לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים



Avatarכינוי:  .May.

בת: 22

MSN: 



מצב רוח כרגע:


קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    דצמבר 2017    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

12/2017

מי אני בעצם


דפדפתי קצת אחורה בבלוג כדי לעזור לעצמי להחליט אם לגבות את 5 וחצי השנים האחרונות עם הבלוג הספציפי הזה, לא הצלחתי להחליט עדיין אם לגבות אבל מה שכן-זה עשה לי חשק לסכםמאוהב

 

התבגרות-נתקלתי בכמה פוסטים כואבים במיוחד שבחלקם הגדול נכנסתי בעצמי כאילו אני מינימום מפלצת תלת ראשית יורקת אש. במבט לאחור אני לא מבינה למה. מה נתן לי להיות קשה עם עצמי כל כך? במה זה הועיל לי בחיים חוץ מלהפוך אותי לאומללה? מעולם לא שנאתי מישהו על זה שהוא עלה חמישה קילו או זרק איזה אמירה חסרת טאקט, אז למה את עצמי כן? היום אני די מחבבת את עצמי וזה מרגיש כמו התבגרות מסויימת-ההבנה שיש בי דברים פגומים אבל יש בי גם דברים טובים, ואם תכונה מסויימת או משהו בגוף שלי מפריע לי אני יכולה לנסות לשנות אותו או לקבל את זה. לשנוא זה לא פתרון לכלום, להפך-זה רק מונע ממני להתקדם ולהשתפר. 

 

כתיבה-גאד דמאט יש לי כאן כמה פוסטים שכתובים בצורה נהדרת (בעיניי), בתקופות מסויימות כתבתי עם כלכך הרבה תשוקה והתלהבות ומשהו בי קצת מתגעגע למאי האנרגטית והמתלהבת של 2015. לאן זה נעלם? זה מה שקורה כשמזדקנים? עברו בסך הכל שנתיים מאז, אני עוד לא בת 23 אפילו! עצוב

 

יצירתיות-למען האמת, את זה הבנתי לא רק מהבלוג. מאז שאבא שלי נהרג אני כמעט ולא מציירת והתשוקה שלי לצילום שפעם היתה בשמיים הפכה להיות משמימה בקטע של-אני אשכרה מתלבטת אם לקחת איתי מצלמה למקומות כי "נו יש פלאפון ומה אני אעשה עם כלכך הרבה תמונות במחשב ממילא". זה הגיע למצב שהתלבטתי אם לקחת איתי את המצלמה לצרפת/פראג/אמסטרדם. יכול להיות שאני צריכה להחליף את המצלמה שירשתי מאבא דקה וחצי אחרי שהוא מת במצלמה אחרת? יכול להיות שאני פשוט צריכה לתת לעצמי איזה כאפת התעוררות ולצאת לצלם פריחת חבציציות בגשם? מניחה שאני אגלה בעתיד. 

 

2015-פאק איזה שווה הייתי ב2015. קשה לי לכתוב סיכומון בלי להזכיר את 2015. מה נסגר עם 2015? זאת היתה שנה נהדרת. פרחתי בה ממש, זאת היתה השנה האחרונה בסדיר והעור שלי היה יפה וקסום והמשקל שלי היה כזה "אוי לא נורא שאכלת מלא פיצה, אני אעלה אותך 400 גרם שעד מחר כבר תרדי לבד, אוהב אותך נסיכה. נשיקות בובימאוהב" והשיער שלי היה כזה חמוד ויפה והמדים ישבו עלי טוב ופרחים פרחו ופרפרים פירפרו והכל היה קשתות בענן ונצנצים. הייתי אומרת שאני מקווה שיהיו לי עוד שנים כמו 2015, אבל אני מוכנה להסתפק בזה שלא יהיו לי עוד שנים כמו 2016 (השנה שבה אבא מת ונכנסתי לקבע הכי מזעזע בעולם וכו' וכו') ולייחל לכך שיהיו לי שנים טובות בהרבה מ2015, כי וואלה אין מצב שגיל 20 היה הגיל הכי יפה בחיים שלי, מסרבת להאמין. יהיו לי שנים יפות יותר. 

 

מי אני? מה אני? (אני קביה? אני שרקן???)-לא יודעת עדיין, אבל אני יודעת שאני אנושית ומאמינה בעצמי הרבה יותר מפעם. הדוגמא הכי טובה היא שבמקום לוותר על לימודים ברגע ש"התנפץ" לי החלום ללמוד בבצלאל או שנקר (אני עדיין יכולה לנסות להתקבל, פשוט ממש לא בא לי) הלכתי וחיפשתי אופציות אחרות שיש לי לתואר עם התעודת בגרות הצולעת שלי והחלטתי שב2018 אני מתחילה תואר שמעניין אותי ויהי מה. 

העור שלי כבר לא מושלם כמו פעם כי כשמגרד לי יש לי שליטה עצמית של תמנון ששופכים עליו סויה, השיער שלי קצר יותר והגלולות העלו אותי כמה קילוגרמים-אבל אני אוהבת את עצמי הרבה יותר מפעם ואני בטוחה ב100% שזאת אחת הסיבות הכי גדולות לזה שהזוגיות האחרונה שלי היתה מלאה כל כך באהבה. ברגע שלמדתי לאהוב את עצמי למדתי לתת לאחרים לאהוב אותי וזה כל כך חשוב בעיניי. 

 

אז יש לי עוד במה להשתפר ואני עדיין קצת לוקחת ללב מדי ועדיין בוכה כשצועקים עלי אבל אני מתאוששת מהר יותר ולומדת להיות הקרקע היציבה של עצמי. 

 

לא רע בכלל.

 

אגב, שכחתי להזכיר את זה בפוסטים האחרונים ואולי זה קצת חסר טעם לרשום אחרי שבטעות מחקתי את כל הקוראים שלי מהבלוג (ואת כל הקבועים שלי, סליחה חברים אם אני לא קוראת פוסטים שלכם, זה נטו כי היכולות הטכנולוגיות שלי קצת לוקות בחסר) אבל! אם מישהי/ו ירצה לשמור על קשר אחרי שהאתר ירד לטימיון המייל שלי בצד ולא נראה לי שכלכך קשה לנחש מה השם שלי בפייסבוק/אינסטגרם. רק תגידו שאתם מישרא וכנראה שאאשר אתכם:) 

נכתב על ידי .May. , 10/12/2017 00:09  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ג'יזס ב-10/12/2017 20:57
 



פזיזות


מחקתי את הבלוג בקטע פזיז כי ידיד שלי שלח צילומסך של הבלוג שלי וכתב "יש לך בלוג ולא סיפרת לי?!" 

אז התגובה הראשונית שלי אחרי דפיקות לב מואצות היתה "פאק. למחוק. עכשיו." ומחקתי את הבלוג (החזרתי אותו אחרי דקה, נעול-אחרי שהראתי לו שהבלוג מחוק ושלא ינסה לקרוא שם יותר-ואז גיליתי. כל המנויים שלי נמחקו וכל הקבועים שלי נמחקו.

 

וול, פאק. מניחה שמזל שישרא ממילא נסגר עוד שבועיים אחרת הייתי מרגישה הרבה יותר רע לגבי העניין :(

נכתב על ידי .May. , 9/12/2017 19:31  
11 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של תמרי וזהו. ב-10/12/2017 08:43
 



אז מה כן טוב


אז מה עכשיו, אני כאילו אכתוב ועוד שלושה שבועות זה יהיה כזה, "פוף" ופיית האינטרנט תגיע ותסגור את ישרא וכל מה שכתבתי ילך? זה הקטע? דווקא כשאני צריכה ישרא וצומי ואהבה? מרפי אתה בן זונה טוב? 

 

החלטתי לנסות לחשוב על מה טוב בחיים שלי כרגע, כי בסדר וזה עברתי פרידה ואני עצובה ועדיין חולה אבל יש דברים טובים אז יאלה, לרשימה:

 

-השיער שלי ממש קצר וממש מתולתל שוב כי הורידו את כל החלקים שמתו (היו בו הרבה חלקים מתים) ועכשיו הוא בריא וחביב, הנה תראו


הפרצוף בתמונה זה כי ליזה צילמה אותי איך שהתיישבתי והופתעתי מכמה שקפא לי התחת

והשיער שלי בלי צבע בכלל כאן, כן כן הטבעי שלי חום כהה משעמם כזה. חושבת לעשות איזה גווני שמש או משהו, אבל זה עדיין בשלב ה"חושבת"

 

-בשלושה שבועות שאני חולה יצא לי לדבר הרבה עם אמא שלי ולהתחבר אליה אחרי שבמשך תקופה ארוכה הייתי חוזרת מהעבודה מותשת ועצבנית ומסתגרת בחדר. זה דווקא נחמד, אני אוהבת את אמא שלי. 

-יצא לי לפגוש את ליזה כמה פעמים וזה גם ממש סבבה כי בשנים האחרונות היינו נפגשות פעם בחודשיים

-אני מרגישה קצת יותר טוב וקניתי לי שמלה, אולי אחזור לעבודה שבוע הבא

-עכשיו כשאני רווקה אני יכולה להפסיק עם הגלולות בלב שלם יותר ובעזרת האל והפחתת ההורמונים-לחזור למשקל של הקיץ כי ה3 קילו האלה לא באים לי בטוב. ולא המצבי רוח. אני לא אוהבת להיות עצבנית ובוכה כל הזמן. 

-אכלתי סושי וסופגניה אתמול

 

החלטתי שאני צריכה להפסיק לקחת ללב את כל מה שקורה בעבודה, כולל את החברים שלי משם, לא כולם ישארו חברים שלי לנצח ואני בספק שאני אשמור על קשר עם מישהו מהם אחרי שאעזוב, אולי עם 2-3, אז למה איכפת לי כלכך מכל שטות שהולכת שם?

אני צריכה לזכור פשוט מי החברים הטובים שלי ב"חיים האמיתיים" ולהשקיע בהם את האנרגיה החשובה באמת. חוץ מזה, אני צריכה להשקיע בדברים שיעשו לי טוב ולא רק לנסות לרצות את הסביבה שלי כל הזמן, ממילא לא יוצא לי שום דבר טוב מלנסות לרצות ואף אחד לא יוצא מרוצה באמת כי בסופו של דבר אני סופגת וסופגת עד שאני לא יכולה לסבול יותר ומתפוצצת. לא סבבה לי להתפוצץ.

 

אני צריכה שירים חדשים ולא יודעת איפה למצוא כי יוטיוב מציע לי בעיקר סרטוני איפור ושיער והמלצות על בגדים מאסוס (בחיים לא קניתי באסוס אני לא יודעת מה יוטיוב רוצה ממני) 

 

מאי, מנצלת את המקום הזה עד הסוף

נכתב על ידי .May. , 8/12/2017 16:04  
11 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של הבוחן העליון ב-9/12/2017 19:33
 



לדף הבא
דפים:  

147,073
הבלוג משוייך לקטגוריות: 18 עד 21 , האופטימיים , אומנות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל.May. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על .May. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ