכתבתי פה,והאמת , אין לי תירוץ. פשוט נמאס לי-ודי הפסקתי לקרוא ספרים. אבל עכשיו הבנתי את המשמעות וחזרתי בגדול-והפעם לא רק ספרי נוער. אשמח לביקורות בונות ושאר חבריה. ובתקווה שאני אכתוב פה עוד הרבה זמן.

 

אדם הולך הביתה\יורם עשת אלקלעי

 

להגיד את האמת, התבלטתי הרבה אם לכתוב על הספר הזה. אני חושבת שאין מקום לבקר ספר שהוא ביורגרפיה של מישהו. הרי אלו החיים שלו! מי אני שבכלל אכתוב את דעתי עליהם?

אבל אז החלטתי שכן יש מקום. כי זה אחד מהספרים הנפלאים ביותר שקראתי בחיי.

נתחיל עם קצת תקציר , מנהגי משכבר הימים.

 

18 באוקטובר 1973 היה יורם עשת-אלקלעי שרוע על הקרקע במצרים. חור גדול פעור בראשו מפגיעת פגז ומוחו חשוף. לרופא שהתעקש לטפל בו אמרו, עזוב אותו, עדיף שתשמור את האינפוזיות לפצועים שעוד אפשר להציל. כשהתעורר בבית החולים היו גופו ונפשו שבורים. צדו השמאלי משותק, עיניו לא רואות, תודעתו מבולבלת.

 

אדם הולך הביתה, הוא סיפור החלמתו כנגד כל הסיכויים, בזכות כוח רצון ואהבת חיים שאין להם גבול. בלשון פיוטית ומדויקת עשת מתאר את מוראות המלחמה ואת הרגעים האיומים שהובילו לפציעתו. הוא מספר על הצעד הראשון שאחרי הפציעה, על המילה הראשונה שהצליח לקרוא ועל היום שבו גילה שלעולם לא יחזור להיות האיש שהיה. בכנות מפעימה ובכישרון ההופכים את התיעוד הביוגרפי לספרות של ממש, הוא מתאר את המאבק היומיומי ועל-אנושי לעשות סדר בזיכרונותיו המסויטים ולהקנות משמעות לחייו.

 

את הספר קראתי מתוך המלצה של המורה שלי לספרות-והאמת, ממניעים אנוכיים לחלוטין- 5 נקודות למגן. 5 נקודות בשביל לקרוא ספר? הייתי עושה את זה גם בחינם. אבל הלכתי וקראתי כי מבחינתי זה בנונוס לחיים [קיטשי] ולא רק לבגרות.

הדבר הראשון שרואים זה הכריכה של הספר. עץ חצי ערום חצי מלבלב ושורשיו נטועים באדמה. כל אחד יכול לקחת את זה בפרשנות אחרת,וזה די מדהים בעיני.

דבר נוסף שחשוב לדעת, הוא שהספר כלל לא הכתב לנו-הקוראים. הוא נכתב לבניו, כספר הסברה לדברים שלא יכל לומר להם הוא בעצמו. ולפיכך הוקרא מרגיש כמשקיף מהצד לווידוים של אב לבניו. זה נותן נופח די חודרני לספר. ושוב מעלה בי תהיות האם זה בסדר בכלל לכתוב על הספר? האם זה מקומי. אבל תבינו שהטקסט שאני כותבת עכשיו בא ממקום של הערכה נטו. הערכה ליצירה הזו.

כמו שאמרתי, הספר הוא ביוגרפיה שלו, כלומר סיפור חייו האישי. ובהתאם לזאת אני לא אכתוב על העלילה כהרגלי, אבל אני כן אכתוב על התחושות שעלו לי מקריאת הספר.

קודם כל, מעטים הספרים שמושכים אותי מה50 עמודים הראשונים. כי הסופר צריך להיכנס לתוך זה, להתעמק, ולשקוע בתוך הספר בשביל בכלל להתחיל לכתוב את הרעיון שהתכוון לכתוב עליו. אבל לא כאן. מההתחלה-אני כבר ידעתי שאת הספר הזה אני לא אשכח. 

הספר בנוי מזיכרון העבר, דברים העולים וצפים במהלך הכתיבה ולא לפי סדר ההתרחשויות. כך, מתחיל הספר בתיאור המלחמה, ועובר לעבר ומשם מתקדם לעתיד ובמשך כל הזמן אנו מתוודעים עוד ועוד לזכרונות שלו.

הדבר שמשך אותי הכי הרבה לספר הזה, הוא נקודת המבט הנפלאה, שאני בטוחה שבאה לאחר שנים של כאב. קריאת סיטואציות בצורה שלעולם לא יכולתי לעשות בעצמי. ניתוח והבנה של התרחשויות, בצורה עמוקה וכואבת אך נפלאה באותו זמן.

אם רק יכולתי להראות לכם כמה אוזני חמור יש בספר הזה כנקודת ציון לכל פיסקה ששינתה לי את המחשבה, הייתי מראה לכם מיד. אבל ברשותכם, במקום לצלם ולהעלות אני אחלק איתכם כמה מהנקודות האלה:

ראשית, הספר בנוי מפרקים-כאשר לכל פרק כותרת משלו. בצורה אירונית[או לא] לחלוטין, הפרק שהכי הדהים אותי בפשטותו האדירה הוא :אדם הולך הביתה.

בפרק מתואר יורם, יושב עם הרובה ומשקיף ושומר-כשלפתע עובר לוחם מצרי. כמובן שהאינסטינקט הראשון יהיה לירות בו ולסיים עניין. אך תוך השקפה עמוקה לתוך עצמו וחייו הוא מבין שכל שהאדם רוצה זה לחזור הביתה. הוא הולך בלי משים כי כל רצונו, כל גופו רק רוצה לחזור הביתה.

וזה משהו שאני יכולה האמת להעיד על עצמי, וזה מה שהיה מדהים בפרק-הראייה הזאת, העצמית. שבעצם כל רצונו של האדם הוא לחזור למקום המוכר והטוב ושלשאר הדברים אין חשיבות כלל. פעמים רבות אני מוצאת את עצמי בסיטואציות לא נעימות וכל מה שאני רוצה זה לחזור הביתה. ולפעמים, כשאני בבית , אני מוצאת את עצמי אומרת את המשפט הזה. כי מה זה בית אלא אידאה של מקום בו אנחנו אהובים וטוב לנו?

ואחרי קריאת הפרק הזה הבנתי את משמעותו של הספר, בו האדם, הוא, מחפש לחזור הביתה אחרי הפציעה שהריחקה אותו כל כך ממנו.

ובמשך הסיפור מתוארת גדולתה של אשתו, שבאותה העת התמודדה עם המשבר הזה כמעט לבדה, ואף מתוארים בספר אירועים מנק' המבט שלה. "אבל אני הייתי שם לבדי, ולא יכולתי לשאת על גבי את כל העולם" כך מסופר.

והאמת, אני יכולה לשוב ולספר לכם כמה מדהים הספר, וכמה הוא שינה את החשיבה שלי. אבל כל זה לא ישנה-כי הספר נבנה על סיפורים אמיתיים, וכל צעד שננקט שם הוא צעד שננקט באמת. וכל מילה שאעיר כאן, היא מילה מחוץ למקומה.

כי את הספר לקח שנים לכתוב, ומי אני , נערה עם אצבעות זריזות על המקלדת, שאכתוב על חוויתי.

אז אני ממליצה בחום לכל אחד שרואה את זה, ללכת ולקרוא את הספר, כמחווה ליצירה שמעטים מודעים אליה.


"איך יוכל לקבל את דברי אם אומר לו שיותר טוב שישכח מהתקווה לחזור להיות מה שהיה ושיתחיל לקוות שפעם, בעוד המון שנים, הוא בכלל יהיה"


שלכם,

ספרנית הלילה.

נכתב על ידי , 17/1/2016 17:49  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: תחביבים , המשועממים , ספרות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לספרנית הלילה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ספרנית הלילה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ