לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


Your dreams can become to your life. How well you play? That's up to YOU

Avatarכינוי:  חיב"ס אמריקאי

מין: זכר

Skype:  amit.isra 



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
11/2013

צומת דרך חייכם, באיזו דרך תבחרו? אשליה או שיעבוד?


תעשנו, תשתו, תכו, בסופו של יום כולכם הולכים לישון על הכרית שבמיטה שלכם ושוכחים מאותו יום שחלף, מה שלא תשכחו ממנו יהיה הריח של הסיגריות שידבק לכם לכרית, הקיא מאותו ערב של שתיה תמיד ישאר כסימן תזכורת על הכרית, ואותו דם שישפך לא ירד אפילו עם קולה מהציפית. החיים שלנו מלאים בהשלחות, מלאים בזכרונות שהינו רוצים למחוק מההיסטוריה שלנו, כולנו חוטאים, זה בא מעצם היותנו נוער, וככל הנראה שהרגל זה ישאר איתנו גם זמן מה אחרי. החיים מלאים בהפתעות בשבילנו, קשה לנו להתמודד איתן כמו שההורים שלנו היו רוצים שנעשה.

אז הם מחליטים לקרוא לכם מאכזבים, לא מצליחים כמו האחים שלכם, לא חכמים כמו חברכם, לא משקיעים כמוהם, לא מושטים יד בביתכם, אנוכים, זרים בביתכם, ולכאלו אתם באמת הופכים בבוא הזמן, אתם מתים רק לברוח ממקום המחסה שלכם, למצוא תקרה חדשה. ומכאן יש שני דרכים שאתם בוחרים באיזו דרך ללכת, שתיהן נכונות ושגויות לכם, שתיהן יבואו אותכם למי שאתם, וכל עוד אתם מרוצים ממכם זה מה שחשוב, אך מה לעשות שאחת מהדרכים היא הדרך הזוהרת בפני האחרים, בפני המבוגרים, אם כי שתי הדרכים קשות באותה מידה.

 

 

הדרך הראשונה היא דרך השיעבוד לחיים - אתם הופכים להיות משועבדים להצלחה, צריכים לרצות את ההורים שלכם בכל רגע נתון, ציוני בית הספר מתסכלים ביותר כאשר אתם מקבלים 81+ וככול שתנסו להיות מרוצים מזה יותר ככה הוריכם ינסו לעלות את הרף ולהגיד לכם שזה טוב אבל לא מצוין. אתם מתים רק להצליח בעולם, מאמינים שיבוא היום וכמו גוזלים גם אתם תעופו, ותצליחו לעוף למקום טוב יותר, עם אנשים שאתם אוהבים, עם יותר חברים, מקום של חופש, של הצלחה זוהרת וכסופה. ואתם אכן בדרך הנכונה לכך אך דבר אחד נלקח מכם, החופש שלכם, החופש שלכם להיות מי שאתם, החופש שלכם מדאגות, החופש שלכם ממעשים מההשלכות, אתם התרגלתם להעלות את הרף כול הזמן עד כדי כך שהיום הוא בחיים לא מספיק לכם, את דורשים מעצמכם עוד ועוד עד שיום אחד תגיעו למצב בו תשימו קץ לחייכם כי באמת ובתמים תאמינו כי זו הדרך היחידה שלכם להתחיל לעוף ולצאת לחופשי, ואלו מכם שלא חתכו את עצמם ודיממו למוות,  הצליחו להגיע למקום המיועד, לבית הגדול לאישה היפה ולחברה הרחבה, אך מה קרה? מה עושים עכשיו? לאן תמשיכו מכאן? אתם מגיעים לחלק הזה של החיים ועדיין לא מסופקים  מעצמכם, עדיין לא חופשיים, ואתם נשארתם משועבדים לחברה, לאישה ולעסק ומחליטים לוותר, מבינים שזה לא מתאים לכם, ועם הרבה סטייל , סכין מצופה בזהב עם הקדשה פרטית שצרובה עליה בשבילך חותכת לכם את הורידים, את מדממים ועפיים לחופשי.

 

רגע, שנייה אחת, לא רציתי שככה חיי יראו, תחזור שנייה אחורה, אני רוצה לחזור לצומת הדרכים ההיא ולבחור בדרך השנייה, וכך קורה, אתם חוזרים אחורה בזמן ופונים בדרך השנייה.

 

דרך האשליה משמיים לתהום - אתם גדלים כילדים מצליחים חברתית, כאלו שמתמסרים לחברה, לרצונה, מחפשים רק שיאהבו אותכם, שאנשים ירצו בחברתכם, וזה כי בבית אין מקום, אמא שלכם רק תזכיר לכם כמה אתם לא מוצלחים ומאכזבים אותה, וכמה אתם מגעילים אותה עם אותו ריח של אלכהול וסיגריות מהפה, אתם גדלים ועדיין נשארים לעבוד ברשת המזון המהיר שהתחלתם בזמן הצבא, כי מה לעשות שהיה לכם הרבה זמן פנוי בתור כאלו שחזרו כול יום הביתה, אתם ננטשים מהורכם, הם מתביישים בכם, אינם רוצים בכם כחלק מחייהם, גם אם הם לא מעייפים אותכם פיזית מהבית הם כבר ממזמן איבדו את הרצון והאמונה לעזור לך, אתה לבד בעסק של החיים, אתה לבד וזה גדול עליך, אתה מנסה לצאת מהבית, אתה עובר לדירה קטנטנה שקרובה למקום העובדה, את מתפטר, כי ככה הורגלת, כשזה קשה לך אתה משחרר, מה לעשות זה לא שתאכזב מישהו, ואתה עדיין מעדיף את הדברים הקטנים והטובים של החיים שלך, את מנת הסם שלך יחד עם הקפה של הבוקר ואת החופש שלכם לקום ולעשות מה שבא לכם באותו רגע מבלי להיות טרוד, אין ספק שיש לך חופש בחיים. אבל אין לך עבודה, ואין לך שכר דירה לשלם, אתה מושלך לרחוב, הורך אינם רוצים אותה בעודך מסומם, אתה יושב בפינת אחת  בקינג גורג' יחד עם שק"ש וכוס חצי מלאה במטבעות,רובם שקלים, ואת אותו כסף שהצברתם אתם קונים איתו קוקאין, וככה שהזמן עובר את מתעייפים יותר ויותר, נחלשים יותר ויותר, הרעב, האכזבה מעצמכם והקנאה באנשים שזורקים לכם מטבעות רק אוכלת אותכם מבפנים, החורף מגיע ואתם מזילים שתי דמעות, איך תעברו עוד חורף בלי מעיל? איך תצליחו לשרוד עוד שלושה ימים בלי אוכל? אתם מתעייפים והולכים לישון, מתעוררים, הולכים לישון, חולמים על עתיד טוב יותר ומתעוררים לדמעות של געגוע לתיכון שזולגות לכם מעיניים, נזכרים בימים הטובים, בחופש שהיה לכם, באותה הנאה, נזכרים בהוריכם וכמה איכזבתם אותם ופורצים בבכי, וככה לאט לאט אתם קולטים שהדמעות הופכות לקרח דקיק על פניכם, ואתם, קופאים למוות, לבדכם באמצע רחוב גשום ומרכזי בתל אביב, שבעינכם נראת מאוד מאוד אפורה.

 

וכל מה שנשאר לכם בחיים היא לבחור בדרך השלישית, הדרך שתאזן בין שתי הדרכים, הדרך שאתם תאצלו לסלול בעצמכם, ומי יודע אולי תגיעו לאותו אושר שכולנו מחפשים אחריו, יש כאלו שכבר מזמן מצאו ויש עוד אחרים שמחשבים את המרחק ומה שאני יכול לומר לכם על בטוח זה שאין דבר יותר טוב ממשהו שאתה עושה בעצמך.

*(יש להדגיש כי הדרכים המתוארות בקטע הן מצבי קיצון וכי רק מילות הבסיס ועיקרון הקטע הוא הדבר המציאותו לכל אחד ואחד מכם.)

 

שיהיה לכם שבוע טוב! 

One Who Knows How To Live


נכתב על ידי חיב"ס אמריקאי , 27/11/2013 16:07  
16 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אקספוזיציה חלק שש ב-29/11/2013 17:30
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , חטיבה ותיכון , משוגעים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לחיב"ס אמריקאי אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על חיב"ס אמריקאי ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2015 © נענע 10 בע"מ