לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

אלוהים כל כך נעלבה מאיתנו שהיא לא מדברת איתנו כבר 2000 שנה




מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2017    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
30      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

4/2017

הגולם שהופך לפרפר


היה לנו הגשת פרוייקט אחרונה לפני הפרוייקט גמר ולא סיימתי אותו, המורים כעסו עלי וגם הוסיפו "אתה יודע מה מעצבן? שאתה טוב ואתה לא עושה עבודה טובה". צברתי הרבה פערים בלימודים כשגרתי בת"א.. אז עברתי להורים ולמדתי, הכל היה סבבה והשלמתי את כל הפערים. אבל אחרי חודש של חרישה אינטנסיבית אבא שלי ניפצע והתגייסתי לעזרתו. עבדנו בדיר כל יום ביחד והוא עשה לי את המוות עד שלא הצלחתי ללמוד בכלל וברחתי.

ברחתי לבאר שבע. עבר קצת זמן, הדברים נירגעו ומידי פעם הוא התקשר. סיפר לי "יש לי חדשות טובות, אני אחלים דיי מהר מה שאומר שאני לא מחסל את הדיר." אז עניתי "מה, אתה מחכה שיקרה משהו?".. אני לא יודע אם המשפט הזה השפיע עליו.. אחרי כמה חודשים הוא החליט לחסל את הדיר ושבועיים אחרי זה קרה! 

וואו!.. רגע.. וואו!!. אין יותר דיר כבשים. אין יותר?? וואו.. החרא המשפחתי שזיין ת'חיים של 4 דורות סוף סוף נגמר?

אבא אמר על זה "אומנם לקח הרבה זמן לקחת את ההחלטה, אבל ברגע שאני לוקח החלטה לא עובר הרבה זמן עד שאני עושה אותה".. ניראה לי שאני גם כזה.

אז אבא שלי משתנה עכשיו. כל יום היה עליו לעבוד מבוקר עד ערב, לחיות שיגרה קשה.. אפילו אם נוסעים לחג או משהו היינו חייבים לחזור באותו היום (רק הוא היה חייב לחזור) כי בבוקר צריך להאכיל ולטפל בכבשים. עבודה משעבדת שאם הוא היה רוצה חופש של שבוע אז כל 4 בניו היו צריכים להתגייס ולהחליף אותו במשמרות. כך זה היה 40 שנה מחיו. ועכשיו זה ניגמר. הוא קם בבוקר ב6 בלי שעון שותה את הקפה ומסתכל על הקירות..
חזרתי סופש אחד לבקר וביום ראשון, במקום להקפיץ אותי לתחנת רכבת, הוא הקפיץ אותי עד לבאר שבע.. ואז לא פשוט נסע חזרה אלה נישאר קצת לראות את הדירה. ואז הצעתי שנלך לאכול משהו אז הוא ישב איתי במסעדה ודיברנו קצת. לאחר חצי יום הוא חזר לאוטו ואמר "טוב היה נחמד, עבר זמן מאז שישבנו ככה ודיברנו." ותיקנתי אותו "זאת פעם ראשונה שזה קורה.." "וואלה.." הוא ענה ושתקנו קצת באוטו לפני שהלכתי.
מאז היה לי עוד דייט כזה עם אבא.

זאת הפעם הראשונה בחיו שהוא בחופש. לפעמים אני משפשף את העיינים ומנסה לראות את אבא שלי כסתם מישהו ולא כאבא שלי. ואני רואה את החייל הזקן הזה שאף פעם לא השתחרר. זה שאף פעם לא עשה טיול אחרי צבא ועדיין תקוע שם באיזשהו מקום. עכשיו החופש הזה סוף סוף הגיע אליו. הוא סיפר לי שהחליט שבשבועיים הקרובים הוא לא יעשה כלום ויקח את הזמן להבין מה קורה כאן. הוא לומד להקשיב. פעם לפני כמה שנים החלטתי שאני מנסה לדבר איתו ושנהייה קצת יותר משפחה, ישבתי ליידו בצהריים אחרי האוכל כשהוא פותר תשבצים בשיגרה הקבוע שלו. שיתפתי אותו בדברים וסיפרתי כל מיני דברים והוא ענה בשתיקה עד שהניח את העיתון, התסתכל עלי ואמר "אתה הולך להמשיך לזיין לי תשכל עוד הרבה או שיש לך משהו להגיד?".. טוב.. ניסיתי \:
עכשיו הסיטואציה שונה. והוא לומד להקשיב
דיברנו על השינויים, על רגשות, על העבר, על אמא, על החיים שהיו לו והחיים שיהיו לו, עלי ועל אקסיות ובנות, על תהליכים שעברתי עם אחים שלי ועוד ועוד ועוד.. כאילו שזאת הייתה הפעם הראשונה שאני מדבר עם אבא שלי.

 

אז בגלל הלימודים שאני לא מרוצה מהתוצאות, החלטתי להפסיק לעבוד ולהתרכז אך ורק בזה. חשבתי על פתירון כלכלי והתשובה הכי טובה שמצאתי הייתה להכנס למינוס ולדאוג לזה אחר כך.. אבל אין יותר דיר כבשים.. ואבא שלי משתנה למשהו טוב וצריך תמיכה. בנוסף המשק עבר סוף סוף על שם אבי (היה של סבתא ז"ל שניפטרה לפני 3 שנים) ועכשיו זה חוקי שאגור בקראווןן שמשמש כמחסן.

אם כך זה מסתדר, עוד יומיים אני עובר דירה להורים.

נכתב על ידי , 4/4/2017 17:29  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





Avatarכינוי: 

בן: 25



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

קוראים אותי
20,618
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , צבא , האופטימיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לGod is a Woman אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על God is a Woman ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ