לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים


לא מתאפקת

כינוי:  Frigid

בת: 22





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2014    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
282930    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
9/2014


חצי מהקהילה הזאת דוחה ורקובה. אפילו יותר מחצי. 
כבר מצאתי כאן חברים אבל יש את החסרונות בכל אחד ואחת מאיתנו.

אז נמאס לי שאנשים מתייחסים לישראבלוג כאילו זאת איזו חממה של ילדים מוזרים ונפלאים שלא משתייכים לשום מקום, וכאן הם מרגישים הכי שייכים שיש. כל זה בולשיט. יש פה אנשים דוחים שיפגעו בך יותר משאנשים פוגעים בך בחיים שבחוץ.
אנשים כאן פחות מחבקים ויותר דוקרים בתגובות שלהם. לא מסוגלים לכבד את האחר. חושבים שהם מלכי העולם אבל מסתתרים מאחורי כינוי אנונימי במקרה הטוב, מאחורי ללא שם במקרה הרע.

אי אפשר להביע פה דעה מבלי שמישהו יפגע מזה ברמה חסרת פרופרציות או יגיד לך שאתה טיפש גדול. 
לאן נעלמה הסובלנות?

נכתב על ידי Frigid , 17/9/2014 16:04  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




אני לא מרגישה שאני מגשימה את עצמי. 
אני לא מבטאת את עצמי, לא מתלבשת כמו שהייתי רוצה להתלבש אלא כמו ילדה טובה שמתאימה את עצמה לזרם. אבל אני לא חלק מהזרם ואני לא אוהבת להשתלב בו. אני אוהבת את הבגדים שיש לי אבל אני מרגישה שהם כל כך בינוניים ונראים כמו כולם.
אני בכלל לא יודעת מאיפה לשאוב השראה. מבחינתי כולם בנאליים וכולם משעממים. גם באינטרנט. בטבמלר. באינסטגרם. ואני רוצה להקרין שאני אחרת. אני רוצה להתבלט. 

יש בחורים שהייתי רוצה שהם יהיו החברים שלי. לא חברים בקטע רומנטי, כי אני תפוסה, אלא חברים בקטע ידידותי. אבל אני מרגישה מחסום גדול ביני לבין בחורים אחרים. אני מרגישה שאסור לי להתיידד איתם יותר מידי כי יש לי חבר. אני מרגישה כאילו אני מטעה אותם אם אני יותר מידי נחמדה אליהם, אני מרגישה אשמה אם אני לא מספרת מיד שיש לי חבר, אני מרגישה שזה לא בסדר כלפי חבר שלי. למרות שמצידו מותר לי שיהיו לי ידידים, אבל זה עדיין קשה לי לרכוש כאלו. זה תמיד או רומנטיקה או כלום, זה אף פעם לא "את נראת לי בן אדם מעניין ואשמח אם תהיי במעגל החברים שלי". הלוואי. 

פעם היה לי קשה "להתמסד" ולהכנס לקשר רציני כי פחדתי שלא טעמתי את כל מה שיש לחיים להציע. שלא יצאתי עם מספיק בחורים, שלא הזדיינתי מספיק, שלא היה לי איזה חבר היפסטר שכל היום מעשן חשיש, לומד צילום ושוכר דירה בפלורנטין. אבל כל זה לא שווה לעומת מה שיש לי עכשיו, נדמה לי. תחושת הפיספוס הזאת הולכת ונעלמת עם הזמן. אני כן חושבת על הבחורים שאני מכירה - אם הייתי יוצאת איתם או לא, כמה הם מוצאים חן בעיני ועוד... אבל בחיים לא עוברת מחשבה בראשי לשקר להם ולבגוד. זה תמיד נגמר בזה שאני אומרת שיש לי חבר ואז הם לא מדברים איתי שוב אף פעם. 

אוף, אבל למה אנחנו לא יכולים להשאר ידידים וזהו?

נכתב על ידי Frigid , 17/9/2014 12:42  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , פילוסופיית חיים , דייטינג
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לFrigid אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Frigid ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ