לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

צחי זה הכי, אחי! =]


A Day Without Sunshine is.. You Know.. Night

כינוי:  צחי זה הכי, אחי! :)

בן: 21

MSN: 

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2009    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
27282930   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

9/2009

איך מתמודדים ומה עושים בצו, הכל פה.


למטה :)
נכתב על ידי צחי זה הכי, אחי! :) , 29/9/2009 19:47  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



צו וראשון, ומה שמצפה לכם על הדרך!


הינני גאה להכריז כי הצו עבר בשלום!
קמתי בבוקר בידיע שאני ניגש לצו, לא ידעתי מה הולך להיות שם, מי, מו, מה, סתם קמתי והלכתי לשם.
כל מי שאומר שהוא לא נלחץ מזה, משקר. זה הדבר הכי מלחיץ בהתחלה.. ואני מודע, שאני הייתי מאוד מאוד לחוץ! (והבדיקות של הלחץ דם הראו את זה).
הגעתי לשם, וזה היה מפחיד.. לא מפחיד מפחיד, אבל מפחיד בצורה כזאת שלא ידעתי מה לעשות..
כל המקום היה מלא חיילים, כולם היו רשמיים כאלה, וזה בעצם רק הגביר את הלחץ.
ניכנסתי לקומה הראשונה, שם היו כמה חיילות שדי הפחידו אותי, (לא מראה חיצוני, דווקא חיצונית הן היו לא רעות בכלל) מהרישמיות שלהן יותר נלחצתי..
אני לא בן אדם רשמי במיוחד.. בדרך כלל.. מדי פעם.. טוב אפעם!
ניגשתי לדלפק, ואז התקרבה חיילת..
"כן בבקשה?"
"באתי לצו הראשון שלי.."
"זאת פעם ראשונה שלך פה?"
"אממ (הביישנות שלי, לעזאזל איתה), כן.. אם לא זה לא היה צו ראשון, לא?" (איזה חכם זה, אה?)
*צחקה לשניה*
"כן, תעודת זהות בבקשה?"
"הנה, קחי"
*נותן לה את התעודת זהות*
"צח יצחק עג'מי?"
"מידבר!" (סטייל אפי מארץ נהדרת למי שלא זיהה)

וכאן מתחילים כל הטירטורים בלשכה.
בהתחלה מבקשים ממך לעלות לקומה השלישית..
בקומה השלישית אתה עובר סוג של ראיון קצר ששם שואלים אותך שאלות, אתה צריך להגיד אם מה שהם אומרים עלייך, זה נכון.
די פשוט למען האמת.. נכנסתי לחדר מלא תאים, לפתע אני רואה מלא פרצופים מוכרים. חצי מהמראינות שם הן שתי שכתוב מעליי.
זאת אומרת כשאני הייתי בכיתה י' הן היו י"ב, דבר די מצחיק. ישר זהיתי פרצופים והיחס כלפי היה די טוב למען האמת..
שם כבר עבר הלחץ...
שואלים אותך שאלות על המשפחה, עלייך, באיזה בצפר אתה לומד, עם מי, כמה בגרויות, בקיצור הרבה..
אחרכך היא נותנת לך לקרוא שני משפטים שלטענתם די מסובכים, ולנסות להסביר אותם.
למזלי, ידע לא חסר לי ואת החלק הזה עברתי די בקלות.. מה גם, שהבוחנת הזאת הייתה מישהי שהכרתי מבית הספר, ורק היום כשישבתי מולה הבנתי כמה היא מרגיעה... יש לה את העיניים הכי כחולות שראיתי מעודי, וחיוך ממש מרגיע.. מה הייתי עושה שם בלעידה - אני לא יודע.
אחר כך באותה קומה אתה הולך ל"תחנה אדומה" ששם יש לך ראיון אישי, ראיון שעורך שעה עד שעה וחצי..
המראיינת היה חמודה, גרמה לי להרגיש ממש בנוח והזמן עבר ממש מהר כשלא שמתי לב..
השאלות שהיו שם הם על הדברים בבית, חברים, משפחה, איך אתה בבצפר, בקיצור מחפשים איך להכיר אותך טוב יותר..
כשיצאתי משם הרגשתי שהיא כתבה עליי אוטוביוגרפיה, בשיא הרצינות..

אחרי שעה וחצי של דיבורים, הורידו אותי לקומה השניה, בקומה השנייה יש בדיקות רפואיות.. משקל, לחץ דם, גובה, ראייה, שתן, הכל.
בקיצר, הכל נמצא תקין וכך העבירו אותי לתחנה השנייה של הבדיקה.. הבדיקה הגופנית..
זה כבר הדבר שממש הלחיץ אותי..
אתה נכנס לחדר עם ווילון ורופא שנותן לך הוראות - די מלחיץ למען האמת..
נכנסתי, הוא קורא בשמי, "צח יצחק עג'מי? מאחורי הווילון בבקשה"
הגעתי לשם, הוא ביקש ממני להתפשט, וזה היה די מביך... באן אדם שאתה לא מכיר בא ומתעסק לך בעניינים..
למה? למי זה טוב? אני באתי אליו לבית ושיחקתי לו בעניינים? אז שיעזוב את שלי!
בקיצור אחרי בדיקות שארכו כ10 דקות, העלו אותי שוב לקומה השלישית, החלק האחרון!

המבחנים הפסיכוטנים!
זה היה די קשה למען האמת..
אתה יושב מול מחשב במשך שעה\שעה וחצי, ואתה צריך לענות על שאלות..
יש שם שאלות בעברית והבעה, שאלות בחשבון, בעיות וכו', ואתה צריך לענות.

אחרי 4 וחצי שעות בלשכת הגיוס, אני, צח עג'מי, גאה להכריז כי הפרופיל שלי הוא 82!
מה שייחלתי אליו בדיוק! לא הייתי בטוח מדי שאקבל 97, אבל באותו זמן לא הייתי סקפטי שאקבל נמוך.
82, הפרופיל המושלם בשבילי.. הנדסה קרבית חברים, הנדסה קרבית!

נכתב על ידי צחי זה הכי, אחי! :) , 24/9/2009 19:19  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



והנה זה מתחיל שוב


אוחח כתבתי את הכל ואז נסגר הדפדפן.. איזה מעצבן זה :(
טוב, נתחיל מחדש..

אז הכל מתחיל מחדש, אה? לקום כל בוקר מוקדם, לסבול במשך 6-7-8-9 שעות או יותר (כשאני אומר או יותר אני מתכוון אליי..)
מי שקורא פה בקביעות (אני ו... אני) יודע שבפוסט האחרון שלי לפני שלושה חודשים (שתכף אפרט גם למה..) כתבתי על האחריות שנופלת עליינו..
טוב, אז בטח חלקכם חושבים לעצמם "על מה הוא מדבר? הוא בי"ב, איזה אחריות ואיזה נעליים.."
אז זהו שלא. האחריות הרבה יותר כבדה. מצפים להרבה הרבה יותר מקודם.. זה פשוט מתיש.
אני יכול להגיד בוודאות שלא ישנתי מתחילת הלימודים בצורה ראויה.
אוחחח אני מחכה לסיים את בית הספר כבר..
אני רוצה לחזור לגן

אחותי הגדולה מתגייסת בשבוע הבא, אני מקנא בה..
היא סיימה בית ספר.. היא חופשייה ואילו אני עדיין מריח את אוויר העולם החופשי.. שזה מהנה ומפחיד בו זמנית, הלא כן?
אני והיא דיברנו השבוע והיא אמרה לי משפט שגרם לי לחשוב על כל העניין הזה..
"איזה מוזר זה לקום בבוקר ולדעת שלא צריך ללכת לבית הספר.. זה חסר לי. הייתי מתחלפת איתך בכיף."

מה רע כלכך בלא להיות בבית הספר? אני ממש לא מבין.

בעוד כיומיים אני חוגג את יום הולדתי ה17.
17 אביבים מאז נולדתי.
אני די בטוח שהשנה כשנים קודמות רבים ישכחו..
בשנה שעברה אפילו אמא שלי ואחיות שלי שכחו..
ת'אמת, מאחיות שלי לא ציפיתי לזכור.. אבל אמא שלי.. טוב, היא שילמה.
תרתי משמע. היא יצאה מזה בנזק של 5000 שקל בקניית בגדים וכל מה שאני רוצה באותו יום.. אחח.. הנקמה המתוקה.

טוב.. אמרתי שאדבר על זה ואני מקיים..
הסיבה לכך שלא עידכנתי במשך הרבה זמן היא שדי חיפשתי את עצמי..
רציתי לדעת מה אני, מי אני, ומה אני עושה הלאה..
ו.. טוב, החלטתי להתחיל להקשיב לאנשים ולנסות למכור את העיצובים שלי..
לכל מעצב שמוכר את העיצובים שלו יש סמל מזהה. לוגו.
הנה שלי:


במידה ואתם רואים אותו איפהשהו תגידו לעצמכם "אהה זה הלוגו של ההוא מהבלוג! הוא הצליח!" :)

אז במסגרת ההחלטה שלי החלטתי גם לנסות להתמקצע עוד יותר בעיצוב, לנסות דברים שלא ניסיתי.
אז החלטתי להתחיל לעצב פוטומניפולציות. כן, אני יודע שזה נשמע כמו מחלה כרונית, אבל הנה הסבר פשוט:
פוטו מהמילה תמונה, מניפולציה זה משהו לא הגיוני או כמו שאני קורא לזה "אמת עקומה".
הנה המניפולציה הראשונה שעיצבתי:

אני קורא לה "we're here". הכוונה הייתה מלכתחילה להגיע לתוצאה שכזאת.. לדעת שהתחלתי להגיע לזה.. וזה בעצם השפיע על בחירת השם.
הגעתי למקום שרציתי.


לעבודה השנייה אני קורא "The Way of god". כמו שניתן לראות בעבודה יש יד שמחזיקה את כדור הארץ.
היד היא כביכול יד האלוהים. היד שתעשה דברים לטוב ולרע. וניתן לראות זאת בעבודה:



ניתן לראות כי העבודה מחולקת לארבע.
טוב, היא תוכננה כך כי אני מתכוון להדפיס את זה על ארבעה קאנבסים נפרדים :)
מה דעתכם, ילך?

במידה ואת\ה אנשים קלילים שאוהבים להנות מהחיים בבקשה תפנו אליי במסן..
פשוט.. משעמם לי!

שיר לסיום:



שבוע טוב לכולם :)


נכתב על ידי צחי זה הכי, אחי! :) , 5/9/2009 20:31  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





4,399
הבלוג משוייך לקטגוריות: מגיל 14 עד 18
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לצחי זה הכי, אחי! :) אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על צחי זה הכי, אחי! :) ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ