לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

summerland- סיפורים בהמשכים.


סול היא נערה מתבגרת שעוברת לגור בעיר הגדולה עם אחותה הגדולה שברחה מהבית.סול בונה לעצמה חיים חדשים, אויבים חדשים שקרובים אליה מאוד. עד שהיא מתרגלת לחיים החדשים,עברה באה לרדוף אחריה ועם זאת היא מגלה כל מיני סודות שהוסתרו ממנה.

כינוי:  אהבה עיוורת-סיפורים בהמשכים

מין: נקבה




קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוגוסט 2015    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
3031     

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

8/2015

פרק 63


 

הייי, הודעה חשובה חשובה!!

זהו הפרק האחרון לעונה הראשונה של אהבה עיוורת!

 

פרק 63



**נקודת המבט של מאיה**


יכול להיות? יכול להיות שהיא מצאה את המכתב? שהיא קראה אותו?

"מאיה." לוקאס הציא אותי ממחשבותי. רציתי לקום ללכת ולבדוק. ראינו סרט עם שינה. הם עדיין לא מצאו אותה. "אני חייבת לשירותים, אחזור." אמרתי וקמתי. עליתי במדרגו ובדקתי שדוד ברני עדיין בחדר העבודה שלו. נכנסתי לחדרה של סול. הלכתי באיטיות אל עבר התמונה. "מאיה." שמעתי את קולו של לוקאס אך בכל זאת קפצתי מפחד מכיוון שלא ציפיתי שיבוא מאחורי. 

"מה היה כתוב במכתב?" הוא שאל.

"מה?" אמרתי.

"שאלתי, מה היה כתוב במכתב הזה שגרם לה להגיב ככה?" הוא שאל.

"לוקאס..." אמרתי. הרגשתי לחץ חזק בחזי. כאב חדר אל תוכי. צווחתי. "לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, זה לא הזמן!" צעקתי ותפסתי את ידו של לוקאס. "מאיה מה קורה?" לוקאס נלחץ. "הוא בא!" צעקתי. "מי בא?!"

"אנטוניו!"



**נקודת המבט של לוסי**


"את בטוחה שלא קרה משהו?" דניאל שאל אותי. "היא זכתה בתחרות לעזאזל, מה קרה שגרם לה להתהפך ולהיעלם ככה?!" אמרתי.

"את ואדם תחפשו אותה בכל מקום שהיא יכולה להיות, אני אשאר פה. אנסה למצוא איפה היא הייתה בפעם האחרונה או איפה היא מהפלאפון שלה." דניאל אמר. הינהנתי. 

אני ואדם נכנסנו למכונית והתחלנו לנסוע. בדקנו בבית הקפה, במרינה, במרינה נטושה, אפילו בסיפרייה, מקום השופינג האהוב עליה. אין, היא פשוט נעלמה כאילו האדמה בלעה אותה. 

"מה גרם לה להיעלם ככה לעזאזל?" אדם שאל. 

"שיט." זה לרגע הכנה בי. "סע אל הסמרלנדים. עכשיו." פקדתי. אדם הסתובב והתחיל לנסוע לשם. "את חושבת שהיא שמה?" הוא שאל. 

"עוד נראה לגבי זה." עברו בראשי כל כך הרבה מחשבות. היו בראשי שתיים ואחד מהם כלל את לוקה. הגענו אחרי כ-עשר דקות של נסיעה ואפשר להגיד שקפצתי מהמכונית ושרצתי אל הדלת. עוזרת הבית פתחה את הדלת ונכנסתי. עליתי ישר במדרגות ומזכרוני חדרו של לוקה היה השני מימין לאחר שפונים שמאלה. התחלתי לדפוק על הדלת, לוקה פתח את הדלת. דחפתי אותו וסגרתי את הדלת מאחורינו, נעלתי את הדלת. "יש לך חמש שניות להתחיל לדבר, איפה סול?" שאלתי. "מה? מה קורה פה? מה את עושה פה?" הוא שאל.

"לאן מריה לקחה אותה? אתה עקבת אחריה?" 

שמעתי את אדם דופק על הדלת. "חכה בחוץ, אני אחזור." אמרתי לו. "לוסי אני לא עוזב." הוא אמר. "לך מפה, נראה לך שהתינוק הזה יכול לעשות לי משהו?" אמרתי. "אני מחכה לך במכונית, יש לך חמש דקות." הוא אמר. 

"תוריד לארבע." אמרתי.

"אני לא מבין על מה את מדברת." לוקה אמר.

"תתקשר אליה, תתקשר אל מריה. תפסיק להסתכל עלי ככה ותעשה את מה שאומרים לך!" אמרתי. 



**נקודת המבט של ג'ייסון**


"אתה בטוח שאתה רוצה ללכת? ומה עם הבית-ספר?" שאלתי את מארק. "מילא נצא לחופש של שבוע אחרי שלישי, אני יוצא כבר עכשיו. מה אפספס בדיוק שלושה ימים של בית-ספר ומוסרי השכל?" הוא שאל בעודו מכניס את המזוודה שלו למכונית. 

"בגרות במתמטיקה אולי?" 

"יש מועד ב' אולי?" 

גילגלתי את עיני ונאנחתי. "אין סיכוי שאני משכנע אותך לרדת מזה אה?" אמרתי. 

"זה מה שכיף בך, אתה מכיר אותי טוב מאוד ולא מתעקש איתי כי אתה יודע מה יקרה וזה פשוט חוסך לי כל כך הרבה זמן, יאללה בי אחי." הוא אמר ונתן לי טפיחה בכתף. "אהא." מילמלתי. 

"בואנה מה יש לך? אני כולה נוסע לשבועיים."

"לך, לך." אמרתי.



**נקודת המבט של לוקה**


ישבתי במושב האחורי של המכונית של אדם. נסענו אל הבית ספר בכדי לוודא שהיא לא ברחה לשם. אני לא יודע איך אבל לוסי שיכנעה אותי וגררה אותי לפה. יצאנו מהמכונית. אדם הלך לבדוק באיצטדיון, אני ולוסי בבניין שלנו. טוב, אני הייתי חייב ללכת לבדוק בחטיבה אבל הייתי חייב לדבר עם לוסי. "לוסי., אמרתי והתחלתי ללכת לעברה. "מה אתה עושה פה? אתה לא אמור ללכת לחפש בחטיבה?" היא שאלה. "אנחנו חייבים לדבר." ציינתי בעוד שהיא ממשיכה ללכת במהרה ואני ממשיך לרדוף אחריה. "לוסי." אמרתי שוב והפעם תפסתי את זרועה ומשכתי אותה אלי. השענתי אותה על הלוקרים. היא לא הבינה מה קורה. "אל תדאגי אני לא מרגיש כלפייך כלום, מה את ישר נבהלת?" שאלתי. היא דחפה אותי בעזרת בעיטה אל הקיר השני. "מה לעזאזל? ואוו! שכחתי שאת יודעת את החרא הזה." אמרתי בעוד שאני מתיישב על הרצפה. 

"מה אתה רוצה?" היא שאלה.

"מה אני רוצה? נו באמת לוסי, את ששמעת את מה שמריה אמרה. היא הייתה אחרי סול רק בגלל שהיא חשבה שאם היא תצור קשר עם סול היא תצור קשר עם אימא שלהן, האימא שידועה כמתה." אמרתי. 

"ו...?"

"מה ו? יכול להיות שהיא ביימה את המוות שלה?" הצעתי. לוסי צחקה. "מה נראה לך? אישה כזאת לא תביים את המוות שלה ועוד לא תשאיר את הבנות שלה לבד." היא אמרה.

"את יודעת שיש אנשים כאלה." אמרתי.

"תאמין לזה או לא אבל לא כולם כמוך." היא אמרה בכדי לעקוץ. 

"לוסי, תחשבי בהיגיון, לא ראיתי אנג'לוס שפוי מימיי אז למה שהיא לא תביים את המוות שלה בכדי לברוח או משהו?"

"אימא של סול היא לא אנג'לוס."

"כשחיים עם אנג'לוס הופכים לאנג'לוס, אני חי עם מלודי, שינה ואלאריק שאיבד את השפיות שלו."

"למה לעזאזל? למה שהיא תשאיר את הבנות שלה בחיים האומללים שהיו להןבנורת'וויל עם אבא שכזה? הבעיה היחידה של האישה הזאת הייתה בעלה." 

"למה שלא תשקלי את האפשרות, אולי היא ניסתה להגן עליהן או משהו? אולי היא באמת לא מי שאת חושבת שהיא?" 

"מה אתה לא מבין, אימא של סול מתה! היא הייתה בתאונת דרכים, סול הייתה איתה, סול הייתה ליד הגופה של אימא שלה!" 

" מה קורה פה?" אדם צץ משום מקום.
"אני לא מבין למה גררתם אותי איתכם." ישר שיניתי נושא. "מה אני קשור לעניין?" שאלתי. סתמתי את פי לאחר שראיתי את מבטה הרצחני של לוסי אלי. "אני אלך לחטיבה..." מילמלתי ואפשר להגיד שברחתי משמה. היו לי יותר מידי סימני שאלה, לגבי מריה, מריו, מארק.....אסור פשוט להתקרב לאנשים שהשמות שלהם מתחילים באות מ'. ראיתי את הנרי מדבר עם איזה בחורה ג'ינג'ית בדרכי לחטיבה. "הנרי!" צעקתי אליו. הוא הסתובב אלי והופתע לראותי. הנרי גילגל את עיניו והסתובב אלי. צעדתי אליו בצעדים מהירים. "נו מה עכשיו?" הוא שאל. "מה האח הביריון שלך רוצה?" הוא הוסיף. 
"אתה יודע איפה סול?" שאלתי בתקווה שהוא יודע.
"מה?" הוא לא ציפה שאשאל על סול. "לא...למה?" הוא שאל.

"מחפשים אותה...גם אני לא כל כך מעודכן אבל נראה לי שקרה משהו או קורה משהו." אמרתי. 

"מה?" בילבלתי אותו. 

"מה קרה לסול?" הג'ינג'ית נכנסה לשיחה.

הרמתי גבה. "ומי את בדיוק?" שאלתי.
"אני בת דודה שלה, לילי." היא ענתה. 
"את צוחקת עלי?" אמרתי. 

"למה אתם מחפשים את סול?" הנרי שאל. 

"כי היא נעלמה." עניתי. 
"לאן בדיוק? כמה זמן עבר? למה אתם לא אומרים כלום לעזאזל?" הנרי התחיל להתעצבן. "אני לא יודע!" עניתי. "מה אתה כן יודע!?" הוא שאל. "שהיא זכתה בתרות ומאז לא חזרה הביתה." השבתי. "אז בטח ברחה לה לנורת'וויל או משהו." הנרי אמר. "כאילו לבקר את הקבר של אימא שלה אולי....כי גם היא הייתה רקדנית לא?" הנרי אמר. 
"אימא של סול לא קבורה בנורת'וויל." שמעתי את קולה המוכר של לוסי מאחורי. לאחר כמה נשיות אדם בא מאחוריה. "היא הלכה למייסון." לוסי אמרה. "מה? מי?" שאלתי. "מי זה מייסון?" הוספתי. 

"זה הידיד שלה שמת..." הנרי לחש. 

"את בטוחה?" אדם שאל את לוסי. "אין לה עוד לאן ללכת." לוסי אמרה. לוסי הוציאה את הפלאפון שלה מהכיס שלה לאחר ששמעה אותו מצלצל. "זה פאלקון." היא אמרה. "מי זה פאלקון?" הנרי שאל. "זה הכינוי של דניאל." עניתי. "אוקי..." הוא אמר.

לוסי רק הקשיבה לדניאל, היא לא אמרה כלום. לאחר דקה היא סופסוף דיברה. "אני ואדם חושבים שהיא נסעה לנורת'וויל. אתה לך תחפש אם היא עדיין שמה באזור. אני ואדם נלך לנורת'וויל." לוסי אמרה ולאחר כמה רגעים היא ניתקה. "אז אתה מוכן לעוד נסיעה ארוכה לנורת'וויל?" לוסי שאלה. "אה רגע, יש לך בגרות מחר." היא אמרה. "אז מה? זה לא חשוב יותר מסול." הוא ענה. "אני אלך לבד." לוסי אמרה. "לא אני לא אתן לך ללכת לבד." אדם אמר. "אולי סתמו כבר? תביא את המפתחות, אני אסע איתה." אמרתי לבסוף. אדם ולוסי קפאו, שניהם הביטו בי בהלם.  "אין לנו זמן לבדיחות שלך עכשיו לוקה." לוסי אמרה. "אני לא צוחק, אני רציני." אמרתי.



**נקודת המבט של לוסי**


לוקה נסע די מהר, ראיתי את השלט של נורת'וויל שהיה במרחק של מאה קילומטרים. "מי זה המייסון הזה?" הוא שאל אותי בכדי לשבור את השתיקה. "לא ענינך." עניתי באדישות. "למה את ככה תגידי?" הוא שאל. 
"איך בדיוק?" שאלתי. אם הוא יגיד שאני לא זורמת אני הולכת לתת לו בוקס לפנים. נמאס לי מהאנשים שאומרים שאני לא זורמת, אני זורמת עם מי שבא לי. "וב-למה אני מתכוון לסיבה, מה גרם לך להיות ככה? סגורה, עם חומה גדולה." הוא אמר. הורדתי את עיני מהכביש והפניתי את מבטי אליו ולאחר מכן הבטתי בחלון. "אוקי, את לא חייבת לענות...אבל אם אי פעם תרצי לדבר על זה אני יכול לשמוע אותך." הוא אמר.
"יש לי את סול, אדם, דניאל ואתה בא ואומר לי שאני יכולה לדבר איתך על הבעיות שלי? מי נראה לך שאתה? יש לי את הידידים הכי טובים שלי לידי. זה שאני תקועה איתך במכונית עכשיו זה לא אומר אני הולכת לדבר איתך על חי האישיים ולמה אני ככה ולמה זה ככה." אמרתי.
"רק אל תקטלי אותי." הוא אמר.

"אם לא תסתום אז זה יקרה אל תדאג, אתה לא רחוק מזה." אמרתי. יכולתי לשמוע אותו מגכח אך לא הבטתי פה. היה לי מוזר שהוא שם לב לזה, לאטימות שלי והוא שאל מה הפך אותי להיות ככה. הוא שם לב למה שסול והבנים לא שמו לב אל.

 

לאחר כ-ארבעים דקות של שתיקה ומהירות מופרזת הגענו לנורת'וויל, קודם עצרנו במסעדה עם הקרואסונים האהובים כל סול, היא לא הייתה שמה ולאחר מכן נתתי ללוקה כיוונים לאן לנסוע. כשהגענו לבית הקברות לוקה יצא במהירות אך אני לא יכולתי, לא יכולתי לצאת. לוקה שם לב שלא יצאתי מהמכונית, הוא בא ופתח לי את הדלת. "לא ידעתי שאת אוהבת כשבחור פותח לך את הדלת." הוא אמר עם חיוך ממזרי על פניו אך אני לא התייחסתי אליו. "לוס? הכל בסדר?" הוא שאל. לוס...המון זמן עבר מאז שמישהו אמר לי את זה.  

לאחר כמה דקות של שתיקה. "איפה ה-..." הוא לא יכל להגיד. "באיזה אזור? אני אלך לחפש את לא חייבת לצאת." הוא אמר. הינהנתי לחיוב וסימנתי בעזרתידי את האזור. 

לוקה נכנס לבית הקברות והתחיל ללכת לאזור שסימנתי עם ידי. קול הירי הידהד בראשי, איך שהוא זרק את עצמו מול סול בשביל להציל אותה. עברה צמרמורת בכל גופי, קפאתי. היה לי קשה לנשום. "לוס!" כשפקחתי את עיני ראיתי את פניו המודאגות של לוקה בעוד שידיו תופסות את כתפי. "את בסדר?" הוא שאל. "היא לא פה..." הוא הוסיף. לא יכולתי לדבר, ראיתי מהמראה הצדדית של המכונית שהחוורתי. "נראה לי כדאי שנלך מפה." הוא אמר. הינהנתי לחיוב מבלי להגיד כלום.

 

לוקה הביא אותי למסעדה עם הקרואסונים האבהובים של סול. התישבנו ליד הטלוויזיה. לוקה הזמין בשבילי כוס מים ושני קרואסונים. "שלא תתעלפי לי מחוסר סוכר." הוא אמר. "איך את?" הוא שאל. "אני בסדר." מילמלתי. 
כשהפניתי את מבטי אל הטלוויזיה ראיתי שהחדשות התחילו. הפניתי את מבטי בחזרה אל לוקה. שמעתי ברקע את החדשות. "מריו אוצ'נזו שוחרר מהכלא, לאחר טענות שהוא היה מגניב כספים וחשוד ברצח של שני קטינים וחמישה נשים הוא שוחרר-" הפניתי את מבטי אל הטלוויזיה, לאחר ששמעתי את שמו של מריו אוצ'נזו. לא ידעתי שהוא היה מואשם ברצח חוץ ממייס כמובן...

"אחד מהקטינים זה מייסון?" לוקה שאל. הפניתי את מבטי אליו. "שמעתי את השם שלו...של מייסון...אני לא יודע אם את זוכרת אבל נכון נפגשנו במועדון של פאלקון, במרתף? אחרי שג'יימס הסביר על המשימה, כולם עלו ואני הייתי בין האחרונים. שמעתי את ג'יימס מספר לאדם שמריו זה הרוצח של מייסון...ושלא יספר לסול." הוא סיפר.

"מה?" הייתי בהלם. דמעות עלו על עיני. "מריו זה מי שירה במייס-" לא יכולתי להגיד את שמו מכך שנחנקתי מדמעותי. "את לא ידעת? אני מצטער. לא הייתי חייב להגיד את זה." לוקה התרט שפתח את פיו.

"גופה של נערה שמלאו לפני שבוע שמונה עשרה שנה לחייה, הגופה נמצאה במרחק של חמישה קילומטרים מביקתה קטנה בביער שנמצא במרחק של חמש עשרה קילומטרים מאיסרטנווסט. לינה לוצ'י, התיכוניסטית שעדיין לא סיימה את לימודיה והתחתנה עם רון לוצ'י-"
כששמעתי את השם לינה ישר חשבתי על האקסית של לוקה כלומר החברה של סול. "זאת לא לינה נכון?" שאלתי. "לא...השם משפחה שלה זה כהן." לוקה אמר.
"לינה יהודיה?" שאלתי.

"כן." לוקה ענה.

"לא ידעתי." אמרתי. "מסכנה, מעניין מי היא?" הוספתי. "בטח יראו את התמונה שלה עוד מעט." לוקה אמר בעודו מושיט לי את הקרואסון.

 

 

**נקודת המבט של מארק**

 

פתחתי את הדלת הנעולה וראיתי את סול יושבת בסלון ומסתכלת על החדשות. "הבאתי לך גם כמה בגדים, אם את מוכנה אפשר לצאת עוד עכשיו." אמרתי. הסתובבתי אליה וכשראיתי את פנייה האדומות ועינייה הדומעות. היא הפנתה את מבטה בחזרה אל הטלוויזיה.

"לינה לוצ'י, בת השמונעשרה ולינה כהן לשעבר, נרצחה שלשום ביער במרחק של חמישה קילומטרים מהביקתה שנשארה עם בעלה הצעיר רון לוצ'י-"
הראו את תמונתה של לינה, לינה האקסית של לוקה. לא האמנתי למראה עיניי. 

 

 

 

 

 

 

 

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

 

הייי, מקווה שאהבתם את הפרק האחרון לעונה הראשונה של אהבה עיוורת וממש מצטערת שלא יכולתי להעלות בזמן האחרון פרק.

 

 

 

 

נכתב על ידי אהבה עיוורת-סיפורים בהמשכים , 20/8/2015 00:19  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הודעה


 



פרק 63 הוא הפרק האחרון לעונה ויועלה ב22 לחודש.

עונה שנייה יועלה לאתר בשבוע השני של ספטמבר. 

 

נכתב על ידי אהבה עיוורת-סיפורים בהמשכים , 14/8/2015 14:58  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: סיפורים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאהבה עיוורת-סיפורים בהמשכים אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אהבה עיוורת-סיפורים בהמשכים ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ