לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

לעוף מהקן

בן 21 משרת את צה"ל.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


12/2012

לעזוב את הארץ


לפני יומיים חיפשתי בגוגל ״חיילים עוזבים את הארץ״ כדי למצוא תוכנית הכוונה או עוד אנשים כמוני.מצאתי אתר בשם leaveisrael.com אתר ישראלי שפתח ישראלי שירד מהארץ כי פשוט נמאס לו לעבוד מלא בשביל גרושים. בראשי כל הזמן הזה עלה ארה״ב- אני יודע אנגלית טוב,מבחינה גיאוגרפיה אני מכיר שם יותר מקומות מכל מקום אחר חוץ מישראל כמובן. לפתוח שם עסק עצמאי,אולי אפילו ללמוד,מה שבטוח שם אני יתחיל מאפס.כל האנשים שהכרתי כבר לא יהיו,מקומות חדשים,אנשים חדשים להכיר. ברור שאני לא חושב שזה גן עדן והחיים שלי יהיו קלי קלות,אבל זה יהיה הרבה יותר פשוט וקל מלחיות בארץ עכשיו רק נשאר חצי שנה לסיום הצבא וזהו סוף לכל התסכול. מקווה שיהיה שבוע טוב ומקווה שבכלל קוראים פה כי אם לא אני סתם יוצא דביל..
-הקטע נשלח דרך הטלפון הסלולרי-
נכתב על ידי , 9/12/2012 11:09  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



תסכול יוצר בלוג


אז הנה אני 1:25 בלילה כותב כאן בלוג.

בחיים לא חשבתי שאני אכנס למערכת הזאת שנקראת בלוגים,בעיקר לא בגיל שלי,זה תמיד היה נראה כמו צורך של נערות מתבגרות לקבל את תשומת הלב או סתם להוציא כעסים ותסכולים.
ובכל זאת הנה אני פה יוצר בלוג חדש מתוך תסכול ובלבול שנגרם לי עקב היותי עובר לשלב הבגרות.

כן אני בן 21 ואני כבר אמור להיות בוגר ולהבין הכל אבל אם תשאלו פסיכולוגים או כל אשר עוסק במדעי הנפש יגיד לכם שגיל ההתבגרות הוא עד גיל 25 (או 27?).

 

בכל מקרה לעניין-

התחלתי לכתוב בלוג בגלל התסכול שאני מרגיש כחייל בצבא שאני בכלל לא מעוניין לשרת בו ושלא נדבר על מדינה. הכל התחיל עוד מהאוטובוס מהבקו"ם לכיוון בא"ח נח"ל (כן התחלתי את שירותי כקרבי)

 שם כבר משהו התחיל להיות לי חשוד,יכול להיות שזה הכאפה שמקבלים כשמתגייסים או שיכול להיות שזה סתם חוש הלטאה שלי שאמר לי תתרחק אתה נכנס למקום שאין לו מוצא.

אחרי פחות מחודש בטירונות הבנתי שכל הזמן הזה שרציתי להיות קרבי אי שם בתיכון,היה סתם אשליה שקיבלתי מכל שאר שתופי המוח בגיל ה16 שרוצים להגן על המולדת ועל מדינת היהודים.

במהלך הטירונות בכיתי מלא,כמו ילדה קטנה במחנה עבודה בצפון קוריאה.

אנשים צחקו עלי על כל יללת סבל שהשמעתי כשכבתי במצב שתיים (שכיבות שמיכה) באמצע אוגוסט על האספלט הרותח הרגשתי כאילו אני החנון של הבצפר."אין לי מקום כאן" אמרתי לעצמי,"אני חייב לברוח מכאן בכל דרך אפשרית". ואכן מצאתי דרך-הלכתי לקורס חובשים קרביים שם הייתה התקופה היותר קשה בחיי,התקופה של חוסר המודעות,הייתי תלוי בין לחזור לנחל לליפול לג'וב,כמובן שאחרי המון בכי בטלפון לאמא,ודרמה השגתי את מבוקשי ונהיית תומך לחימה בבסיס שהוא אמנם לא קרוב לבית אבל תנאים הרבה יותר טובים,שם התחילו החיים האמיתיים,הבנתי שמבחינה חברתית אין לי יותר יתרון ואין מה לעשות,המזרחי שורד. כמובן שלא יישמתי את הגנים המרוקאים שלי ונשארתי מאופק ורגוע.

אני שם לב שכתבתי ממש הרבה אז אני אקצר ואגיע לסוף-

אחרי מסדרי בוקר רבים,שבהם הרס"ר רק צועק על כולם סתם בשביל לנפח את האגו שלו

אחרי פקודות רבות וחסרות הגיון של קצינים גבוהים בבסיס שנובעות סתם בשביל להראות שהם עושים משהו ולא כדאי להתעסק איתם

אחרי מריבות רבות עם נגד חצי קוף חצי בנאדם שבטוח שאני המשרת האישי שלו ושאני צריך לקום מהספסל ולבוא אליו למשרד רק כדי לזרוק חתיכת נייר,הבנתי שאני יותר לא רוצה לבזבז את החיים שלי,אני יותר לא מעוניין להיות משרת של המדינה ולשרת אותה רק בגלל שאין לי ארץ אחרת וזוהי הארץ של היהודים,אני עוזב יורד מהארץ ומתחיל הכל מאפס במדינה שבה אני לא אצטרך כל יום להתעצבן מכתבות על פוליטיקה או להתמרמר על המיסים הגבוהים והעיקר,לא לנהל את חיי לפי צבא ומערכת הבטחון בישראל.

אני אסיים כאן עקב השעה המאוחרת ואגיד שעדיין לא הגעתי לפואנטה ויש עוד המון להגיד.

אני רק מקווה שיש פה עוד אנשים שמרגישים כמוני ושיכולים לקום ולהפסיק להסתתר מאחורי המון שטופי המוח שגדלו כדי להגן על המדינה.

לילה טוב ומקווה שקראתם!  

נכתב על ידי , 9/12/2012 01:24  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





כינוי: 

בן: 28




הבלוג משוייך לקטגוריות: אקטואליה ופוליטיקה , החיים מעבר לים , המתמודדים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לDark Passenger אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Dark Passenger ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ